מה המציאות? כל אחד רואה את התאונה מזווית אחרת

לאדם יש את החלום, את השאיפה. איך נדע אם זה 'חלום' בריא ושאיפה או שזו אשליה?

המציאות שנמצאת מולנו, למעשה, היא לא רק תפיסה ישירה של המוח דרך העיניים ואז אל המוח – כלומר אנחנו לא 'רואים' את המציאות…אלא המח שותף בבחירה מה לראות במציאות, מה יש ומה אין, המח הוא זה שבחור על מה לשים דגש

עשרה אנשים יקראו אותו סיפור וכל אחד יגיע למסקנות אחרות

עשרה אנשים ייראו תאונה דרכים

והם יפרשו את הסיפור מה היה בצורה שונה

הם יאשימו את המואשם ויצדיק את הצדיק בצורה שונה בגלל סיבות שונות

המציאות היא לא קיימת מול העיניים אלא העיניים מעבירים מסר למח שגם הוא משתתף ביצירת המציאות שאותה אנו רואים

יש בעיה, אנשים אומרים 'אבל מה אפשר לעשות' זו בעיה…אבל האמת, היא שאין 'בעיה' בלבד, אלא יש הרבה הזדמנויות אלא שהאדם לא מודע שהוא בחר לראות רק חלק מאד מסוים של המציאות.

המציאות שנמצאת מול העיניים שלנו – היא לא רק תפיסה ישירה של המוח דרך העיניים, אלא יש עיבוד של המח יש בחירה של הנפש מה לראות במציאות, איך להתייחס למציאות

כלומר, אנחנו רואים את מה שאנחנו   מה שמתאים לנפש שלנו לראות, אם הנפש שלנו חלשה הנפש המח רואה חרדות ובעיות

אם הנפש היא 'חזקה' הנפש רואה פתרונות אתגרים וצמיחה

אדם נאיבי, פחדן וחששן שהוא עושה עסקים אומרים לו 'תזהר' יש אנשים שקרנים, הוא לא מוכן לקבל, למה? כי הוא לא רוצה להתעסק עם קשיים והתמודדויות

הוא אומר על האחרים, שכולם מקנאים בו או לא מוכנים לקבל אותו, הוא לא מוכן לקחת אחריות על המציאות המורכבת, הבעיה היא לא 'במציאות' או 'בשכל' אלא הבעיה היא בנפש.

אדם שהוא בחרדה, פרנואיד, הוא בטוח שכולם שונאים אותו, לא כי זה אמתי, אלא כי הוא מאמין באמת במה שהוא לא אמתי!

אחרי שהוא בטוח שכולם שונאים אותו. הוא אומר:

'הוא בכוונה לא התייחס אליי', הוא רוצה את רעתי, הוא בכוונה פוגע בי

התמונה שרואה האדם היא לא חייבת להיות תואמת למציאות אלא היא תואמת לכח הדמיון והרצונות הזיכרונות והרגשות של האדם

יש אנשים עם חלומות בלי עשייה.
חלום שאין מאחוריו תפקוד – הוא הבל.

החיים לא נבנים מרעיונות באוויר – אלא ממעשי לא המדרש עיקר אלא המעשה.
האדם צריך לכתוב את החלום שלו – להפוך אותו לתוכנית, לעשייה.
האדם שותל את הרצון שלו בתוך המציאות על ידי המעשים שלו, ורק אז המציאות מתחילה לפרוח, אז הוא משנה כוון מאשליה לחזון

האורות של האדם – הם הרצונות שלו.
מה שהאדם רוצה – זה מה שמאיר אותו.
אבל רק אם הרצון מתורגם למעשה – האור הופך למציאות.

חלום או שאיפה נחשבים כצל של רעיון עליון – יש הרבה אנשים שחולמים, שואפים ובכך הם משלים את עצמם שאם יש להם רצון טוב זה אומר שהם 'אנשים' טובים, וכך הם בורחים מאחריות, במקום לעצב את החיים שם מסתפקים בחלום על עתיד שאיפה וכל מיני אידיאלוגיות, האדם בורח מהחיים ולא בוחר בחיים

החלום, יכול להיות אשליה ומעין משאלות רבות ואולי מודחקות שיש לאדם, אבל החזון הופך את המודחק והמפחיד לאמתי ועוצמתי

 

חיים תקינים אינם מתנהלים לפי משאלות

אלא דורשים תפקוד, הסתגלות למציאות, דחיית סיפוקים ובחירה ערכית…

יש גם חיים של ריקנות  בהם האדם מחליף את החלום במשחקים זמניים של מידע רדיפה אחרי מידע – כמו חדשות, ספורט או כל מיני רכילויות שזה בהרבה מקרים  בריחה מהשאלה "למה אני חי?"

נכון שיש חשיבות לדעת מה קורה בעולם, ובטח חדשות יהודיות, אבל התעסקות יתר, היא רעה

בדיחות ושמחה זה חשוב

אבל התעסקות יתר זו בריחה מהשאלה

מהי משמעות החיים

ויותר מכך, חלום ללא תרגום לתוכנית פעולה – זה מוביל לתסכול.
האדם זקוק ל:

שאיפה בהירה יעדים מוגדרים שלבים אופרטיביים מדידה עצמית

לא המדרש עיקר אלא המעשה (אבות )

חשוב לא לברוח לעולם של דמיון אלא לבנות את הדמיון בתוך תוכנית עשייה

חלומות – אבל גם עט דף, לוח זמנים, צעדים ומחויבות.

נמשיך עם עולם החלומות של האדם

במהלך היום, האדם עסוק בחיים חיצוניים, אך בלילה – כשהגוף עייף, וההכרה יורדת – הנפש מקבלת ביטוי ישיר יותר.
ולכן – מה שחי באדם ביום, יופיע בלילה – אבל לא בצורה ישירה, אלא דרך דימויים, סמלים ותחושות.

השינה היא מצב של התנתקות חלקית מהחומר. ברגע זה, הנשמה משתחררת מכבלי הגוף, ואינה עוד כפופה לחמשת החושים.
במקום להרגיש את העולם דרך מגע, ראייה ושמיעה – היא פועלת ישירות מתוך שורש נשמתי עמוק יותר.

במהלך היום הנשמה מבטאת את עצמה דרך המידות

כשאדם כועס, שמח, מקנא או מעניק  אלו הן הופעות של נשמתו דרך גופו.

האדם מבטא את הערכים דרך המידות.

יש באדם עשר כוחות

(כנגד עשר הספירות )

הקבלה מלמדת אותנו שהנשמה פועלת על פי עשר ספירות – שהן מקבילות לעשר כוחות הנפש:

• חכמה, בינה, דעת
• חסד, גבורה, תפארת

נצח, הוד, יסוד, מלכות

בלילה, כשהנפש מתעלה מעל ההגבלות של הגוף – היא פועלת מתוך הכוחות הללו, אז החלום משקף את הכוחות והתכונות שהיו בעלות משקל וחשיבות במהלך היום

החלום הוא מראה של המצב הפנימי

אדם שנמצא בדאגה – יחלום על כך שרדפו אותו בצורה זו או אחרת, אדם שמלא אמונה   יחלום על תקווה והצלחה.
לגבי החלום אפשר לאמר

שהיום – הוא הזרע. החלום – הוא הפרי.
מה שמכניס האדם ללב ביום – יתגלה בלילה.
ומה שיגלה האדם בלילה – יכול להאיר את המודעות של האדם ביום שלמחרת

הרגשות שהצטברו במהלך היום –
בלילה הם מתבטאים בחלום

אם חווה האדם סיפוק ממה שהוא עשה– הוא יחלום חלום טוב.
אם יש בו חרדה, תסכול או אשמה על מה זה יתורגם לחלום רע או לסיוט.

למה דווקא בחלום?

כי שינה, אומרים חז"ל  היא "אחד משישים מהמוות"
והחלום – "אחד משישים מנבואה".

כשאדם ער – יש לו גוף, נפש, ותודעה.
נשמה שלו ממלאת את גופו –
אבל גם מחוברת בחוט דק, כמעט בלתי נראה – לשורש הרוחני העליון.

החוט הזה עובר דרך שבעה רקיעים –
ועובר את העולמות הקבליים –
הם אלו שמאפשרים לרצון האלוקי לרדת ולהתגלות בעולם.

הנשמה, כשהיא מחוברת – מגיעה עד לשורש של נשמות ישראל שמתחת לכיסא הכבוד.

כל עוד האדם חי – הקשר הזה לא נחתך.

אלא אם כן חל מצב של "כרת" – ניתוק טוטאלי.
אז – הנשמה כבר לא מחוברת לשורש שלה.
היא הופכת להיות נשמה משוטטת, אפילו עוד בחייו
ובוודאי לאחר מותו.

ולכן, מי שעושה עבירות חמורות מאוד –
אתה מציע לו קו ישיר לקדושה,
והוא עונה: "לא, אני מעדיף לעקוף…"

זה נקרא כרת, הנפש, הנשמה נכרתה ממקור החיים שלה, אין לה שום עניין עוד ברוחניות

אז יש חלק קטן של נשמה בתוך הגוף ויש מסכים רבים, עולמות עליונים שכמו היינו אומרים מבדילים בין הנשמה בגוף לבין שורשה בכיסא הכבוד

לכן התפילה פורצת רקיעים

כאשר אדם מתפלל באמת, מעומק הלב –
תפילתו עולה למעלה, פורצת שבעה רקיעים ומגיעה עד לפני כסא הכבוד.

וכמו שאמרו חז"ל:

"שערי תפילה לא ננעלו"

אין מנעול שיכול לעצור דמעה כנה ולב שבור.

ואם התפילה באה עם תשובה פנימית

עם חרטה, ועם רצון לשוב

אזי התשובה מתקבלת לפני כיסא הכבוד עצמו.

הרמב"ם כותב (הלכות תשובה פ"ב ה"ו):

"אפילו רשע גמור כל ימיו – אם שב רגע אחד לפני מותו, אין מזכירים לו רשעו."

וזהו סוד כוחה של תשובה –
לא רק שינוי פנימי

אלא חיבור מחדש לשורש העליון.
כי תשובה – לשוב אל השם.
וכשאדם שב – הוא חוזר עד כיסא הכבוד שממנו נבראה נשמתו.

סיכום:

אז ביום – הנשמה שוכנת בתוכנו.

ובלילה – היא שבה לשורש.

דרך הקשר הזה – האדם מקבל שפע, תובנות, עוז פנימי.

וככל שהאדם פועל עם נשמתו ולא נגדה – הוא הופך לכלי רחב יותר לשפע האלוקי.

חז"ל מלמדים אותנו ש־שינה היא אחד משישים מן המוות.
למה?

כי בשעת שינה, הנשמה נפרדת מן הגוף.
החלקים הרוחניים העמוקים שבה – עולים למעלה.

לכן, בכל בוקר אנו אומרים:

"אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא… ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי"

יש לו בחלום, מפגש עם ממדים עמוקים, כל מה שהוא חושב במהלך היום, הרהורי הלב שלו, הדאגות התסכולים החוויות החלום מזכיר לאדם 'מיהו' ועל מה הוא חושב

מה מעסיק אותו במהלך היום

השינה – היא רגע שבו האדם "מופקע מחיים".
לא עושה, לא מתקדם, לא פועל. הוא נוכח – אך אינו חי במלוא מובן החיים.

השינה היא ניתוק מהחיים אבל גם מעין הזדמנות בחלום לפגוש את 'המהות' את הערכים את החשוב לנו, ביום יכול האדם לאמר שהחשוב לו זה ערכים, אבל בלילה הוא חולם על כך שהוא מאבד את מקום העבודה שלו שהוא לא מקבל הערכה מהמעביד שלו שהוא לא מסתדר עם השכנים שלו…זה מה שמעסיק אותו באמת

אדם חולם מהרהורי הלב

השינה, היא מצד אחד 'המוות' מצד שני היא 'הנבואה', המוות, 1/60 מהמוות, שגוף האדם כמו 'מת', ומצד שני הוא מקבל מידע אדיר על מהות החיים שלו הרצונות והערכים שלו

שהאדם מתעורר, אומר השו"ע יהיה זריז לעבודת השם, למה? כי זה בדיוק ההפך מהשינה

זריזות היא תכונת החיים.

הרמח"ל (במסילת ישרים פרק ו) כותב:

הזריזות – היא הקדמת האדם למצוות, ושלא יאחר את השעה.

והיא מה שמראה שהחיים פועמים בו.

אדם זריז – נמצא במודעות  הוא נוכח, ער, דרוך, רואה את ההזדמנות הרוחנית ולא מחמיץ אותה, לא מחמיץ את המצווה

למה?

כי הוא יודע:

• שהחיים קצרים
• שהרגע הוא יקר
• שכל זמן מבוזבז – הוא מעין "שינה", גם אם העיניים פקוחות

שינה איננה רק מצב גופני – היא מצב נפשי.
כשאדם חי בלי תשוקה, בלי ייעוד, בלי תנועה – הוא ישן בעמידה.

הקב"ה נתן לאדם זמן – כדי לעשות זריזות היא ההודאה הגדולה בכך שהחיים הם שליחות, לא הפסקה.

הנשמה מטבעה רוצה לפעול. היא אש – היא רוצה לעלות, לבעור, להניע.
הגוף, לעומת זאת, כבד, עצל, נמשך למנוח (יסוד העפר).
ולכן זריזות – היא העדות שהנשמה שולטת על הגוף.

לכן ה זריזות = היא  חיבור לשורש החיים

אז הזריזות היא לא מידה חיצונית, אלא היא מהות פנימית:

• זריזות היא עדות שהאדם חי

אז האדם שומע את הדברים, מתעורר מתחזק מרגיש טוב, ואז הוא גם מתרגם את הדברים הלכה, למעשה, אם האדם משתפר –האם זה מספיק?

יום אחד האדם מתעורר האדם בתשובה, הוא אומר מכאן ואילך אני עושה 'טוב' אני משתנה לטובה, הוא נהיה אדם טוב, בעל טוב, אבא רך, אדם שמח.

ואז–מי שסביבו לא מספיק מעריך אלא אומרים, יפה, טוב שעשית שינוי אבל זה מאוחר מדי…   איפה היית עד עכשיו
הוא מיואש, עד שהוא עשה שינוי, עד שהוא התעורר לעשייה ותפקוד, אומרים לו, איך אפשר לשכוח עשרים שנה של התנהגות פוגעת, של של אדישות פגיעות וכאב האדם מרגיש שהשתנה. אבל החברה שואלת?
האם די בזה? האם שינוי בהווה מוחק את משקל העבר.

ואז מתברר לאדם שלא מספיק לעשות 'תשובה' מכאן ואילן, לא מספיק לשפר את העתיד אלא גם צריכים לתקן את העבר

האדם לא יכול לברוח מההיסטוריה שלו, וזה טוב, ההיסטוריה של האדם תמיד תזכיר לאדם מה היה, לא כדי להגביל אותו אלא כדי לשכתב את ההיסטוריה מחדש
העבר לא מתאפס – הוא מחכה לתיקון.

כשהאדם משתנה – זה חשוב. זה מרגש.
אבל זו רק ההתחלה.
כי אדם טוב – איננו רק מי שטוב עכשיו, אלא מי שמוכן לשאת באחריות על מה שלא היה טוב בעבר, וכאשר הוא בהווה לוקח אחריות על העבר, הוא גם מתקן את העבר הוא משכתב את העבר, זו שיא האחריות

שינוי אמיתי – הוא שינוי שמחובר למציאות.
לא בריחה.

לא "דף חדש" שמוחק את הישן.
אלא דף חדש שמגיב לישן, שמבקש לתקן אותו, להכיר בו, לבקש סליחה – ולפעול.

 

אדם שלא היה מחובר למציאות – ישלם בעודף מציאות, מי שלא היה מחובר לערכים יצטרך לעשות תשובה ולהיות פי 2 יותר ערכי

לא מספיק יום אחד לקום בבוקר ולאמר "אני טוב"
אלא הוא צריך להיות רציני, וגם לתקן את העבר.

אז האשליות הן הדמיונות בלי מעשים, והאחריות היא לא רק יצירת העתיד בלווי כח החלום אלא גם תיקון העבר

לא נזלזל בכח הדמיון, כי כח הדמיון – הוא כוח עליון באדם(רמב"ם מו"נ).
הוא זה שמרים אותו ממה שהוא – למה שהוא יכול להיות.
הוא זה שמעניק לו השראה, כיוון, חזון.

אבל…

החלום איננו תחליף לעבודה.
החלום איננו כיסוי לפצע פתוח.
החלום הוא מבורך – אם הוא מחובר לשאיפה לתקן.

יש  אנשים שאומרים:
"אני לא מצליח כי העבר שלי הרוס"
"החברים לא אוהבים אותי"
"חמי וחמותי רוצים ברעתי"
"החיים שלי גרועים"
אבל כל אלו הן רק סיבות שנוחות לברוח אליהן

האדם בורח מהמאמץ, מהאחריות, מהתמודדות – ובורח אל תירוצים.

 

נכון שיש את נסיבות החיים שהן בעיתיות, והאדם מחפש אשמים. מתלונן.
אבל יש מספיק אנשים שנמצאים מצבים כמו שלו, והם כן מצאו פתרונות, מה זה אומר? האדם יכול להיות גאון בלמצוא פתרונות ויכול להיות גאון בלמצוא בעיות וסיבות להגבלות בחיים

אנשים אומרים אני רוצה שלום בית

רוצה ילדים מחונכים

רוצה להרזות…

ומה המחיר ששילם האדם?

אולי הוא שילם מחיר יקר בשבילו, אבל זה לא המחיר הראוי

אומר האדם אני מוכן לשלם מחיר של 500 אלף ש"ח לבית, זה יפה זה הרבה מאד בשבילו, באמת יקר

אבל המחיר הוא מליון, אמנם זה יקר לו, אבל זה לא מספיק לתוצאות

האדם בהרבה מקרים חייב להרים את עצמו יותר גבוה, יותר ממה שהוא חושב שזו ההקרבה שלו, הוא לא צריך לשלם מחיר קשה לו, אלא את המחיר האמתי!

הורים שהילדים שלהם בני 30 עדיין בבית, הם מרגישים רע וקשה להם, הם אומרים 'הכל נתתי' להם, מה זה הכל? כל מה שהם רצו, והינה הם מפונקים לא עוזבים את הבית, השקעתי המון!

וכואב הלב, אבל היית צריך פחות להשקיע בחדשות יותר בללמוד, מה זה חינוך ילדים

מה זה פינוק ומהי עצמאות רגשית

לא מספיק ללמוד קצת לא מספיק לחשוב שאני יודע, זו אשליה מי שלא לומד ולא מתמקצע בכל תחום הוא לא מקצועי הוא נכשל באותו תחום, והאפשרות היותר גרועה

שהוא בכלל לא לומד את התחום ואז הוא אומר שהוא יודע לפי מה שנדמה לו מה שהוא מרגיש, הוא בכלל בעייתי הרבה יותר

 

אז טוב שיש חלומות ורצונות אפשר לאמר שהרצון הוא האור, אבל העשייה והפרויקט זו התמונה

אדם פעמים 'מתעלם מהמציאות' הוא אומר שיש בעיות בשלום בית, הוא בטוח שהבעיה היא בגלל הצד האחר, הוא כאילו לא בתמונה…

 

אנשים שמופתעים שהם לא מקבלים תוצאות, למרות שלא השקיעו

אבל האמת שהם באמת לא מובנים… לא מובן אם האדם לא השקיע למה שיגיע תוצאה

האמונה בעתיד טוב יותר תלויה באמונה של האדם בהקב"ה, אמונה של האדם בעצמו!

רק אם יש לו ביטחון בעצמו

אז הוא ייבטח באחרים וגם  – גם אחרים יאמינו בו.
ולילד יהיה ביטחון בחיים – רק אם יהיה לו ביטחון בעצמו. ולזה יגיע – אם אתה תאמין בו. ואם תאמין בו – רק אם תאמין בעצמך.

 

 

הרבה אנשים – לא רואים את עצמם באמת. קל להאשים אחרים

כשיש משהו מולנו, קל ונעים להגיד, 'הוא אשם'…

להורים יש ילד, זה נפלא, אבל צריכים לדעת זו כמו הלוואה לשנים רבות, הלוואה עד החתונה

ההכרה בחוב – יוצרת את הכוחות להחזיר אותו.

הבגרות היא ההכרה. ההכרה היא בסיס העשייה וההצלחה, וההתנגדות למציאות, ההתנגדות להכרה של עמל ותוצאה, היא התנגדות לחוקים של הקב"ה בעולם

אנשים אומרים: "לא נתנו לי הזדמנות", "אבא שלי שבר אותי"…

אנשים לפעמים מתלוננים שאין להם תוצאות, אבל בעצם הם לא עשו את המאמץ האמיתי

אם אתה רואה שמשהו לא עובד – אל תתכחש, תכיר בזה ותפעל.

לא להכחיש בעיה עם "תירוצים" – זה כמו לשים תבלינים על אוכל מקולקל.

 

וצריכים לפעול מהר, אנשים מחכים, ועד שהם מתעוררים מאוחר מידי, הרכבת יצאה

כשאדם מנותק מהערכים שלו מהמחויבות שלו הוא מגיב מאוחר מידי, האדם רוצה להצליח בעבודה, אבל הוא מזלזל, ועד שהוא מתעורר שהוא צריך להיות רציני, מאוחר מידי, לכן 'טוב לגבר ישא עול בנעוריו'

כמה שיותר מוקדם, לא לחכות ל'זמן הטוב' אלא עכשיו לעשות וכעת להפוך את הזמן , לזמן היותר טוב!

האדם תמיד מרגיש שהוא לא מוכן לשלב הבא של החיים שלו, זו טעות, האדם מוכן, נעשה ונשמע, הקב"ה נותן כלים לשלב הבא של החיים לא לחכות להרגיש כדי לעשות אם יחכה האדם להרגיש הוא יעשה…אבל מאוחר מידי!

החיים תמיד נותנים רבית לא רק קרן, מי שהשקיע הוא לא יקבל רק כפי ערך ההשקעה שלו אלא גם רבית

מי שאיבד את החיים שלו הוא לא ישלם ברגשות אשמה על מה שהוא איבד אלא יהיו רביות של רגשות אשמה דיכאון ושחיקה

החלום עם העשיה להצליח, זה יתממש וגם החלום בלי עשייה, גם זה יתממש

אחד הוא חלום טוב וזה קרן עם רבית וגם השני הוא חלום טוב, קרן עם רבית

הקב"ה תמיד נותן לנו את זווית הראייה להתקדם לשלב הבא, לא צריכים לחכות שיהיה מושלם בשלב הזה כדי להגיע לשלב הבא, מגיע גיל חתונה מתחתנים ילדים מגיעים לפני שההורים מנוסים ויודעים איך להיות הורים, הקב"ה מזרז תהליכים הדחיינות והעצלות של האדם לא מדביקה את הפערים לתוצאות האדירות שרוצה הקב"ה להעניק לבני אדם

הורים שלא לומדים על חינוך ילדים, הורים שלא משקיעים בחינוך ילדים, הם משלמים ריבית הילדים הם לא רק פירות של חוסר אהבה אלא גם של חוסר הבנה וידע מקצועי איך לחנך כראוי

עמלנו אלו הבנים, חינוך הילדים

הילדים   – הם לעיתים לא רק פירות חוסר אהבה
אלא גם ראי של חוסר ההבנה של ההורים הילדים הם ראי ותוצאה  של העצלנות, של חוסר המוכנות
של הטעויות הכל מתגלם בהם

לא תמיד אבל בהרבה מקרים

העבר ההווה והעתיד לא נפרדים, ההווה הוא המראה של העבר ההווה הוא יצירת המראה של העתיד

העתיד הוא רק הקרנה של ההווה
העבר, ההווה והעתיד – הם לא נפרדים

העתיד כבר קיים בהווה