"צעקתי תאילנד"

מהירי בעוטף ועד השחרור: החטוף התאילנדי משחזר

החטוף התאילנדי ששוחרר מהשבי, ווצ'ארה סריאון, התקבל בהתרגשות במדינתו. הוא סיפר לתקשורת את שעבר עליו

חיים שער

י"ד בשבט תשפ"ה, 12/02/25 18:03 עודכן: 22:45

א+

א-

החטופים התאילנדים בעת הגעתם לבית החולים | צילום: ערן ירדני, לע"מ

ווצ'ארה סריאון, אזרח תאילנד שהיה שבוי בידי חמאס, התייצב לראשונה בפני כלי התקשורת בארצו וסיפר מעט על תקופת השבי ברצועת עזה ועל הסיבות שהובילו אותו להגיע לישראל לעבוד. סריאון, תושב קהילה נוצרית קטנה בצפון תאילנד, יצא לעבוד בישראל כדי לסייע בפרנסת משפחתו.

"כשהגעתי לישראל זה היה מרגש, אבל היה גם פחד, כי ידעתי שהמדינה נמצאת במלחמה. הייתי חייב ללכת. רציתי שלמשפחתי יהיה עתיד טוב יותר ושבתי תוכל לקבל חינוך", אמר סריאון בראיון לסוכנות הידיעות רויטרס. הוא עבד כפועל חקלאי בקיבוץ ניר עוז, שם נחטף על ידי חמאס במהלך מתקפת הטרור.

"הם התחילו לירות. הרמתי ידיים ואמרתי 'תאילנד, תאילנד'. אז הם לקחו את הטלפון שלי והקיפו אותי מכל עבר", סיפר סריאון על רגעי השבי הראשונים. הוא הוחזק בתנאים קשים, וסיפר כי רוב תזונתו כללה לחם, עגבניות, מלפפונים וגבינה. היו תקופות ארוכות שבהן כמעט ולא קיבל אוכל או מים, וכי לא אפשרו לו להתרחץ כמעט לכל אורך תקופת השבי.

**חמשת אזרחי תאילנד ששוחררו משבי חמאס | צילום: שגרירות תאילנד בישראל**

הוא תיאר כי התקשורת עם שוביו הייתה מוגבלת מאוד והתקיימה בעיקר באמצעות תנועות ידיים. הם נתנו לו חתיכת נייר כדי לסמן את הימים, והוא זוכר את המחסור החמור במי שתייה. יחד איתו הוחזקו עוד שני שבויים תאילנדים, ושוביהם סיפרו להם מדי פעם כי שחרורם קרוב. "תוך כמה ימים", נאמר להם שוב ושוב, אך לבסוף חדלו להאמין לכך.

"אמרו לנו שתהיה הפסקת אש. באותה פעם האמנתי להם. אפילו ראיתי אותם יורים באוויר משמחה. הם חגגו את זה", נזכר ווצ'ארה. בסופו של דבר, הוא שוחרר במסגרת עסקת החטופים וחזר לתאילנד, שם התקבל בכבוד ובהתרגשות על ידי משפחתו וקהילתו.