מסע הניסיון: כוחם של רגשות, מחשבות ומעשים

לפעמים אדם עובר תקופה. תקופה שבה אין לו מילים, רק מועקה בלב.
הוא נראה רגיל – אך בפנים, סוער.
הוא לא מחפש רחמים, גם לא פתרונות –
הוא רק רוצה לדעת… שהוא לא לבד.
שמה שהוא עובר – מותר לעבור.
ושמה שהוא מרגיש – מותר להרגיש.
אבל יותר מכל – הוא רוצה להאמין שהוא יכול לצאת מזה. שהוא לא שבור. שהוא פשוט בדרך.

וכאן נכנסת השאלה:
מה תקף יותר – המציאות, או איך שאני מרגיש כלפיה?
מה קובע מי אני – מה שקרה לי, או מה אני בוחר לעשות עם זה?

היום נדבר על הרגש – שהוא אמיתי, אבל לא בהכרח צודק.
ועל הניסיון – שהוא קשה, אבל נועד להוליד אותי מחדש.

 

 

נסיונות קשיים ואתגרים בחיים של האדם.

בזמן ניסיון וקושי, האדם מרגיש את התאווה או את הרצון לכעוס או את הייאוש או כל רגש שלילי, הוא מרגיש את התחושה בעוצמה רבה.

אבל היסוד הוא שהרגש לא משקף את המציאות –

אבל הרגש כן משקף את עולמנו הפנימי ולעיתים הרגש משפיע עלינו יותר מכל מציאות אובייקטיבית, והעוצמה היא לגלות שעולמנו הפנימי הוא שונה ממה שאנו מרגישים, ואת זה נרצה להסביר.

ונתחיל בהבנת המושג שנקרא 'רגש'.

הרגש הוא לא מצלמה, הוא לא מתעד את המציאות החיצונית כפי שהיא, אלא מפרש אותה על פי מערכת האמונות, דמיונות, הפחדים, הזיכרונות והתקוות של האדם.
שני אנשים יעמדו מול אותו מצב – האחד יפחד, והשני יתעודד. למה? לא בגלל המציאות – אלא בגלל הסיפור הפנימי שכל אחד מהם נושא.

אחד צריך לדבר מול כמה אנשים, אחד חווה פחד ובושה, והשני חווה התרגשות שמחה ויכולת

שניהם נמצאים מול אותו מצב, אך הם מפרשים אותו בצורה שונה ולכן מרגישים שונה.

הרגש משקף את איך אני חווה – לא את מה שיש במציאות

חשוב לזכור: הרגש כן אמיתי – אבל לא בהכרח צודק.
כואב לי? זה אמיתי. אני מרגיש שרוצים את רעתי, האם אני מרגיש כך? כן, האם זה אמתי, זה לא.
האם באמת כולם נגדי? האם באמת אין לי תקווה? לא בהכרח.

האשה מרגישה שבעלה הוא אדם רע, האם היא מרגישה כך? כן היא בטוחה שכל הבעיות שלו, זה לא בגללה אלא בגלל העבר הילדות, האם היא מרגישה כך? כן.

האם זו המציאות, לא בהכרח…אפשר שהיא חשבה עלי רע כ"כ הרבה זמן, שהיא כבר מרגישה מה שהיא חשבה כ"כ הרבה זמן לכן נדמה לה שההרגשה היא הדבר הנכון ביותר.

אז מהי האמת, הרגש או המחשבה?

האחריות של האדם: לא לבטל את הרגש – אך גם לא להיכנע לו.

הרגש הוא סיכום המחשבות של האדם

מלך ראשי תיבות, מח לב כבד,  שלטון השכל על הרגש – אך לא על חשבון הלב…כן יש מקום לרגש כן יש מקום לשמוע את 'דעת' הרגש, אבל לא להיכנע לרגש ומצד שני לא להכניע את הרגש.

צריך שהרגש יהיה שותף לחיים אבל לא מנהיג יחיד.

אפשר לאמר  שרגש הוא גלי רדיו – לא לוח אמת

רגשות מושפעים מריבוי המחשבות

העבודה היא ללמוד להקשיב לרגש, לכבד אותו, אבל לבדוק אותו מול האמת.

זה לא קסם. זו עבודת חיים. אבל זו גם חירות גדולה:
להפסיק להיות עבד לרגשות – ולהתחיל להיות בן חורין בלב.

הרגש הוא בבחינה רבה ההשתקפות של המחשבות

הרגש שאנחנו חווים איננו תגובה ישירה למה שקרה – אלא תגובה למה שחשבנו על מה שקרה.

חז"ל אמרו":הרהורי עבירה קשים מעבירה ." למה? כי ההרהור – כלומר המחשבה – בונה עולם פנימי שלם, של רגשות, דמיונות, זיכרונות וציפיות.

 

מחשבות של פחד יולידו חרדה.

מחשבות של אמון יולידו רוגע

אם אדם אומר לעצמו":אני לא אצליח, אף אחד לא מעריך אותי, המצב רק יחמיר –"הרגש שיבוא אחר כך יהיה: פחד, ייאוש, חוסר מוטיבציה.
אבל אם יאמר לעצמו : זו רק תקופה. יש בי כוחות. הקב"ה איתי – הוא ירגיש תקווה, תנועה פנימית, נחמה.

כשהרגש כואב מדי, מפחיד מדי, משתק – זה סימן שהמחשבה הקדימה אותו בפרשנות מגזימה שגויה או מעוותת

במקום לומר אני עצוב –כדאי לשאול:
איזו מחשבה יצרה את העצב הזה?

זו לא בריחה מהרגש – אלא התבוננות אמיצה בו.

מי שלומד להנהיג את מחשבותיו – ינהיג גם את רגשותיו.
לא בשליטה

הרגש איננו אוייב – הוא מאותת לנו מה אנו חושבים יותר מדיי, אם אדם סובל מקנאה או כנראה חושב הרבה מדי על ההצלחה של האדם האחר

ומי שלומד לדבר עם עצמו נכון – ירגיש נכון.

הרגש הוא לא "בעיה" – הוא "מסר."
ומהמקום הזה ניגש אל הנסיונות

בזמן ניסיון הרגש של האדם הוא רגש חזק, כמו כעס או קנאה גדולה נקמה עצומה עצלות או תאוה קיצונית

בזמן ניסיון האדם כמו חווה מציאות של 'מה שאני מרגיש' זו האמת, ואין לי ברירה. כך נראה לאדם בזמן ניסיון.

הניסיון אינו נועד "להכשיל" את האדם, אלא לגלות   מי אנחנו באמת.
הקב"ה אינו מעמיד אדם בניסיון כדי לראות אם ייפול – אלא כדי שידע שהוא יכול לעמוד בו.

הרמב"ן אומר שהניסיון לאדם הוא לא כדי לדעת האם האדם יעמוד בניסיון אלא זה להראות לאדם כמה גדול הוא יכול להיות

הקב"ה אינו מנסה את האדם אלא אם כן יכול לעמוד בו

כל ניסיון הוא הזמנה פנימית:

שהאדם יגלה שהוא יותר גדול ממה שהוא חשב שהוא

הניסיון הוא מראה לגדולה שאנו יכולים להיות, הניסיון הוא   לא אויב

הרבה פעמים, הניסיון בא להאיר את המקומות שלא התפתחו עדיין.
לדוגמא, אם האדם מתמודד עם קנאה – אולי הוא לא בנה מספיק תחושת ערך עצמי.
אם הוא נופל לעצלות – אולי הוא לא גיבש חזון ברור

ניסיון לא נועד להיעלם – אלא לגדול ממנו

ומי שלא מתמודד עם נסיונות הם יחזרו שוב ושוב, כי עבודה שלא מטפל בה האדם תחזור על עצמה נסיונות שלא התגבר עליהם האדם הם יחזרו אליו

אין מטרה "להיפטר" מהקושי – אלא לצמוח דרכו.

הניסיון הופך את האדם לאדם אחר: יותר עניו, יותר עמוק, יותר מאמין יותר חזק.

לפעמים אדם מרגיש שהוא נשבר – אבל זו רק התחושה.
הכוחות כבר קיימים בו – רק שהניסיון הוא מה שמגלה אותם. זהו "הנס הנסתר: " לגלות את הכח הנסתר שלא ידוע ולא מוכר לאדם

הניסיון לא בא לשבור – הוא בא להזכיר לנו מי אנו יכולים להיות.

ברגע של ניסיון – מתעוררים בתוך האדם שני קולות:

• הקול של הדחף, של הרגש, של הרצון המיידי הקול של התאווה("רוצה לברוח", "רוצה לכעוס", "רוצה להתייאש").
• מולו – הקול של האמונה, של הערכים, של המחשבה העליונה ("זה לא נכון", "זה קטן עליי", "אני גדול מזה").

הקרב הזה – איננו רע, הוא לא סימן של כישלון – אלא של חיים.
רק מי שיש בו אמת – מרגיש מאבק.

בלי קושי – אין מאמץ.
בלי מאמץ – אין צמיחה.
בלי צמיחה – האדם נשאר רק עם פוטנציאל.

ברגע של ניסיון, הנפש כמו מקבלת פנייה מהשמים

להפסיק לדעת כמה האדם הוא גדול אלא לחוות כמה האדם הוא גדול, הניסיון זה הזמן שבו האדם מוזמן לגלות כמה הוא גדול

אמנם נכון שבזמן הניסיון,  הנפש נכנסת לבלבול

הניסיון יוצר ערפל: האדם לא בטוח מה נכון הוא מרגיש שהוא מאבד כיוון, אבל הערפל הזה הוא חלק מהתהליך :

הפסוק אומר אנכי בא אליך בעב הענן אל הערפל אשר שם האלוקים – בתוך הערפל וההסתר ימצא את ה'

וכתב הרמח"ל דעת תבונות (פ"ה ) כל עלוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם הנה אין מזדמן לו הטוב אלא מתוך עומק עצה נסתרת ועל כן יקרה לו קודם לכן צער וכענין שאמרו חז"ל (ברכות ה) 'שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים'

כלומר ההסתרה והייסורים הם הקדמה לטובה ומכשירים את האדם לקבל את הטובה

כך כתב הרמב"ן (במדבר ג יד) לבאר הטעם למה היה מניינם ומספרם של בני לוי פחות משאר שבטים והלא מסברא היה צריך להיות הפוך שבני לוי בחירי ועובדי ה' יהא מספרם רב מאד כיון שהם לא נשתעבדו במצרים …

ובכל אופן במניין הם היו פחות, מדוע? כי כתוב וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד

המצרים היו מצערים ומי שסבל מצער עליו חלה הברכה של  וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ובני שבט לוי לא זכו לברכה כי לא היה להם עמל

הניסיון הוא קשה הוא הכנה לשפע גדול,

בזמן ניסיון האדם מבולבל, הבלבול הוא תנאי לבחירה.
אם הכל ברור – אין באמת ניסיון.
אם הכל חשוך – גם אין בחירה.
הניסיון הוא בדיוק המקום האפור, שבו אדם בונה את עצמו.

הניסיון זה המקום שבו צומחת אמונה אמיתית.

בזמן ניסיון – הנפש לא חייבת להישבר היא יכולה להתעורר.

למה כל ההגדרות האלה? כי חשוב שהאדם יידע לתת שם למה שקורה אתו, ככל שאדם יודע לתת שם למה שהוא חווה ומרגיש הוא פחות מרגיש מבולבל הנפש פחות בחרדה היא מבינה מה קורה לה.

חשוב שהאדם ידע להפריד בין הזהות שלו, לבין החוויה

החוויה היא קשה, נסיון אבל הזהות שלו היא נפלאה, הוא אדם מיוחד חזק ועוצמתי

במקום שהאדם יישאל את עצמו איך לברוח מניסיון העוצמה היא לשאול למה הקב"ה נתן לי את זה

מה זה בא ללמוד אותי בחיים

זו לא בריחה לקלישאה – אלא בניית משמעות.

כשאדם נותן לניסיון פירוש של שליחות והכנה לגדולה,  הוא מקבל כוח לעבור אותו.
ואז הכאב –לא רק כאב. הוא הופך לאבן בניין בנפש

הניסיון, אפוא, אינו רק סבל – אלא נקודת אמת.
הוא חושף את הפער שבין מה שאני יודע לבין מי שאני באמת.

האדם אינו יכול לשאת סבל – אם הוא חסר משמעות.❖ הסבל כשלעצמו אינו נעלה.

אבל הסבל שנחווה כשליחות, כניסיון, כקריאה פנימית – נעשה מקור לצמיחה.

כל עוד אין קונפליקט – אין בחירה מוסרית.
דווקא כשיש מתח בין הרצון המיידי לערך העליון – מתרחשת הבחירה האמיתית.

ניסיון – מלשון נס והתנשאות. לרומם את האדם.

קשה למוד בניסיון, אז נעשה משהו קטן, עשייה קטנה והיא משנה את המציאות

האדם כועס, רק דקה יחכה, עשייה קטנה – משנה מציאות.  השינוי הגדול מתחיל בתנועה קטנה.

הנפש לא עומדת בפני מהפכות.
אבל היא מגיבה לתנועה שקטה, מחושבת, מתמידה.

ואין דבר העומד בפני הרצון – אם הוא מתורגם לעשייה קטנה, יומיומית…אז יכול האדם לגלות את הרצון שלו, רצון שמתורגם למעשים, לא המדרש עיקר אלא המעשה

 

עשייה קטנה משנה מציאות

כי היא מפסיקה את הדמיון ("אין לי סיכוי") – ויוצרת מציאות ממשית.

כי היא בונה אמון פנימי

כי היא מתחילה לגלף תודעה חדשה – לא דרך הבנה, אלא דרך מעשה.

ההכרעה בין טוב לרע – מתרחשת תמיד בפרטים הקטנים.

 

ההרגל נשבר דווקא כשלא מנסים לשבור אותו – אלא להחליפו

אי אפשר "לבטל" הרגל.
אבל אפשר להחליף אותו בהרגל חדש.
וההרגל החדש – נבנה ממעשים קטנים כל יום

"אחרי הפעולות – נמשכים הלבבות" מעשה קטן הוא תמיד יותר מאשר רק…מעשה קטן.

עצם הפעולה אפילו קטנה פותחת נתיב חדש.

 

כל בחירה, ולו הקטנה ביותר, היא הצבעה – על איזה אדם אני רוצה להיות

אם אני יכול לכעוס, אבל אני מתאפק 2 דקות אח"כ כעסתי הייתי שתי דקות אדם נעלה בחרתי 2 דקות להיות אדם נעלה, פעם הבאה אני אצליח להתאפק 4 דקות כל בחירה אפילו הקטנה היא משפיעה על הזהות והתדמית שלנו בעיני עצמנו.

עשייה קטנה עקבית מגלה לי את עצמי.

הכוח האמיתי של השינוי לא נמדד בגודל הפעולה – אלא בכמה פעמים היא חוזרת.

מי שרוצה להפוך את עצמו – לא צריך להתחיל עם סערה.
הוא צריך רק לבחור מעשה אחד – ולהתמיד בו.
כי המעשים הקטנים – הם המדרגות שדרכן הנפש מטפסת לשמים.

הניסיון – מטבעו – נראה גדול וקשה מידי

הוא שואב את תשומת הלב, מטלטל את הרגש, מערפל את המחשבה.
וכשנמצאים בתוכו – נדמה שאין מוצא.

אבל חז"ל לימדו אותנו:

אין הקב"ה בא בטרוניה – אלא נותן כוח קודם לניסיון.
והכוח הזה – הוא תמיד במעשה קטן אחד.

למה דווקא עשייה קטנה?

כי הנפש תחת ניסיון – לא פנויה למהפכות.
היא זקוקה ליציבות. למשהו פשוט, מוחשי, שיחזיר תחושת שליטה.

כי כל ניסיון – הוא סערה פנימית.
ואילו מעשה קטן – הוא עוגן.
רגע של "עשיתי משהו", במקום "נבלעתי ברגש".

כי ההרגל משתנה בצעד – לא בקפיצה.
מי שרוצה להתגבר על כעס, עצבות, עצלות, פחד – לא יכבוש את ההר אבל כן יתחיל את הפסיעה הראשונה

אז אם יש ניסיון קודם לאמר לעצמי

• זה ניסיון – זו כבר חצי דרך להתגברות.
• לעצור 3 שניות לפני תגובה אוטומטית.
• לקום מהמיטה גם אם רק כדי לשטוף פנים.
• לחייך למישהו – אפילו שאין חשק.
• לקרוא פסוק, מילה אחת של תפילה, כוונה קטנה –

כי ברגע שאנו פועלים– אפילו מעט – אנחנו כבר לא נשלטים על ידי הניסיון.  אנחנו בוחרים

נס הוא דבר גדול. אבל גם מעשה קטן – הוא נס של שליטה עצמית

ברגע של ניסיון, האדם מאבד לרגע את היציבות הרגשית וההכרתית:

מה שהיה ברור – מתערער.

מה שהיה בשליטתי – נמס.

מה שחשבתי על עצמי – לא עומד במבחן.

זהו רגע של ערעור זהות.
והאינסטינקט הנפשי הוא להיסגר, להילחץ, לפעול מתוך אוטומט רגשי.

אבל כאן בדיוק טמון העומק

הניסיון הוא מבחן של בחירה תחת ערעור.

ובדיוק כאן – מתחילה העוצמה שבמעשה הקטן.

 

המעשה הקטן, הוא הגדרה חדשה למצב, ההגדרה היא  – שהסערה אינה מגדירה אותי. אני מגדיר אותה

 

זה יכול להיות:

• מחשבה אחת טובה.
• דיבור אחד מאופק.
• פסיעה אחת לעבר מה שנכון.
• אפילו שתיקה – כשבא לצעוק.

למה זה כל כך חשוב?

כי המעשה הקטן משקם את שלושת הנפגעים הראשונים מהניסיון:

1. השליטה העצמית – "הצלחתי לפעול מתוך בחירה."
2. האמון העצמי– "אני לא חסר אונים."
3. הזהות "–יש בי טוב, גם עכשיו."

 

אדם לעולם אינו משתנה ברגע – אלא דרך רצף רצונות קטנים שחוזרים על עצמם.

ובזה עומק דברי הרמב"ם על דברי המשנה הכל לפי רוב המעשה:

עדיף לתת 100 מטבעות, ולא שטר של 100 בבת אחת.

כי לא הכמות משנה את הנפש – אלא הרצף  החזרתיות  ההסכמה הפנימית לומר שוב: אני בוחר.

כך נבנית תכונה חדשה  כך נבנה אופי.
ואם האדם מתמיד – אותו מעשה קטן של אתמול הופך למדרגה קבועה של מחר.

 

ברגע של חולשה – לא מחפשים ניצחון. מחפשים אמת קטנה אחת – ומחזיקים בה."

עשייה קטנה בתוך ניסיון – היא לא פתרון. היא הכרזה: אני לא עבד לרגש שלי

הנס הגדול – הוא לא שהניסיון נגמר.

אלא שהצלחתי לפעול בו משהו – למרות הכול

בסוף כל סערה – יש שקט.
הכאב אולי לא נעלם, הקושי אולי עוד כאן –
אבל משהו בתוכי כבר יודע:
עברתי דרך.
ולא רק עברתי – התקדמתי.

כי הניסיון לא בא לשבור – הוא בא לגלות.
לגלות בי אמונה. רצון. משמעות.

ומכאן, ההכרעה האמיתית היא לא אם כשלתי – אלא אם בחרתי.
אם בתוך הרעש – הצלחתי לשמוע את הקול הפנימי.
אם בתוך סערת הרגש – עשיתי מעשה קטן של אמת.

ולכן, כשאתם פוגשים את הניסיון הבא –
אל תשאלו  למה זה קרה לי?
תשאלו –  לאן זה מזמין אותי לגדול