לאורך חודשים ארוכים היה מוחמד סינוואר – אחיו של יחיא סינוואר – מהמבוקשים ביותר ברצועת עזה, אך גם מהקשים לאיתור ולחיסול. הוא בנה לעצמו סביבת מגן אנושית שכונתה בצה"ל "חגורת חטופים" – נוהל ציני אך אפקטיבי שבו הוחזקו חטופים מסביבו כמעט בכל תנועה, כדי למנוע ניסיון פגיעה בו.
החיסול של יחיא סינוואר, אחיו הבכיר, גרם למוחמד להיעלם עוד יותר מתחת לרדאר. רק מעטים ידעו היכן הוא שוהה, והוא הפך לאחד היעדים החמקמקים ביותר של מערכת הביטחון. המודיעין הישראלי אמנם עקב אחריו במשך זמן, אך הנוכחות הקבועה של חטופים בקרבתו מנעה אפשרות לפעול.
ואז – הגיעה ההזדמנות.
עוד באתר:
זמן קצר לפני שחוסל, הגיע סינוואר לפגישה מבצעית עם מפקד חטיבת רפיח, מוחמד שבאנה. לראשונה מזה תקופה ארוכה, התקבלה אינדיקציה חדה וברורה – סינוואר נמצא במקום בלי חטופים לצדו. גורם ביטחוני המעורה בפרטים תיאר: "ההבנה הייתה שזה רגע נדיר, אבל לא לוקחים סיכונים. אפילו אם יש סיכוי של אחוז אחד שחטופים נמצאים – לא פועלים".
עם היוודע שהאזור נקי לחלוטין מנוכחות אזרחית ישראלית, ניתן האישור למבצע.
חיל האוויר גייס את מטוסי הקרב, ובתוך זמן קצר הותקף המתחם התת-קרקעי שבו שהו סינוואר ושבאנה. יחד עם התקיפה הישירה על החדר בו שהו, הופצצו גם כל פתחי הכניסה והיציאה כדי לוודא שאיש לא יוכל להימלט.
בדומה לחיסול של נסראללה בתרחישים המדומים, גם כאן תוכננה התקיפה כך שכל ניסיון חילוץ ייענה באש. מקורות מדווחים כי כל מי שהתקרב למתחם אחרי הפגיעה הראשונית – הותקף מהאוויר. כך מדווח אלמוג בוקר ב'חדשות 12'.
הטעות הקטלנית של סינוואר הייתה כנראה זו: ברגע אחד, ללא חגורת החטופים המגוננת, הוא חשף את עצמו – ואיבד את חייו בתקיפה ישראלית מדויקת וקטלנית.
