שידוך מוזר: בגלל שאנחנו בעלי תשובה ניקח סוג ב'?

בעלי תשובה הם לא "סוג ב'". הם "סוג אחר": לפני כמה שבועות הגעתי לישיבה של הרב אלבז, להרצות לאימהות של בחורי הישיבה על שידוכים לבחורים בכלל, ולילדים של בעלי תשובה, בפרט. אחת השאלות שעלו מהקהל היתה, "אפרת, מה עושים עם זה שמלכתחילה אנחנו סוג ב'?".

אני חושבת שעניתי לה מצוין, אבל תעזרו לי.

סוג ב' במה? רוב בעלי התשובה כבר הבינו מזמן שאת האוצרות הלימודיים שלהם מהעולם הקודם צריך לגייר ולהשתמש. עולם התורה מודה ומעריך את סוג ה-א' של המקצוענות שמביאים עמם בעלי התשובה, את תרומת הידע והניסיון. סוג ב' במה? תוסיפו אחרי ההגדרה עוד מילה.

עוד באתר:

צפו בתיעוד

הזירה ברחובות: ניצול שואה חולץ מבין ההריסות

קובי פינקלר

השבת תובעת עלבונה

האסון ברמת גן בליל שבת: הפוסק התריע והזהיר מראש

נתי קאליש

בצל המלחמה

הגרמ"ה הירש ימשיך את 'מסע קרן עולם התורה'

נתי קאליש

צפו בתיעודים

היסטוריה: מאות מטרות רגישות הותקפו והושמדו בלב איראן

קובי פינקלר

"בעלי תשובה הם סוג ב'", היא אמירה מה זה מפעם. זה כבר מזמן לא ככה. האמירה נתפסה לנו בלופ מחשבתי כאילו היא אקסיומה. גם אקסיומות מזדקנות. פג תוקפו של הביטוי. הוא התאים כשהעולם עוד התלהב מ"טרופית".
להיפך. יש משפחות דתיות וחרדיות מבית שיודעות להעדיף ילדים של בעלי תשובה, בהיותם מבינים מה כוללת בנייה אישיותית של משפחה כזו, מה נטוע בילדיה.

בעלי תשובה הם לא סוג ב', הם "סוג אחר". כמו שיש משפחות ליטאיות שלא יתחתנו עם משפחות חסידיות, או חסידות אחת שלא תתחתן עם חסידות אחרת. זה אומר שחסידות אחת היא סוג ב' מן האחרת? לא. זה פשוט אומר שלא נהוג אצלם לערבב.

תלוי איזה בעלי תשובה. ובאיזה שלב הם. אני מכירה הרבה חברים בעלי תשובה שהילדים שלהם התחתנו עם משפחות חרדיות רגילות מדורי דורות. המכנה המשותף של כולם הוא שהם כבר עמוק בתוך הציבור.

ישנן משפחות ששומעות, בשלב בירורי השידוכים, את השדכנית אומרת להם, "ההורים חזרו בתשובה לפני שנים", והאמירה בכלל לא מזיזה להם את הרדאר. תלוי מי הרב שלהם, ואיך נעשתה הדרך, ועוד שתי שאלות – והנושא כבר לא רלוונטי.

בואו נדבר על תחושות דחיה בכלל, ואימפוסטר סינדרום בפרט: "אימפוסטרים" הם אנשים טובים ורגישים, שלא מאמינים כמה הם מצוינים ומוכשרים. הם בטוחים שהם הגיעו אל כל הישגיהם בפוקס, ועוד מעט מישהו יגלה את כל הבלוף, יחשוף את כל האמת ויוכיח איך הם לא שווים כלום.

להרגיש סוג ב' זה "סטייט אוף מיינד" כללי. כדי להרגיש סוג ב', או "שווה פחות" כבעלי תשובה, צריך לבדוק באלו עוד מקומות בחיים, מקומות שאינם קשורים דווקא לעולם התורה, מרגישים ככה. רגשות לא נולדים כשחוזרים בתשובה, הם מתחילים הרבה קודם, ומתלבשים על מצבים בחיים.

הכרתי גם משפחות דתיות נורמטיביות לחלוטין שידעו להגיד שהבן או הבת שלהם ישמחו לשידוך קונבנציונלי פחות, כי הילד או הילדה שלהם מחפשים משהו מעניין, ולא לפי קו ייצור הספר.

ומי שלא רוצה, לא נכריח אותו. העולם מלא בילדים של בעלי תשובה שמתחתנים עם ילדים של בעלי תשובה.

ואחרון, שידוך שמציעים לכם עם דתיים מבית ונשמע לא הגיוני, בן של מישהו שהוא לכאורה מכובד מאוד ומחשיב את עצמו, עם משפחה של בעלי תשובה שחזרו לפני חמש שנים, זה מצריך בדיקה מיוחדת. אם מציעים לכם משהו שנראה סוג א' א' וממש עטים עליכם כשידוך, תבדקו טוב טוב מה הסיפור, יכול להיות באמת שהבן שלכם מוצלח מאוד, אבל למרבה הצער יכול להיות גם שמישהו מנסה לנצל את התמימות שלכם והוא מסתיר מחלה / אירוע לא נעים, וחושב שאתם לא תוכלו לדעת זאת. בימים של תשפ"ה, בעלי תשובה לא לוקחים סוג ב' דתי מבית, שנראה מבחוץ כמו א'.