כמה פעמים יצאתם מהבית ושאלתם את עצמכם: נעלתי את הדלת? כיביתי את הגז? השארתי את המזגן דולק? אם השאלות האלה מוכרות לכם, אתם לא לבד. בתוכנית "עניין משפחתי" עם רחל פסטג, שוחח איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון ודוקטורנט באוניברסיטת בר אילן, על הקשר בין שכחה, עומס – ובעיקר קשב.
"מצב ברירת המחדל של המוח שלנו הוא לא לזכור – אלא לשכוח," מסביר עניאל. "זיכרון לטווח קצר פועל באופן בלתי פוסק, ואם לא עיבדנו את המידע באופן משמעותי, הוא פשוט מתפוגג."
לדבריו, רוב מה שאנחנו מכנים "שכחה" כלל לא נובע מבעיה בזיכרון, אלא מהפרעת קשב רגעית. "הקשב הוא צוואר הבקבוק של הזיכרון. אם לא שמנו לב לפעולה שביצענו, סביר להניח שהיא לא תיקלט בזיכרון כלל."
עוד באתר:
כך למשל, כאשר אנחנו יוצאים מהבית אך הראש כבר בפגישה הבאה – ייתכן מאוד שנעלנו את הדלת, אך לא זכור לנו זאת. "הבעיה היא שלא היה קלט בזיכרון. ביצעת את הפעולה על אוטומט, מבלי להיות נוכחת בה באמת."
אז מה עושים?
"הפתרון הוא לחשוב על מה שאנחנו עושים בזמן אמת," ממליץ עניאל. "אפשר לומר לעצמנו בקול – 'כיביתי את הגז', או לבצע את הפעולה בצורה יוצאת דופן, כמו ביד שאיננו רגילים להשתמש בה. כך אנחנו גורמים למוח להפעיל קשב סלקטיבי, וזה הבסיס לזיכרון איכותי."
לדבריו, ככל שהמידע יהיה מעניין או רגשי יותר – כך ייקלט לטווח הארוך. זה מסביר מדוע אנחנו זוכרים לפרטי פרטים איפה היינו באירועים טראומטיים כמו אסון התאומים, שביעי באוקטובר או רצח רבין.
"טראומה היא במובן מסוים 'סיפור הצלחה' של הזיכרון. היא יכולה להימשך רק שניות, אבל להיות חקוקה בזיכרון למשך חיים שלמים. גם אם אי אפשר למחוק זיכרונות באופן יזום, ניתן להחליש אותם בכך שנמנע מלחזור עליהם שוב ושוב."
לעומת זאת, מידע שאנחנו רוצים לזכור – כמו חומר לימוד, שמות או נושאים מקצועיים – נדרש לתרגל. "ככל שמשחזרים את המידע, מחזקים את הקשרים העצביים במוח. זו הסיבה שמי ששינן חומר לבחינה, יזכור אותו גם אחרי שנים, אם רק תרגל אותו מספיק."
עניאל גם מדגיש את חשיבות היצירתיות בשימור הזיכרון: "אפשר לחבר את המידע לסיפור מעניין, לדימוי רגשי או למשהו אישי. כל גירוי שמגרה את המוח מגביר את הסיכוי שהמידע ייקלט – וישמר."
לבסוף, הוא חוזר לעיקרון המרכזי: "הכול מתחיל בקשב. לא מדובר בבעיית זיכרון – אלא בבעיית נוכחות. כשאנחנו ממקדים את תשומת הלב בדבר שאנחנו עושים – אנחנו גם זוכרים אותו."
ועבור מי שתוהה עד כמה זה חשוב? התשובה נמצאת, לצערנו, במקרים הקיצוניים: "שכחת ילדים ברכב, לדוגמה, היא לא כשל בזיכרון – אלא כשל בקשב. הקשב פשוט לא היה ממוקד ברגע הקריטי. כשאנחנו משפרים את הקשב, אנחנו לא רק משפרים את הזיכרון – אלא גם מצילים חיים."
האזינו לשיחה המרתקת המלאה מתוך 'עניין משפחתי' ב'קול חי':
