מאות נוסעי המטוס נספו באסון; שיעור התורה הציל

"זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה… זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל" (יט, ב,יד).

שאלות

א) זאת חקת התורה וכו' והקשו כל המפרשים, היות וכוונת התורה לפרש את מצות פרה אדומה, מדוע לא נאמר זאת חקת 'הפרה' או 'הטהרה'? ב) גם צריך להבין את לשון הפסוק: "זאת התורה אדם כי ימות", והיות והכונה ללמדנו הלכות טומאת אדם, צריך לכתוב 'זאת תורת טומאת האדם', ולא באופן 'כללי' זאת התורה?

טעות של רבים: רבים חושבים, שהתורה זו חכמה כאחת החכמות ח"ו, וגם אם תהיה 'מעולה', הרי שהדעות שונות ויש רבים שיעדיפו לדעת וללמוד חכמות אחרות, ובפרט שחכמת התורה בדרך כלל אינה מניבה פרנסה לעומת חכמות אחרות שיש שכר אצל העובד והמתעסק בהם, ולדוגמא, חכמת 'ההייטק' מביאה לבית פרנסה מכובדת, ולזאת היחס והערך לחכמת התורה הוא בהתאם, כך שאפשר, ח"ו, לחיות בלעדי לימוד תורה, ואת הזמן שיש לרשות האדם, יעדיף להשקיע בדבר שיביא תוצאות מיידיות, ואילו לגבי לימוד התורה – הרי היא מונחת בקרן זוית אם ימצא זמן. אולם תורתנו מלמדת אותנו, שהתורה הקדושה היא המבדילה בינינו לבין אומות העולם ובלעדיה אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה (הרס"ג בספר האמונות והדעות מאמר ג) והיא מרכז החיים והיא תורת חיים שבלעדיה אין חיים כי היא תורת חיים. והיעוד של לימוד התורה – הוא לא לצורך פרנסה כלל. ולזאת בית בלי תורה – אין לו חיים, עד שאמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (עט ע"א): אמר רב יהודה אמר רב: כל הפורש מדברי תורה – אש אוכלתו. ועוד אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (צב ע"א): ואמר רבי אלעזר: כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה – אש אוכלתו, ללמדנו שקיום הבית והאדם תלויים בלימוד התורה, ועוד אמרו חז"ל במסכת פסחים (סח ע"ב): והאמר רבי אלעזר: אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". ועוד אמרו במסכת עבודה זרה (ה ע"א): אמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי"? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה – מוטב, ואם לאו – אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. הראת לדעת כי קיום העולם והאדם תלוי בלימוד התורה הקדושה.

למה בכה הרב עזרא עטיה במעמד חנוכת הבית של ישבת פורת יוסף:

סיפר הרה"ג יוסף חי סימן טוב שליט"א – ראש ישיבת המתמידים בבית המדרש 'צופיוף' בירושלים: "בעת שעשו מעמד חנוכת הבית לישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה" מספר הרב סימן טוב, "עשו ערב הוקרה גדול ומכובד לעשירים ונדיבי העם שתרמו להקמתה של פורת יוסף, וכאשר נעמד ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל לשאת את המשא המרכזי, פרץ בבכי, עד שדמעות הציפו את עיניו וקולו נחנק מדמעות. מתח אדיר ניסר בחלל האויר, ואלפי המשתתפים התפלאו על מה ראש הישיבה נסער בבכי, הלא עתה קמה וניצבת לה הישיבה בשיא תפארתה בבניין רחב ידיים למרגלות שריד בית מקדשינו, ונדיבים רבים משחרים לפתחה, בהשתדלותו הרבה של בעל הבן איש חי – רבינו יוסף חיים מבבל זצ"ל, אשר חזה ברוח קדשו את אחריתה של ישיבת פורת יוסף ושינס מותניו ליסדה ולהקימה, הישיבה שלימים יצא ממנה גדול ישראל ותפארתו – רבינו עובדיה יוסף זצ"ל? תשובתו של רבי עזרא עטיה לפשר התפרצותו בבכי לא אחרה מלבוא, לאחר דקות ספורות הוא פתח את דבריו ואמר: "רבותי, אנו עדיין שרויים בגלות, במקום שיעשו ערב הוקרה לבני הישיבה הממיתים עצמם באהלה של תורה יומם ולילה, עושים הוקרה לעשירים ונדיבי העם, למה שלא יעשו ערב הוקרה לרבנים המוסרים נפשם להנחיל את התורה לדורות הבאים, ולבחורים המשליכים אחרי גוום כל תענוגי עולם ועוסקים בתורה בשקידה והתמדה? על זה אני בוכה!".

בפרשה זו נלמד על מעלת ישראל רק על ידי התורה:

אחר הדברים האלה נביא מה שכתב האור החיים הקדוש לתרץ מדוע נאמר "זאת חקת התורה" וכו' הרי היה לו לומר 'זאת חקת הטהרה' אך מה עניין הדבר לתורה?  ועוד בהמשך הפרשה (יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באוהל וכו' הרי כל ענין הפסוקים עוסקים בדיני טומאה וטהרה א"כ מדוע נאמר "זאת התורה"? ומבאר האו"ח הקדוש, שכל מעלת ישראל בזכות התורה, ולכן כל דיני טומאת המת ואוהל וטהרה, שייך דוקא ביהודי אבל בגוי – לא שייך כמו שמבואר ברמב"ם (הלכות טומאת מת פ"א הי"ג) שאין עובדי כוכבים ומזלות מטמא באהל. היות ועם ישראל אשר קיבלו התורה ומקדשים גופם על ידי לימוד התורה, ולכן כתב רבי סעדיה גאון שבלעדי התורה אין אומתנו אומה מיוחדת, וכל היותר קדוש מחבירו, כוחות הטומאה רוצים לדבק בו יותר. אך כל זמן אשר נשמה באפו ועושה מצוות אין להם יכולת לדבק בו, אבל כאשר נפטר ונשמתו מסתלקת ובמתים חופשי, באופן הזה יש אפשרות לדבק בו ולכן ברגע שנפטר – הוא נטמא ומטמא אחרים, אבל עכו"ם, מאחר ואין לו תורה ומצוות הרי שגופו כמו גוף של בהמה שבפטירתו כלל אין הטומאה נדבקת בו, כיון שאין בו שום עניין וממילא אינו נטמא ולא מטמא. ובזה יובן היטב מדוע בכדי ללמדנו את חוקי הפרה הטומאה והטהרה כותבת התורה "זאת חוקת התורה", וכן "זאת התורה אדם כי ימות באוהל", כיון שהכל נובע מכח התורה הקדושה. ולזאת לימדונו חז"ל שבלעדי לימוד תורה אין קיום לעולם והכל היה חוזר לתוהו ובוהו, וכן חיי האדם אינם חיים, כי עץ חיים למחזיקים בה והיא תורת חיים, עד שהפוסק מלימוד תורה, מאכילים אותו גחלי רתמים, ובית שלא נשמע בו קול תורה אש אוכלתו.

דברי הגר"י גלינסקי כיצד זוכה ע"י התורה:

ובכדי לבאר הדברים, אספר מה שראיתי בשם הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל שסיפר בעודו מתגורר בעיר קורניק, ופעם אחד התלמידים נחלש בלימוד התורה, והוזמן למרא דאתרא לשוחח איתו, ואמר לו שיש לו איזה דין תורה שרוצה להתייעץ עימו, שיש דין ודברים בין הנעליים לספר תורה, וביאר כי הנה היה לאדם עשיר רפת של פרות ובא איזה גביר רוצה לרכוש כמה פרות טובות בשביל עורן לנעליים. עשו ביקור ברפת ונבחרו הפרות עבור כך. הגביר התנה עם בעל הרפת שהוא רוצה שיאכיל אותם אוכל משובח עוד תקופה של כמה חודשים בכדי שישתבח עורן ואז ישחוט אותם וישתמש בעורן ליצור נעליים. ואכן כך היה, שאותן שנבחרו, והושמו במקום מיוחד וניתן להם אוכל משובח. לעומתן בא איזה אדם אחר שאין לו הרבה כסף וביקש מבעל הרפת למכור לו בזול מהפרות שנשארו בכדי להשתמש בעורן לקלף לספר תורה. כמובן שמכר לו וכך היה. ובאמת לאחר תקופה נשחטו גם הפרות המשובחות ונלקח עורן לשימוש לנעליים, וכעת הנעליים תובעות: הרי שני הפרות גדלו באותו רפת, ומדוע אותה פרה נלקחה לצורך עור לנעליים שחתכו אותה ודפקו עליה מסמרים, ולובשים אותן בני האדם ברגליהן והולכים בכל מקום, גם דורכים על לכלוך, ואם נקרע שוב שולחים לתיקון ושוב דופקים עליהן מסמרים, וכאשר מתבלין זורקים אותן לפח האשפה, ואילו לעומתה חברתה, נלקח עורה לכתיבת ספר תורה, וכולם מכבדים אותה וקמים לפניה ומנשקים אותה וגם אם תבלה גונזים אותה בכבוד. מה דעתך על התביעה? הבין התלמיד שרוצה ללמדו מוסר.

העוסק בתורה זוכה לחיי עוה"ז:

כוונת הרב בזה הייתה, שכאשר נתבונן נראה, שיש שני תלמידים בישיבה אחד מנצל את הזמן ולומד ומתעלה, ואילו האחר אינו לומד ומתבטל, התוצאה שתהיה אותו הלומד יגדל בתורה ויהיה חכם ויכבדו אותו ויקומו לפניו וינשקו את ידיו, וגם כאשר יזקין יכבדו אותו, ואדרבא, כמה שיותר יזכה לאריכות ימים כן יגדל כבודו והערכתו בעיני כולם. ולאחר פטירתו ילווהו בכבוד גדול ואילו השני אשר יהיה בטלן, יצא לעבודתו, לפרנס בני ביתו מבוקר עד ערב, ויאמר, מי יתן בוקר ולמחרת יאמר מי יתן ערב וכל ימיו כעבד נרצע לפרנס את בני ביתו ואין איש שם לב אליו. וכמובן שלא מכבדים אותו, ולעת זקנתו בזין אליו כי אין לו ערך, כיוון שכל עוד הוא צעיר יש בכוחו לפרנס אך אח"כ הופך לנטל על אחרים ומחכים ליום פטירתו להתפטר מעולו. ובזה מובן ביאור הכתוב "וחי בהן" כפשוטו את העוה"ז, כי מי שרוצה להנות מחיי עוה"ז הוא רק מי שעוסק בתורה אחרת יהיה לבזיון ולמרמס.

מה השיב הגר"ח קנייבסקי לגביר שנדר לסגור העסק וללמוד אם יפקד ידידו:

בעל עסקים בחו"ל, סיפר על ידידו – זוג שלא היו להם ילדים במשך עשרים שנה. הם התגוררו בחו"ל, והחליטו לעלות לארץ ישראל, שכפי שמובא ברש"י, שהישיבה בה היא סגולה לבנים. דא עקא, לאחר שלוש שנים נוספות של ישיבה בארץ – לא חל שום שינוי במצבם. אותו ידיד מחו"ל פגש בהם והתעניין בשלומם, ושמע מפיהם כי הם עדין מצפים, מתפללים ומקווים לישועה, אמר להם: "די לכם להצטער! אם במשך עשרים ושלוש שנים לא נפקדתם – כבר לא יהיו לכם ילדים… יש הרבה זוגות בלי ילדים שממשיכים לחיות… יש עוד מצוות בתורה שאפשר לקיים". וכאן המקום להדגיש שהאיש לא התכוון, חלילה, לרעה. הוא פשוט ראה את פניהם הנפולות ואת עיניהם הכבויות, וביקש לנחם ולעודד אותם, ולנסוך בהם כוחות מחודשים להמשך החיים. כשחזר הידיד לחו"ל וסיפר לאשתו על כל השיחה. היא גערה בו: "מדוע היית צריך להתערב בעניינים של אחרים?". "אם היית רואה את פניהם המסכנות, גם את היית אומרת להם את אותם הדברים", הצטדק הבעל. -"ומנין לך שלא יהיו להם ילדים?", שאלה. "התחלת גם את? לא יהיו להם! נקודה. אם במשך עשרים ושלוש שנים לא נולדו להם ילדים – כבר לא יהיו להם לעולם!". "ואם כן?", שאלה. "את יודעת מה? אם יהיו להם ילדים – אני סוגר את העסק שלי בחו"ל, עולה לארץ ישראל, והופך להיות אברך כולל, טוב לך?"  "טוב לי!". אחרי שנתיים נוספות של המתנה ותפילה, נולדו להם, בסיעתא דשמיא, תאומים: בן ובת. "ותהום כל העיר". איזו שמחה רק אדם אחד נכנס ללחץ הוא עלה על המטוס הראשון לארץ ישראל. מנמל התעופה נסע במונית 'ספיישל' לרבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, ובפיו שאלה: "כבוד הרב! כך וכך הוה מעשה, וכך וכך אמרתי, מה עלי לעשות?". "מה השאלה? תקיים את מוצא פיך!". "כבוד הרב! האם אפשר לעשות התרת נדרים?". "לא! הנדר שנדרת הוא בגדר 'נדרי מצוה' שאין להתירם!". "האם אפשר לעשות שליח, שילמד במקומי בכולל, ואני אתמוך בו בכל צרכיו, מכף רגל ועד ראש?" "זה דווקא רעיון טוב לעשות שליח, אבל נעשה אותו ב'כיוון ההפוך': אתה תלמד בכולל, ואותו תשלח לנהל את עסקיך" ואז הוסיף רבי חיים ואמר: "אתה יודע כל מה שנולדו להם ילדים, זה בזכות שנדרת ללמוד בכולל!" רבותי!  היהודי הזה עוד לא התחיל ללמוד. הוא, בסך הכל, קיבל על עצמו להתחיל. וכבר, בזכות התורה, נפקדה העקרה! הוא אשר אמרנו לימוד התורה הוא ה"חמצן" הוא הנותן חיות לכל העולם הוא הפוקד עקרות, והוא המרפא ממחלות! אין חשוב ממנו!

חשיבות לימוד התורה בכל יום

לאור האמור, כאשר יגיע האדם להכרה מהי ערכה של התורה, הרי שלא יאבד יום אחד מימיו מלימוד התורה, כמו שדרשו חז"ל במסכת שבת (פג ע"ב), וכן הוא במסכת גיטין (נז ע"ב): אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ואפילו שעה אחת, שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי חנינא בן עקביא ופירשה, אמר רבי יונתן לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה. וכן פסק הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ח): כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ובהלכה י עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך.

מעשה עם החזון איש:

כמסופר בספר שאל אביך ויגדך על רב אחד שהיה מוסר שיעור בר"ג, ופעם בחורף היה יום גשום מאד והסתפק אם ללכת לשיעור כי זה כרוך במאמץ וגם ביטול תורה של עצמו אם לא יבואו הציבור לשיעור, נכנס לחזו"א לשואלו מה לעשות. השיב החזו"א: "כמה משתתפים בשיעור?", ענה: "עשרה", שוב שאל החזו"א: "וכמה אתה משער שביום כזה יבואו להשתתף?", השיבו: "אחד בטוח שמתגורר סמוך לבית הכנסת – יבוא, אבל השאר כנראה לא יבואו", השיבו החזו"א: "א"כ אתה חייב ללכת, כיון שאדם בכל יום שלומד הוא משתנה ומתעלה ואינו דומה למה שהיה יום קודם, אי לזאת כיצד תפסיד אותו את אותה עליה רוחנית שתחסר לו באותו יום שא"א להשלימה? כי כל יום פעולתו אחרת". ללמדנו עד כמה יש תועלת מכל יום שלומד תורה ומוסר. וכן מסופר על רבי בנימין אביו של המהרי"ל דיסקין שאמר לו אביו: כל יהודי חייב לדעת שעבירה גרועה ממיתה, אבל ממך בני אני מבקש שתדע שביטול תורה של רגע זה יותר גרוע ממיתה.

המקבל עול תורה פורק מעליו עול של מלכות ויסורים:

עוד כתב התנא באבות (פ"ג מ"ה): רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, פירושו של דבר היות ואין דרך אחרת בחיים ומחוייב המציאות שלכל אדם יהיה עמל ועול השאלה רק איזה עול וזו בחירה של האדם אשרי מי שמקבל עול תורה ומצוות, ומי שאינו זוכה נותנים עליו עול מלכות ודרך ארץ.

אין גזירת המלכות אלא בגלל אלה שאינם עוסקים בתורה:

כמו שמסופר במסכת בבא בתרא (ח ע"א) בתקופת רבי לפני יותר מאלף שמונה מאות שנים היית שולטת מלכות יון. דרכו של רבי היה דורש לציבור כי כל הפורענות שבאה לעולם זה בגלל אלה שאינם לומדים תורה, ואכן פעם אחת נגנב הכתר של המלך והמלכות גזרה מיסים על אנשי טבריה להביא סכום כסף לעשות כתר חדש. באו אנשי טבריה לרבי אמרו לו, רוצים אנו שגם התלמידי חכמים ישתתפו עמנו בתשלום העטרה למלך. אמר להם רבי, לא! אין התלמידי חכמים צריכים להשתתף בתשלום מיסים. אמרו לו אם כן אנו נברח מן העיר [אמר להו] רבי, יכולים אתם לברוח. ואכן מחצית מאנשי העיר ברחו. לאחר שברחו חצי מאנשי העיר, מחל המלך על חצי מכסף העטרה. באו החצי שנשארו בעיר לרבי, אמרו לו, רוצים אנו שגם תלמידי חכמים ישתתפו עמנו בתשלום חצי העטרה. אמר להם לא! אין התלמידי חכמים צריכים להשתתף בתשלום. אמרו לו אם כן אנו נברח מן העיר, אמר להם רבי יכולים אתם לברוח, ואכן ברחו כולם מן העיר, ונשאר בעיר רק ההוא כובס. וכשראו משרתי המלך שלא נשאר בעיר אלא הכובס, הטילו את כל הוצאות העטרה על הכובס – ברח הכובס. ומיד בטל המס לעטרת המלך. אמר רבי, ראיתם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ, כי כשעזבו כל עמי הארץ, אז בטל המס.

הגדרת הגר"י מסלנט כל מאמץ מחוץ לטבעו אפילו קטן:

אולם בל נטעה ש'עמל' פירושו שצריך למסור את נפשו, ובלעדי זה אינו נחשב לעמל, אלא הגרי"ס מלמדנו בספרו 'אור ישראל' (אגרת יז) שהמושג 'עמל' לא שחייב לסבול ולהצטער מרוב עוני או מחלות וכדומא, אלא פירוש 'עמל' הוא לעשות כל דבר שיש בו מאמץ או מצריך אותו איזה ויתור על נוחות מחוץ לשגרה וזה עצמו האתגר של כל אדם בעבודת השם, כיון שכל מה שעושה האדם בלי שיש בזה איזה מאמץ או ויתור אלא מפני שכך טבעו ומסתדר לו אינו נחשב שהוא עובד השם אלא טבעו ומזגו עושה הדבר ולא נזקף לזכותו, ובמצב כזה יכול להידרדר עד שאול תחתית והוא נחשב לפורק עול. אך כמובן שלפום צערא אגרא כמאמר התנא באבות שככל שהמאמץ יותר גדול כך שכרו יותר גדול. כך שתפקיד האדם לקבל עליו עול התורה והמצוות, וידע שכל דבר שמצריך מאמץ או ויתור כנגד טבעו סימן שזה עבודת השם כאשר מתגבר ועושה רצון השם ואין לדבר שיעור כי אפילו מאמץ קטן נחשב שהוא יגע ועמל.

ניצל ממות בזכות התורה:

בזכות התורה מארכים ימים כמ"ש שלמה המלך (משלי ג, טז): "אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאלָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד: עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר". סיפר יהודי ירא שמים מהעיר בני ברק, שהיה עובד כסוכן נסיעות. היו לו לקוחות קבועים שקנו ממנו כרטיסי טיסה לכל רחבי העולם, והוא היה דואג להזמין להם את הכרטיסים. לאותו יהודי היה אחיין שהיה איש עסקים ועשיר גדול, כל כמה ימים היה מזמין כרטיסים מהדוד שלו וטס ברחבי העולם לצורך עסקיו. חלק גדול מפרנסתו של סוכן הנסיעות היה בזכות הנסיעות שהיה מארגן לאחיינו. והנה, לסוכן הנסיעות מבני הברק היה שיעור קבוע עם חבורת אנשים בדף היומי משעה 14:00 עד שעה 15:00, השיעור הזה היה בשבילו כחוק בל יעבור, והוא לא היה מוכן לוותר עליו בשום הון שבעולם. חמש דקות לפני השעה 14:00 היה סוגר את משרדו, תולה שלט: "הפסקת צהריים", והולך לבית המדרש לשיערו הקבוע. לפני כניסתו לשיעור היה מכבה את הפלאפון שלו כדי שלא יטריד אותו שום אדם באמצע לימודו. יום אחד מתקשר האחיין בשעה 13:30 ומבקש למצוא לו בדחיפות טיסה לניו יורק לאותו יום בערב, הלוך ושוב. משימה זו הייתה קשה במיוחד, כל הטיסות לניו יורק היו כבר מלאות עד אפס מקום, אך לאחר חיפושים מצא סוכן הנסיעות טיסה בחברת "סוויס-אר", מיד התקשר למשרד של אחיינו וביקש מהמזכיר לשאול אם הוא רוצה לטוס בחברת הנסיעות "סוויס-אר" . המזכיר ענה, שכעת הוא נמצא בפגישה חשובה ואינו יכול לדבר, ובינתיים הלך סוכן הנסיעות לבית המדרש לשיעורו הקבוע. לאחר שנגמר השיעור, הדליק סוכן הנסיעות את הפלאפון ושמע את ההודעות שהשאיר לו אחיינו: "יוסי תענה לי, אני רוצה להגיד לך שתזמין לי את הטיסה הזאת.. אני חייב לנסוע בדחיפות". "יוסי, למה אתה לא עונה לי?!? אי אפשר לעשות איתך עסקים!", כך צלצל אליו האחיין עשרה פעמים, אך יוסי סוכן הנסיעות – לא ענה, הוא היה באמצע שיעור תורה. סוכן הנסיעות התחיל לחשוש שפרנסתו אבדה ממנו, אחיינו כבר לא יסכים יותר לעבוד איתו, וחשב שאולי צריך הוא לבטל את שיעורו הקבוע ולהעביר אותו לשעות הערב, 'זה לא מתאים להפסיק באמצע העבודה ולאבד קליינטים כל כך חשובים, אני צריך להעביר את השיעור הקבוע. ובאמת, לאחר כמה שעות התקשר אחיינו הכעוס ואמר: "תשמע דוד, יש לנו ידידות ביולוגית נפלאה מאוד, אבל לא לעסקים. אין לי יותר עסק איתך, גמרנו. אבל אני מציע לך בתור אדם שמבין טוב בעסקים שתיזהר, תשמור על קליינטים שלך, תדע איך להתנהג איתם ולא תתנהג איתם כמו שהתנהגת איתי, אמרתי לך שאני צריך נסיעה דחופה, היית צריך לבטל את הקביעות שלך ולהזמין לי את הטיסה". והנה, לאחר כמה ימים מקבל סוכן הנסיעות הודעה שמטוס של חברת "סוויס-אר"  התרסק כולו ונפל בים! לאחר בירור הדברים גילה שזה היה אותו מטוס שאחיין שלו היה צריך להיות בתוכו, 229 נוסעי המטוס נהרגו במקום! נורא ואיום. צלצל הסוכן לאחיין שלו ואמר לו: "שמעת מה קרה? הטיסה שדחקת אותי לקבוע לך וכל כך כעסת עלי על שלא עשיתי זאת, התרסקה. כל הנוסעים נהרגו, אני מודה לה’ שלא נסעת באותה טיסה, אבל תדע לך, זה לא בזכותי, זה בזכות השיעור תורה הקבוע שלי, בזכות שיעור התורה הקבוע שלמדתי הקב"ה הציל את החיים שלך!". למחרת האחיין כבר הצטרף יחד עם דודו לשיעור וסיפר לכולם שבזכות השיעור הקבוע ניצלו חייו.

כמה מיטות תורמים לומדי התורה…

כוחה של התורה לרפא כל חולי כמ"ש משלי פרק ג פסוק (ח) רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ: ודרוש חז"ל במסכת עירובין (נד ע"א): חש בראשו – יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו – יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרתיך. חש במעיו – יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו – יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו – יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא. ידוע ומפורסם הסיפור על החפץ חיים זצ"ל, שערך פעם אסיפה של כל נכבדי ועשירי העיירה, ובה נערכה מגבית לצורך בניית בית חולים, כאשר כל גביר תורם מספר מיטות – זה תרם שלוש מיטות, זה תרם חמש מיטות וכן על זה הדרך. היה עשיר מופלג שהגדיל לעשות, ותרם עשרים מיטות. וזאת להווי ידוע, כי מחירה של כל מיטה עלה לסכום עצום, וכל תורם זכה לברכתו החמה של החפץ חיים. לפתע הגיע למקום האסיפה אברך, שביקש לשאול את החפץ חיים שאלה דחופה בהלכה. כל הנוכחים הבחינו שהחפץ חיים קיבל אותו בחמימות מיוחדת, והושיבו לידו ב'מזרח'… למען האמת, העשירים נעלבו מהיחס העודף שהעניק החפץ חיים לאותו אברך, ואחד מהם אף העז להתריס: "כבוד הרב! כמה מיטות תרם אברך זה לבית החולים?. "מאה" השיבו החפץ חיים על אתר. "היתכן? מאה מיטות?! מנין לו הון עתק לממן זאת?", תמה העשיר. "כן!" ענה החפץ חיים. "כל אחד מכם, העשירים, תרם מיטות עבור חולים שיתאשפזו בבית החולים. זה תרם שלוש, זה חמש וזה עשרים. אבל האברך הזה תרם מאה מיטות שלא יהיו! בזכות לימוד התורה שלו – מאה אנשים יהיו בריאים ולא יחלו. מכח לימודו – הוא חסך מאה מיטות שלא יצטרכו להן"… רבותי! זה ממש לא נורמלי לשמוע אנשים, בורים ועמי ארצות, שפוערים את פיהם, שכביכול בני התורה הם 'נטל' על הציבור! נהפוך הוא! כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, ואם חנינא בני יחליט פעם אחת לאכול פיצה אתה, העשיר, תצטרך למכור את הקאדילאק שלך כל העולם חי מזכויותיהם של לומדי התורה! הם, שחיים בפשטות, מסתפקים בקב חרובים, ואינם מנצלים את זכויותיהם מאפשרים לכל העולם ליהנות מהזכויות הללו. (דורש טוב – סוכות)

איך בזכות עמל התורה לרפואה שלימה

ביום מן הימים נכנס בחור בשערי ביתו של החזון איש, הוא פתח וסיפר, כי הוא מתמודד עם מחלה משונה, והוא אינו יודע מה לעשות. רופא אחד מציע דרך טיפול אחת, רופא אחר מציע דרך טיפול אחרת, והוא מבקש עצה כיצד לפעול. החזון איש האזין לו בקשב, דן בפרטי תוכניות הטיפול המוצעות לבחור, ולבסוף הכריע בעד ניתוח, שיש בו סיכונים לצד סיכויים. עתה, ביקש הבחור ברכה להצלחת הטיפול, וגם לכך נענה לו החזון איש ובירכו בחום רב. ועדיין לא נחה דעתו של הבחור, והוא ביקש לדון עם החזון איש בכמה סוגיות תורניות בהן הוא עוסק עתה, כשהוא מתחיל לדון עם החזון איש בכמה סברות ויסודות בסוגיות הנלמדות. תענוג גדול היה לחזון איש לעסוק בדברי תורה. הוא דן בנושאים שהעלה הבחור, יישב את קושיותיו והעלה שאלות חדשות. מפה ומשם הביא החזון איש ראיות גאוניות, ואף הבחור דן בהן כתלמיד לפני רבו, והעלה סברות שונות לדחות את חלקן, שעה ארוכה של קורת רוח עברה על החזון איש והבחור. כשקם הבחור לצאת ונפרד מהחזון איש לשלום, עצר אותו החזון איש ואמר לו לפתע: "אבל בקשר למה שדיברנו בתחילה, והוריתי לך לעשות ניתוח – חוזרני בי. אין צורך בו, בעזרת השם תבריא גם בלעדיו!". "מה?!" נחרד הבחור, "מה השתנה? הלא מקודם הרב היה סבור קודם שיש צורך בניתוח. וכי עתה הנתונים השתנו? הן לא הבאתי כל מידע חדש, הנושא הרפואי כבר הוסר מעל השולחן לפני זמן רב. אם מלכתחילה היה צורך בניתוח צורך זה כיצד פקע?" שאל הבחור בהשתוממות, השיב לו החזון איש תשובה מנומקת ומפתיעה החושפת בפנינו טפח מהנעשה בעולמות העליונים: "לפני שדיברנו בלימוד, השבתי לך כפי שהייתי משיב לכל אדם. עתה, לאחר שדנתי עימך בלימוד והתפעלתי מעמלך בתורה, לאחר שראיתי והבחנתי שאתה בחור שמתייגע בתורה ומתאמץ להבינה אין כל ספק כי יש עבורך בשמים מסלולים אחרים, על טבעיים, ובעזרת השם תתרפא גם ללא הניתוח!". גילוי זה, המצוטט מפי החזון איש בספר 'מעשה איש', מגלה רובד חדש שלא הכרנו על עמל התורה. שעמל התורה פותח כל שערי שמים, ומשפיע דרך התנהלות של למעלה מדרך הטבע לעמלי התורה!

מוסר השכל:

נמצאנו למדים, עד כמה האדם צריך לדעת מהו ערכה וגדולתה של התורה והזכות הגדולה של כל אדם שלומד תורה, ולכן צריך לאמץ לעצמו זמן קבוע שהוא לומד בו בלי לוותר עליו בשום מקרה אלא להיות עקבי בזמן הלימוד, ולא לוותר על שום יום בלי עסק התורה ועל ידי זוכה להתברך בכל הברכות שבתורה. וברוך השם, זכינו בדורנו אשר התפשט לימוד הדף היומי בכל שכבות העם וממש רבבות עמלים בתורה וקובעים עיתים לתורה ללמוד את הדף היומי ומצוה רבה להשפיע על אחרים ולהרחיב את גבולות העמלים וקובעים עתים לתורה, כי התורה היא קיום העולם והיא תורת חיים של האדם ושל הבית, ובלעדי התורה אין מעלה לעם ישראל משאר האומות, ועל ידי זה נזכה לנאמר בחז"ל בדור שרואים אגודות אגודות עמלים בתורה תצפה לביאת הגואל במהרה בימינו אמן ואמן.

החותם בברכת שבת שלום ומבורך.

הצב"י מרדכי מלכא עיה"ק אלעד