"הוא התגנב לשערי צדק – והצליח להבריח את הרגל הקטועה"

"ביום חמישי הקרוב", סיפר הרב אריה אטינגר בפתח תוכניתו 'בית נאמן' ב'קול חי', "יהיה יום האזכרה של מו"ר אבי הרב מנחם אטינגר זצ"ל. אבי היה אדם מיוחד מאוד, עזר להרבה אנשים, בעל חסד עצום שזכה להציל משפחות וגם הקים מוסדות להרבות תורה ויר"ש ".

"כשישבנו שבעה", מספר הרב אטינגר, "הגיע לנחם אותנו יהודי יקר בשם הרב בולבין, שסיפר לנו סיפור מרתק: כשהייתי ילד קטן הלכתי עם אבא שלכם כל יום מהבית לתלמוד תורה. יום אחד, הוא סיפר, אבא שלכם התחיל להתחמק ממני וביקש שלא אתלווה אליו. התפלאתי והסתקרנתי אז החלטתי פשוט לעקוב אחריו לראות מה מונע ממנו ללכת יחד איתי לחיידר… בשלב הזה – התחילו לזלוג דמעות מעיניו של הרב בולווין. הוא נעצר לכמה שניות ואז המשיך בדבריו: אני עוקב אחרי מנחם ולא תאמינו מה אני רואה, אבא שלכם הולך לעני, אחד משוכני המדרכות הקבועים שכולנו התרגלנו להתעלם מנוכחותו… ומוציא מתוך התיק את הסנדוויץ' ונותן לאותו עני.

כאן הבנתי, ממשיך הרב אטינגר לשתף, שכל אהבת החסד העצומה שהייתה לאבא – התחילה כבר מאז".

הרב אטינגר הוסיף וסיפר מעשה מצמרר: "כשאבא שלי היה ילד, נפטר שם אחד מתושבי השכונה, וטרם מותו – קטעו הרופאים את רגלו. זה היה בבית חולים שערי צדק, ומאז הרגל נשמרה בתאי ההקפאה של בית החולים. ואז, יום אחד, הסבתא שמחה, אימא של אבא שלי קוראת לו, ואומרת לו: לך בבקשה יחד עם אחיך רבי יעקב שהוא כיום ר"מ בישיבת קול יעקב, אני מבקשת מכם, נפטר כאן בשכונה אדם יקר, לכו, תתגנבו לתוך בית החולים, ותבריחו את הרגל. הרי הרגל חייבת בקבורה יחד עם כל גופו של היהודי היקר הזה".

"לא תאמינו, מאזינים יקרים, תוך זמן קצר אבי ואחיו יעקב הופיעו עם הרגל! המעשה הזה היה ממש קרן אור לאותה משפחה.

אני זוכר שיום אחד התלוויתי לאבא שלי כשהוא היה כבר חולה, הסתובבנו יחד בבית חולים שערי צדק, לטיפולים מסוימים שהוא עבר שם, ואז הוא עבר ליד חדר מסוים, ואמר לי: אריה, אתה רואה את החדר הזה? מכאן גנבתי את הרגל".

הסיפור ממשיך: "אני רוצה רק להראות לכם את המשמעות שכל מה שאדם עושה – לעצמו הוא עושה. שלח לחמך על פני המים. 50 שנה אחר כך, אבא שלי זכה להקים כמה מוסדות בחיים שלו. את ישיבת נר שמואל, ישיבת היכל התורה, ותלמוד תורה המסורה ברמת שלמה, וגם אחר כך הוא הקים יחד עם אחיו, ראש הישיבה, את ישיבת כנסת יחזקאל באלעד, כשהם הקימו יחד את הישיבה, יום אחד אבא שלי הלך לאיזשהו משרד ממשלתי, וביקש מאחד הפקידים שם שיעזור לתת אישורים שהישיבה הייתה זקוקה לקבל".

הפקיד אמר לאבא, "תקשיב, אני מחר מסיים פה את העבודה. אני מבקש ממך, תעזוב אותי, תחכה למחר לפקיד החדש שעומד להגיע. תבין," המשיך הפקיד והסביר "דבר כזה לא יכול להיות מסודר ביום אחד. תמתין לממונה הבא שיגיע להחליף אותי. אבא שלי ידע שהפקיד הנוכחי הוא אדם שקרוב לדת ורוצה לעזור לישיבות, ולא ידוע מי זה הפקיד החדש שיבוא, והאם הוא ירצה לעזור. ובעקבות כך  אבא שלי המשיך לנסות להגיד לו שוב ושוב, "אני מבקש שדווקא אתה תעזור".

"פתאום אומר לו אותו פקיד, "תקשיב, כשאני הייתי ילד קטן, היה לנו דוד במשפחה שנפטר וכרתו לו את הרגל. ואני מבקש ממך שתנסה לאתר את אותם ילדים שהבריחו את הרגל מבית החולים שערי צדק. תעשה לי את החסד הזה ומידה כנגד מידה – גם אני אעזור לך פה, עם מה שאתה צריך לישיבה". כמובן שאבא שלי מיד אמר לו, "הרי שלך לפניך". – השגחה פרטית מצמררת.

הרב אטינגר המשיך וסיפר על תהליך מרגש שחווה מול אביו: "כמו שאתם יודעים, יחד איתכם אני גם כן זוכה לעבור הרבה תהליכים. ואחד התהליכים שעברתי לאחרונה זה תהליך מאוד מעניין מול אבא שלי, למרות שהוא נפטר כבר והוא לא נמצא איתנו, עדיין אפשר לעבור תהליכים מול אבא, מול אימא, מול כל אדם. ואחד התהליכים המרתקים שקרה לי מולו, זה שהבנתי שדווקא בגלל שכל כך הערצתי והערכתי אותו והוא היה מודל לחיקוי בשבילי, יחד עם זה גם פספסתי משהו. כי ברגע שרציתי לשמור אותו כל כך חזק וכל כך מעריץ אותו ומעריך אותו, משהו התפספס לי שם בדרך".

כל חיי חוויתי אותו כאדם חזק, ואם הוא כל כך חזק, אז יש בו גבורה, עוצמות,  אבל אין מקום לעדינות, לרכות, לרגישות, ואז אני לא יכול לחוות אותו חלש. ואם אני לא יכול לחוות אותו חלש, אני גם לא יכול לחוות את עצמי חלש. ואז כשאני מגיע מול הילדים שלי, אין את הערבוביה הזו והיכולת והאומנות להכיל את שני הדברים בבת אחת, גם מצד אחד את העוצמה והחוזק של העמדת גבולות מול הילד, וגם את המקום הרך, העדין והרגיש. ודווקא בזכות התהליכים שעברתי מולו, הצלחתי להגיע למקום שאני יותר ויותר מסוגל לחוות את השילוב של כל החלקים בנפש".

"הדבר הכי מרגש שקרה לי, שדווקא בזכות התהליכים שאני עובר מול אבא שלי, ככל שאני יותר מתקרב אליו, אני גם יותר ויותר מתחבר לבורא עולם. כי איך אבא זו התבנית הכי חזקה שנותנת לנו מושג בהנהגת הקדוש ברוך הוא. ודווקא היכולת שלי פתאום לחוות את אבא שלי לא רק חזק ועוצמתי, אלא גם את המקום הרגיש ואפילו יכול להיות עדין וחלש, אז גם את בורא עולם אני חווה ככה, וזה ממש עוזר לי להתקרב אליו".

לסיום סיפר הרב אטינגר, השגחה פרטית נוספת עם אביו, פעם בשנה היינו מציינים בבית הספר שובו בראשון לציון 'שבת עולמית' בהשתתפות משפחות הקהילה ששם שימתי כרב, אבא התאמץ והגיע לחזק אותנו, וכרגיל שבה את כולם, ביום ראשון למחרת השבת אבא הגיע לבית החולים לביקורת והתבקש להביא מהארכיון צילום קודם, הוא היה מותש נואש וחלש, מכדי התכשות עם צוות הבירוקטריה, משהגיע לארכיון שמע קול קורא ' הרב אטינגר מה אתה עושה כאן, היה זה מנהל הארכיון שאץ לקראתו, הרב אטינגר 'איזו שבת נפלאה הייתה לנו בזכותך, תגיד לי מה אתה צריך ואסדר לך מיד".

האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר: