"מחיקת זהות קולקטיבית": קורח רצה שוויון פסול

הבחירות שלנו מעצבות את מי שאנחנו ואת הזהות הרוחנית שלנו, בכל החלטה שהאדם מקבל הוא יוצר יצירה בנפש הרוחנית, לטוב ולמוטב.

כהמשך לכך יש שני סוגי אנשים ושתי דרכים: הראשונה להכיר בעולם הזה, בטוב וברע, ובכח הבחירה.

והשניה היא 'לחיות את החלום' לנסות ולהילחם בכל דרך לחיות את חיי העולם הבא, ללא משמעות הפירוד והבחירה בין טוב לרע שיש בעולם הזה.

העולם הזה הוא עולם הבחירה, יתירה מכך ההבדל הכי מהותי בין העולם הזה להבא הוא כח הבחירה, בעוד בעולם הזה יש יכולת בחירה לכל אחד לקיים תורה ומצוות ואת הדרך בה הוא מקיימן הרי שבעולם הבא אין שום בחירה.

כח הבחירה מעצב זהות רוחנית מיוחדת וייחודית ומביאה בחירות שונות ולעולם מלא באינדיבידואליות ורמות רוחניות שונות ויתירה מכך: מעמדות שונות, היררכיה בעלת משמעות רוחנית.

זהו גם הביאור בדברי חז"ל: 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר זה ה' קוונו לו' מחול הוא עיגול שכולם יושבים יחד באותו מקום של חשיבות ואין אחד יותר מחברו,

לעתיד לבוא יהיה עולם מושלם, שלא כמו בגן עדן וגיהינום ש'כל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו, כי לעתיד לבוא העולם יהיה מושלם בתכלית השלמות והאחדות בין כל הצדיקים.

קורח רצה לחיות את העולם הבא ולא את העולם הזה, בטענותיו הוא דבר בערגה על אחרית הימים כאשר כל הצדיקים יושבים יחד באותו המעגל וכולם באותה הדרגה, אחד ואחד מראה באצבעו זה ה' קיווינו לו' כל אחד ואחד באותו מקום של כבוד כמו חברו, בעיגול אחד ללא פינות וללא היררכיה ומדרג מקומות ישיבה ופינותיה.

לכן קורח המשיל שוב ושוב את המצוות כאילו הן מעידות על שיווין הרמה הרוחנית באחרית הימים 'טלית שכולה תכלת' 'בית מלא ספרים וכו'

משה רבינו ניסה להזכיר לקורח כי אנחנו נוכחים וחיים עדיין בעולם הבחירה, בו כל אחד ואחד מבטא את המיוחדות והאור שלו עצמו לפי התפקיד השונה בהיררכיה ובמשבצת שכל אחד נמצא במקומו הוא.

צריכים לדעת: השאיפה לאיידה מושלמת חשובה ולחיות את העולם הבא בכל עת, אבל צריכים לזכור את האור המיוחד שיש בכל יהודי ועליו לשמרו שהקולקטיב לא יזיק ולא יכבה את נרו המיוחד.

ועוד משהו: מערכת היחסים של אחדות האומה וכללותה חשובה עד למאד, כל עוד היא לא פוגעת ולא מכבה את אור הנר ובוהק הנשמה הפרטית של כל יהודי.

השוני ביהדות הוא לא אתגר שיש להתמודד ולשלב אותו בחיינו אלא הוא עצמו יסוד העבודה הרוחנית ובעל משמעת השליחות שיש לכל אחד,

המיוחדות איננה מוזרות אלא היא עצמה האור הפנימי שצריך כל אחד ואחד להבהיק ולהאיר.

נכתב על פי משנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין לפרשת קורח אות  א'