
לקראת שבת קודש, יוצא שר התקשורת שלמה קרעי במסר נוקב ואקטואלי מתוך פרשת השבוע: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ", ומוסיף קרעי: "כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה (רש"י). אין דבר טוב יותר מן האחדות. אהבה ואחווה שלום ורעות. אבל האחדות איננה אחידות. אין שום ענין שכולם יהיו שווים ויחשבו אותו הדבר".
לדבריו, "התורה מדגישה לנו כאן, שעם כל הערך הגדול של האחדות, וגם כשכולם חונים בלב אחד סביב אוהל מועד ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים, עדיין צריך לתת לכל שבט בישראל את מקומו המיועד רק לו ולהרים על נס את הדגל ב"צבע״ המסמל רק אותו. פירוד ומחלוקת גדלים כאשר צד אחד בז לחברו ומבקש לבטל את רצונותיו ובחירתו. רק כאשר יש כבוד בין חלקי העם, על שלל סוגיו וגווניו, וכל אחד תורם את חלקו ומקרין מייחודיותו על השאר – אז ישנה אחדות אמיתית, גם אם לא תמימות דעים".
עוד באתר:
וכאן, עובר קרעי לאקטואליה: "השבוע קיבלנו דוגמה מוחשית איך לא להתנהג. עומד לו אדם מנותק מעם, ונואם מול מפגינים הזועמים עליו על שביזה את היקר לנו, את לוחמי צה"ל. אך במקום להתנצל על דבריו – הוא מטיף להם מוסר. בגרון ניחר, אחוז טירוף, הוא עומד וצועק בהתנשאות על כמה הם צריכים לכבד אותו כי הוא גיבור גדול שיצא להציל אותם בזמן שהם ישבו "לבטח בביתם". לוחם מילואים שנפצע במסיבה העיד שיאיר גולן משקר ושאף אחד לא ראה אותו מסייע במשהו. הכנס היה ״כנס שדרות״, שם אף אחד לא ישב לבטח כשפרצה המלחמה, אבל לאיש הגאה, השחצן והמנותק, זה לא הפריע. בעיניו הוא בעל הבית וכולם אורחים, אז שיגידו תודה שהוא יורד בטובו אל העם וגם מציל אותם בדמיונו".
וממשיך: "השבוע במליאת הכנסת עלו חברי האופוזיציה למדינה בזה אחר זה וזלזלו בהישגים של לוחמינו הגיבורים – ״כישלון מוחלט״ הם זעקו, ״אפס הישגים״. אולי התכוונו לכך, שההישג היחיד שחשוב להם הוא הפלת הממשלה ובנקודה הזו בהחלט יש להם ״אפס הישגים״. מי שמתנשא על הציבור לא רוצה שוויון ואחדות, הוא רוצה ביטול. הוא רוצה שלכל מי שחושב אחרת ממנו לא תהיה זכות בחירה. הם אפילו מעזים לומר זאת בריש גלי לאחרונה כשהתחילו להבין שהדמוקרטיה וגם הדמוגרפיה מנצחות אותם".
ובחזרה לפרשת השבוע, פרשת במדבר: "פרשתנו פותחת בציווי למנהיגי ישראל, משה ואהרן: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". חז"ל מסבירים שהמילה "שאו" היא מלשון הרמת ראש. מנהיג אמיתי, מרים את ראשו של העם שלו, מכבד אותם ומגביה את קרנם. כך בונים אמון בעם וכך יוצרים אחדות אמיתית, עם כבוד לעם, לרצונו ולבחירתו. בקרוב בעז״ה גם במשפט וגם בתקשורת – הכח והבחירה יחזרו לעם".