"כאב יומיומי": הילד לא צועד בתלם? כך תנהגו

במשפחות רבות, בליל חג השבועות – כשהאבא הולך עם אחד הבנים לבית הכנסת ללמוד תורה כל הלילה, האמא נותרת בבית עם הבן השני – שבמקרה הטוב הוא במיטה, ובמקרה הפחות טוב היא אפילו לא יודעת איפה הוא מסתובב. זיוה מאיר, מנחת הורים ידועה, מדברת על המצב הכואב.

"שבועות אולי מעצים את זה, אבל הכאב הוא לא רק בשבועות, הכאב הוא ביום-יום", מסבירה מאיר. "חגים בכלל, שבתות וחגים, מעצימים מאוד כאב של חוסר. הם גם מעצימים מאוד נחת ושמחה וברכה – זה הכל בולט ומדגיש".

הקושי, לדבריה, מורכב מהרבה חלקים: "קודם כל יש את עצם הכאב שהילד לא הולך בדרך, או לא לומד. אבל גם יש את רגשות האשמה ותחושת הכישלון – מה לא עשיתי נכון? איפה טעיתי? יש את הבושה – מה יגידו עלינו? איזה משפחה אנחנו?" כל הרגשות האלה, מוסיפה מאיר, "מורידים לדיכאון, לדכדוך, לייאוש – לא למקומות טובים שאנחנו רוצים, ובטח שלא בחג השבועות".

עוד באתר:

ציר המוות נקטע

צה"ל פוצץ הגשר המרכזי של חיזבאללה על הליטני

קובי פינקלר

צפו

הבית הלבן מציג: המלחמה באיראן כמשחק מחשב משעשע

פנחס בן זיו

'אלוקי נשמה'

איך הגיבו בישיבת מיר לאברך המתמודד ב'מלחינים'

המלחינים

תחת אש

צפו: משה קליין סירב לנטוש את החתן ברגע האזעקה

קובי סגל

מאיר מציגה מושג חסידי עמוק שיכול לעזור בהתמודדות: "יש מושג כזה בחסידות שנקרא 'נשיאת הפכים'. זאת אומרת, בטח לאהוב, בטח לקרב, וזה לא אומר לא להצטער. זה לא אומר לא לכאוב. זה לא אומר לא להתפלל שיהיה אחרת."

היא מבהירה את ההבדל: "יש כאלה שאומרים, אם קבלה, אז תקבלי אותו כמו שהוא, זהו, נגמר. אבל אנחנו אומרים, תקבלי אותו כמו שהוא, והוא – זה לא מה שהוא מראה לך עכשיו, במיטה או איפה שהוא מסתובב. הוא והנשמה שלו, והמקום הגבוה שלו, זה המקום הטוב שלו בעצמו".

העבודה הפנימית הזו דורשת הפרדה עדינה: "צריך לעשות את ההפרדה בין כל הרגשות, ולבוא ממקום יותר פנימי, נקי, יותר מבורר. ואז אפשר לעשות את ההפרדה הזאת שבין קבלה מצד אחד, לבין תפילה ובקשה מצד שני".

מאיר מדגישה שהאהבה לא מבטלת את הכאב: "אני אוהבת אותו, ואני מקרבת אותו, ואני מבינה שכרגע יכול להיות שיש ענן של ערפל כזה על הנשמה שלו, או שיש לו איזשהו קושי. אבל אני לא מוותרת עליו במקום הפנימי הטוב שלו. אני לא נלחמת על זה, אני מקבלת אותו, אבל אני יודעת שאותו 'והוא' – זה משהו הרבה הרבה יותר ממה שנראה כרגע לעין".

המסר המרכזי של מאיר הוא שיש להשאיר תמיד את הדלת פתוחה: "להשאיר לו תמיד את המקום הזה, את הדלת הפתוחה, את המקום הפתוח, את הלב הפתוח, שהוא ידע שבכל רגע נתון, יש לו מקום." זוהי דרך עמוקה ומאתגרת להתמודדות עם ילדים שסטו מהדרך – לא לוותר על התקווה, לא לוותר על האהבה, אבל גם לא להכחיש את הכאב.

האזינו לדרבים המלאים, מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג: