ספר בראשית נקרא ספר היצירה בו נוצר העולם והאבות הקדושים גילו את קדושת השם בעולם בראשית העולם ובתחילתו.
לכן בקריאת ולימוד פרשיות השבוע של חומש בראשית אנחנו מתחברים אל האבות הקדושים ומנסים להתלות בגדולתם בכוחם ובמסירותם לקדושת השם, אנחנו עצמנו מנסים להתחבר למשהו שנמצא למעלה ממנו.
אבל חומש שמות נקרא על שם שלנו עצמנו, על שם השמות של עם ישראל, כל שם מורכב אותיות לשון הקודש שכל אחת מהם מאיר באור מיוחד בפני עצמו, לכל שם אור מיוחד ולכל אדם שליחות מיוחדת השמות הינם השליחויות המיוחדת שיש לכל אחד מעם ישראל.
עוד באתר:
זהו גם סוד ימי השובבי"ם: החיבור לעצמנו ולנווט את הכוחות והמחשבות שלנו למקום הנכון, בימי השובבי"ם אנחנו עושים תיקון לכל הכוחות שאבדנו לכל בזבזנו אנרגיות במקומות הלא נכונים בגלל אנשים אחרים או הגלל הסחות הדעת של היצר ושל עצמנו.
תאוות, תשוקות ומאוויים, של חומריות מצרים המגודרת כ'ערוות הארץ' גורמים ל'פיזור הנפש' של הנפש היהודית, וממילא לשכחה מה הם החיים בעצמם, השקעת אנרגיות במקומות הלא נכונים, פיזור כוחות ונקודות חיות שהקב"ה נתן, כמו גם בזבוז זמן על הטפל, הם הם החטאים החמורים ביהדות.
אם האדם עסוק בעבודה ללא מטרה נעלית או שהוא מוצא את עצמו עסוק כל היום מתרוצץ בין מטלה למטלה, אך בסוף היום לא יודע במה היה עסוק ומה הפריון שיש לו בעקבות מעשיו והשקעתו הרבה, זהו בדיוק 'עבודת פרך' שעלינו לתקן ולהתמקד בעבודתנו הרוחנית בימי השובבי"ם.
ימים אלו מיוחדים ומסוגלים לחיבור עצמי ולידיעת נקודת הליבה של החיים הפרטים, מסיבה זו נהגו לצום בתענית, או בתענית דיבור, וללמוד ברציפות, ובכך להתחבר לנקודה האלוקית העמוקה בנשמת האדם.
לכן קושי השעבוד בגלות מצרים המוגדר בפרשה 'עבודת פרך' פירושו הוא שבני ישראל חזרו אל אותה עבודה שוב ושוב כי המצריים היו הורסים את עבודת בני ישראל בבנין הפרמידות בשביל לרוקן מתוכן את תחושת הסיפוק, כפי שקורה בעבודה ללא מטרה, והתאמצות ללא תוכן, כל זאת בשביל להקשות אליהם.
בני ישראל במצרים ניסו בכל כוחם לא לבזבז את כוחם לריק ולשווא למרות קושי השעבוד וניסיון אנשי מצרים לגרום לעם ישראל להתפזר רוחנית גשמית ונפשית, כמו עם ישראל במצרים גם אנחנו, צריכים להתמקד ולא להתפזר ולהתבלבל מה היא שליחותנו בעולם הזה.
בחומש שמות אנחנו מתחברים לעצמנו בבחינת אתערותא דלתתא, אנחנו בונים את השליחות שלנו כעם ואומה וכיחיד בנינו לבין עצמנו.
