
בפרשיות בניית המשכן אנו לומדים את כל פרטי בניית המשכן ועבודת המשכן והמקדש בכל יום ויום יחידה היא הקטורת שאנו מזכירים אותה בכל יום ויום, מה זכתה הקטורת להיות מוזכרת בוקר וצהרים?
לרוע אין זכות קיום ויכולת עצמאית להיות קיים בזכות עצמו, כל מציאות רעה סובבת ויונקת מכח הקדושה, הכח הרע תופס ניצוצות של קדושה שנתפזרו בעקובות חטאים ולא מוצאים את מקומם בעולם וכך מושך כח חיות וקיום מכח הקדושה.
עוד באתר:
בתוך כל מציאות שלילית של קושי שנכפה על האדם או אתגר ורוע יש נקודה קדושה:
מאחורי כל רגש שלילי או תחושת חוסר ותסכול, יש נקודה קדושה ומאירה שלא מומשה, האדם כואב ודואב כי הוא לא הצליח להגשים את המשאלה והרצון, אך הרצון עצמו הוא טוב וטהור.
זהו הסוד של פיטום הקטורת העלאת נקודות קדושות שנלקחו על ידי הצד הרע.
מסיבה זו הקטורת עוצרת מגפה, כאשר שואבים נקודות חיות למקומם הראוי אין לרוע שום כח וממילא פוסק המוות. ודווקא מלאך המוות מסר רז זה למשה רבינו, כי הקטורת היא הפך המוות. היא שורש החיות: החזרה של הרצון הטוב והראשוני למקום הנכון והראוי
כאן צריך האדם להזכיר לעצמו מה הם חיים ומהיכן יש נקודות חיות בעולם:
תודעה אמונית היא לא רק בעולם ההשתדלות והבטחון, אלא גם לזכור כי לשמוח על עצם, הרצון עצמו, ומעצם השאיפה והחלום. כאשר אדם נתקל במציאות שלילית אבל הוא עצמו מחפש את הנקודה הטובה בתוך המציאות השלילית, הוא מבער את כל החלקים הרעים הסובבים לה.
הכישלון והאכזבה שיש לאדם בעקבות רצונות לא ממומשים גורמים לנקודות החיות להיתפס ולהיגנב על ידי אנרגיות שליליות ועל ידי הידיעה כיצד יש לכח הרע חיות יכול האדם לבער את הרוע וכוחות השלילים ממנו .
על ידי אמירת הקטורת אנחנו מחלצים את נקודת הקדושה שמחיה כל קליפה ומידה של טומאה, ואנו מסלקים את אותה נקודה קדושה שהייתה מחייה אותם ומכיון שמסתלקת נקודת החיות ולכן הקטורת מכפרת על הקטורת ומבטלה.
כפי לשון רבי חיים ויטאל בשער הכוונות יג: בענין פטום הקטרת כי אותם י"א סממני הקטרת הם מה שנשאר בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר והם י"א אורות שבקדושה המחיים את הקליפות. וכאשר יעלו למעלה, יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו ואינן מזיקים.
ובהמשך: ואנו מסלקים משם את אותה נקודה קדושה העליונה המחיה את כולם — ואז על ידי כך נדחין הקלי' ואנו מסלקים משם אותה הנקודה אשר היתה מחיה אותם ואח"כ אנו ממיתין את העשר קליפות.
ולסיום: כאשר אדם נתקל במציאות רעה או במחשבה שלילית הוא לא צריך להלחם בה, אלא לשאוב ממנה את נקודת החיות ולגווע את קיומה.