לפני כחודש, חגגה שורדת השבי אגם ברגר את שחרורה משבי החמאס, במעמד מרגש שנערך בבית הכנסת יחזקאל בתל אביב. מי שהשתתף וניצח על האירוע, היו בני הזוג הרב אריה לוין והרבנית יוכבד. במהלך האירוע ערכה אגם הפרשת חלה ואמירת 'נשמת כל חי' ו'מזמור לתודה' ברוב עם.
רגע מרגש באירוע היה הרגע שבו הרב אריה לוין העניק לאגם את "מגילת אגם" כשהרב השווה בינה לבין אסתר המלכה שכתבה את מגילת אסתר לאגם ברגר שתכתוב את מגילת אגם.
הרב לוין, הוא נכדו של הצדיק הירושלמי המפורסם, שעל שמו הוא קרוי. יחד עם רעייתו הוא מנהל מפעל חיים שממשיכה את מורשתו של סביו הגדול. אתמול, ביום היא"צ של רבי אריה, התארחה יוכבד (יוכי) בתוכנית 'עומקא דליבא' לשיחה מרתקת על הצדיק הירושלמי ומורשתו לדורות.
עוד באתר:
"מלאך בדמות אדם", מכנה לוין את סבה, רבי אריה לוין זצ"ל. הוא נולד לפני 140 שנה והיה דמות יוצאת דופן בעולם התורה והחסד. חי בצניעות מופלגת בחדר וחצי בירושלים, בתקופת הצנע הקשה, ובכל זאת הקדיש את חייו לעזרה לזולת. "רבי אריה לעצמו לא היה צריך שום דבר," סיפרה. "הוא גר בחדר וחצי, ועד כדי כך שלא היה מצב שיש שבת או חג ולרבי אריה אין אורח. פעם אורח הגיע ולא היה מקום ללון, אז רבי אריה אמר לו, 'אין שום בעיה, ישן במיטה הזו'. בלילה אותו אורח קם וראה את רבי אריה ישן על שתי כסאות".
סיפור זה ממחיש את עומק החסד של רבי אריה, שהיה מוכן לוותר על נוחותו האישית למען השני. "חסד עושים, לא משנה אם הוא כזה או כזה," הדגישה הרבנית, והוסיפה כי זו הירושה שהותיר לנכדיו ולצאצאיו – לעשות טוב בלי תנאים ובלי חשבונות.
אחד הסיפורים המרגשים שהובאו בשיחה ממחיש את מסירותו של רבי אריה למען הזולת, גם במחיר אישי כבד. כשנדיב מחו"ל שלח מעטפה עם כסף עבור משפחה נזקקת, רבי אריה נאלץ להתמודד עם אדם שקיבל את הכסף אך סירב למסור אותו בטענה שעליו "לבדוק אם יש עוד אריה לוין בירושלים". שלושה ימים הסתובב רבי אריה הלוך וחזור, עד שביום הרביעי קיבל את המעטפה – אך אז כבר היה מאוחר מדי, והילד החולה במשפחה נפטר. "זה מאוחר מדי, הילד כבר נפטר," אמר רבי אריה בכאב. כשאותו אדם נפטר זמן קצר לאחר מכן, והוספד בדברים שלא שיקפו את מעשיו, החליט רבי אריה: "אני מבקש שאותי לא יספידו." הוא לא רצה שמילים יצמצמו או יעוותו את מהותו האמיתית.
רבי אריה לוין לא היה רק איש חסד, אלא גם מחנך דגול שידע לראות את הנפש שמאחורי המעשים. הרבנית יוכבד סיפרה על תקופתו כמפקח במוסד "עץ חיים" בירושלים: "יום אחד, בראש חודש, חילקו לילדים פודינג וניל במקום עוף, כי זה מה שהיה בתקופת הצנע. ילד שובב אחד אכל את הפודינג וחזר לקבל עוד. כשאמרו לו 'אתה כבר קיבלת', הוא שפך את כל המיכל על הרצפה. שלחו אותו לרבי אריה, והוא הגיע בידיעה שיענשו אותו. אבל רבי אריה הוציא מהשידה מיכל פודינג ואמר לו, 'תברך ותאכל'. אחר כך שאל, 'זה היה טעים? זה מה שרצית?' ואז הסביר לו איך להתנהג. הוא לא זרק ולא כעס – הוא הכיל."
סיפור זה, שהועבר לדברי הרבנית על ידי ד"ר אבשלום קור, תלמידו של רבי אריה, ממחיש את הגישה הפדגוגית המיוחדת שלו. "ההכלה שלו, הראש הפדגוגי שלו, היו יחד עם גאונותו בתורה," אמרה הרבנית. "הוא למד חו"ת עם ה'לשם' ועם רבי איסר זלמן מלצר, אבל הוא ידע להבין את השני ולהכיל אותו."
גם בראיית הפרטים הקטנים הצטיין רבי אריה. "פעם ישב עם בנו והסתכל מהחלון," סיפרה הרבנית. "שאל אותו, 'מה אתה רואה?' הבן אמר, 'ילד רץ, ילד נפל'. רבי אריה המשיך, 'מה עוד אתה רואה?' עד ששם לב שסוליית הנעל של ילד אחד פתוחה. הוא קרא לילד, נתן לו כסף ואמר לבנו, 'לך איתו לקנות נעליים'. הוא ראה דברים שאחרים לא ראו."
אחת התכונות הבולטות של רבי אריה הייתה היכולת לראות את הטוב בכל אדם, גם כשניסו להתחמק ממנו. "פעם בחור ראה אותו ברחוב וחצה את הכביש כדי לא לפגוש אותו," סיפרה הרבנית. "רבי אריה עשה לו סימן, 'בוא, קינדרלך'. כשהבחור התקרב ואמר, 'לא נעים לי, אני גלוי ראש', רבי אריה ענה, 'אני נמוך קומה, אני לא רואה מה יש לך למעלה, אני רואה רק את הלב הגדול שלך'." דברים אלה העניקו לאותו בחור הרגשה שהוא נראה, שהוא שווה, ושיש לו אפשרות לצמוח.
גם בזוגיות הפגין רבי אריה רגישות יוצאת דופן. "בחדר ייחוד עם אשתו, ציפורה חנה, לא היה לו תכשיט לתת לה, כי לא היה לו כלום," סיפרה הרבנית. "הוא אמר לה, 'אני מבטיח לך שמימי עד 120, בכל מחלוקת בינינו, אני אהיה הראשון לוותר'. זו הייתה המתנה שלו – מידת הוותרנות." ואכן, הם חיו באושר כזוג יונים, כדברי הרבנית.
סיפור נוסף שממחיש את עומק החיבור שלו לזולת הוא תגובתו לכאב של אשתו. "כשהלך לרופא ואמר, 'הרגל של אשתי כואבת לנו', הוא לקח את הכאב שלה על עצמו," אמרה הרבנית. "זה החיבור שלו, היכולת להבין את השני ולחוש את צרתו."
הרבנית יוכבד לוין ובעלה, הרב אריה לוין, ממשיכים את דרכו של הסבא בתל אביב של ימינו, בעשייה לקירוב לבבות ולאחדות בעם ישראל. "הרב אלישיב אמר לבעלי, 'אם אדם אחד יחזור בתשובה בזכותך, זו השליחות שלך'," סיפרה הרבנית. "ומשם אנחנו כל שבת, כל חג, נמצאים בתל אביב, עושים פעילות. אלפי אנשים רוקדים עם ספר תורה – בלי כיפות, בלי כיסוי ראש, אבל יהודים שרוצים להתקרב להשם."
היא תיארה את האירועים המרגשים שהם עורכים, כמו ערב ההודיה לאגם ברגר, שורדת השבי, האירוע שהוזכר בפתח הכתבה, ואת ההקפות השניות שמושכות המונים. "המשטרה חוסמת את התנועה, ואלפי אנשים צועדים עם ספרי תורה בשירה, מלב תל אביב עד כיכר רבין," אמרה. "זה לא מובן מאליו."
בעלה ממשיך את דרכו של הסבא גם בביקורים בבתי חולים ובבתי כלא. "הוא הולך למחלקת חוזרים לחיים בתל השומר, מחזיק יד לחיילים קטועי גפיים, מעודד אותם," סיפרה. "אני שואלת אותו, 'איך יש לך כוח?' והוא עונה, 'זה הסבא'."
לקראת סיום השיחה, קראה הרבנית יוכבד לקחת השראה מדמותו של רבי אריה לוין. "שנזכה ללכת בירושה שהוא השאיר לנו," אמרה. "אם כל אחת תיקח משהו קטן לעילוי נשמתו – לקבל שבת עשר דקות לפני הזמן, לומר מזמור לתודה, לברך ברכה – הוא ימליץ טוב בעדנו, ונזכה לגאולה פרטית וכללית."
היא סיימה במסר לחג: "תסתכלו ימינה-שמאלה, תזמינו אדם בודד לחג. זה היה דרכו של רבי אריה – להכניס כל אחד באשר הוא".
האזינו לדברים המתאים בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
