תיקון המרגלים: החרדים נוהרים לטאבה ושארם

שבוע בדיוק חלף מאז פרוץ מלחמת ישראל ואיראן, יהיו שיגזימו ויאמרו 'מלחמת העולם השלישית'. המבצע ההיסטורי, שבחסדי שמיים וניסים גלויים הצליח מעל ומעבר למשוער, פתח שבוע של לחימה אינטנסיבית, שגובה רח"ל מחירים קשים מאוד גם בישראל, כאשר עד כה כבר נמנו 24 חללים, הי"ד.

ישראל כולה נמצאת במצב חירום מתמשך, אין לימודים, התחבורה הציבורית מושבתת ברובה, העסקים דוממים, וכאמור – האסונות הקשים ממלאים את הכותרות בעמודי החדשות. ולמרות כל זאת, תופעה פלאית וחסרת תקדים בולטת מאוד, ושווה להתייחס אליה בכובד ראש.

אלפים רבים מאוד, מעל מאתיים אלף איש במספרם, עומדים בתור ומתחננים להשיג כרטיס טיסה נדיר לישראל, היישר לזירה המבעבעת והמדממת. חרדים רבים נצפו בימים האחרונים בנמלי שארם א שייח ומעבר טאבה שבמצרים, עושים כל מאמץ כדי לחזור ארצה, למרות המצור האווירי, למרות ההפגזות והסיכון הממשי.

אתם חושבים שזה מובן מאליו? שבסך הכל אנשים רוצים לחזור לביתם החמים ולחיק משפחתם? היזכרו נא במראות ובדיווחים מאוקראינה, לפני לא הרבה זמן. מיליונים רבים נמלטו כל עוד נפשם בם, נטשו את ביתם, את רכושם ואת קרובי משפחתם, רק כדי להימלט מאימת המוות והאש הרוסית. רוצים דוגמה נוספת? הפליטים מאתיופיה וסודן, שבשל מלחמות אזרחים רצחניות נסו על נפשם ועזבו את מולדתם, נעים ונדים כפליטים ברחבי העולם בגלל המלחמה. כעת, נחזור לגבולות ישראל ונצפה באלפים השבים ארצה במבט אחר, מעריך יותר.

 

ודווקא השבוע, בפרשת שלח, אין מתאים מזה לתיקון חטא עם ישראל בפרשת המרגלים. אין אנו מתיימרים להשיג במוחנו את חטאם של המרגלים, את אנשי דור הדעה במדבר סיני, אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכולנו קוראים בפרשה כיצד העם קיבל את דיבת הארץ שהשמיעו רוב המרגלים: "ארץ אוכלת יושביה הוא", וקראו אל משה רבינו: "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב… הלוא טוב לנו שוב מצרימה"… וזה, על פי רבותינו הקדושים, היה חטאם הגדול, בשלו נענשו ונדדו במדבר ארבעים שנה.

כאמור, בדורנו אנו, כאשר זכינו לשוב וליישב את ארץ הקודש, מאז עלייתם של תלמידי הגר"א (שכידוע הקדימו בהרבה את הציונות על גרורותיה), רואים אנו במוחש את חיבת הארץ, את השתוקקותם של אלפים רבים לשוב ארצה למרות המלחמה והסיכון, למרות הנפילים בני הענק שמאיימים עלינו בטילים בליסטיים, ובודאי שהדברים עולים ומליצים טוב עבור עם ישראל, עבור ארץ ישראל שזקוק לשמירה יתרה, ועבור כלל אנשי המלחמה שמוסרים נפשם.

אוסיף ואציין, נקודה נוספת. התלבטתי רבות האם נכון להעכיר את האווירה בדיבור פוליטי, אך הלימוד והמסר נוקבים ונוגעים לכולנו. הזדמן לי לשמוע קטע קצר ומשעשע מתוך שידורי ערוץ 12. וכבר אסביר את ההקשר והשייכות.

סיליביה קוניו, אם החטופים דוד ואריאל, התראיינה בערוץ ונשאלה: "גורם בצוות המשא ומתן, גל הירש או רון דרמר, מישהו הרים אליכם טלפון ואמר, אנחנו מטפלים בסוגיה האיראנית ואנחנו לא שוכחים אתכם?". קוניו השיבה בחיוב וסיפרה: "גל הירש התקשר, הם ממשיכים לעשות. לא שוכחים את החטופים".

המגישה לא הרפתה, ולמרות התשובה החיובית והמעודדת, היא בחרה לתקוף דווקא את הצעד הנכון, "מאוד מקווה שזה ככה. מאוד נחמד לשלוח מילים חמות, לכבד, לעודד, אבל אנחנו רוצים לראות אותם בבית, אז לא בטוח שזה עוזר". וכך, זכו אזרחי ישראל לראות בשידור חי הנדסת תודעה מהי. המגישה שאלה וקיוותה שהממשלה לא זכרה את החטופים ברקע התקיפה באיראן, וכך כנראה תוכל לתקוף אותה על כך. לגודל המבוכה התברר שלמרות הלחימה ההיסטורית באיראן, נציגי הממשלה יצרו קשר עם משפחות החטופים, אבל המגישה הצליחה לתקוף את הממשלה גם על זה | כך זה נשמע>>>

 

ומה הקשר לפרשה? השבוע אנו קוראים על פרשת המרגלים. כאמור, משה רבינו שלח את המרגלים לארץ כנען וביקש מהם לבדוק מספר פרטים לפני שבני ישראל יכבשו אותה. כאשר המרגלים חוזרים, למרבה ההפתעה, כל הפרמטרים שביקש משה רבינו לבדוק – זכו בציון מעולה. הם אמרו שהארץ טובה, הם אמרו שהערים בצורות? מצויין, רש"י אומר שזה סימן שהאנשים מפחדים מאיתנו. הם אומרים שהפירות גדולים? מצויין, זה אומר שהארץ עסיסית ופוריה. הם אמרו שהאנשים שם גדולים וחזקים? מצויין, זה סימן שהארץ באמת טובה.

מה היה אם כך חטא המרגלים? הרי הם סיפרו לכאורה רק טוב על הארץ המובטחת? ייתכן, אם יורשה לי, שהמרגלים כמו גם תעמולת השמאל בימינו, השתמשו בכל עובדה ומצב כדי להסית ולקטר. גם כאשר המציאות ורודה ומלבלבת, גם כאשר אנו חוזים בעיני בשר בניסים גלויים באיראן ובישראל, עדיין יקטרו ויבכו, יאשימו את הממשלה ואת לומדי התורה, ואם המציאות לא מתאימה לטיעונים? לא נורא. קראו שוב את הציטוטים שהבאתי מהראיון בערוץ 12 ותבינו.

הלקח שלנו הוא, להכיר בטובת ה' יתברך ובאהבתו, לראות את הניסים ולהודות ולהלל. לאהוב את ארצנו הקדושה, לא לקטר ולעורר מהומה – כאשר בפועל, אנו חיים בתקופה ניסית ופלאית, וב'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה'.