בגלל שקיום האומה היהודית הוא קיום ללא עוררין לכן אין טומאה בציבור כי אין מיתה בציבור, ציבור תמיד חי כי יש הבטחה אלוקית, קיום נצחיות האומה בהבטחת ה' יתברך ללא עוררין זוקפת את קומתה של האומה הנצחית.
אכן, על היחידים אין הבטחה זו חלה ולכן בימים נוראים אנו מצד אחד 'בטוחים בדין' כעם וכאומה, אך כיחידים אנו מצפים ומייחלים לישועת ה'.
ולכן העבודה הרוחנית של כל יחיד מישראל היא להפוך את עצמו לחלק משמעותי בכללות האומה ותקומתה.
עוד באתר:
זו היא בדיוק מצוות אפר פרה אדומה שנעשית יחד עם מעיין מים חיים הנובע בכל עת ובכל זמן, לרמז וללמד אותנו כי גם בעת טומאה אובדן פטירה ומיתה, מעיין האומה היהודית תמיד יחזור לחיות ולזקוף את קומתו.
מכאן נובעים דבריו של הטור בהלכות ראש השנה כי מצד אחד אנו בטוחים שנזכה בדין' אך מצד שני יש מורא ופחד, כי מצד קיום האומה יש הבטחה ברורה שנזכה בדין אבל על דיני היחיד אין לנו הבטחה, וכל כך אמר הסבא מסבלודקא כי הזכות הכי גדולה ליום הדין הוא להיות 'יחיד שרבים צריכים לו'
המעיין וחיי הדם הם שני הדברים היחידים שיש בהם חיות-נביעה, חיבור בין גשם ורוח שיצור מנוע מתמיד של חיים ונביעה, הנביעה היא כח חיות.
למה משה רבינו כנגד מידת הנצח
משה רבינו מסמל את מידת הנצח כי משה רבינו מסר נפשו על קיום האומה הצלתה וכיליונה, בעת חטא העגל ובחטא המרגלים כאשר ה' יתברך רצה לכלות את עם ישראל ולקיימו מחדש דרך משה רבינו,
יתירה מכך, נצחיות האומה היא מזרע משה רבינו: ניצבה וכפי שדורשת הגמרא בברכות ז.:
"כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנא לן ממשה רבינו שנאמר' הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום'
אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפילו הכי אוקמה בזרעיה שנאמר 'בני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה וגו' ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא"
מסיבה זו משה פרתו של משה רבינו נשאר מאפרה קרוב לאלף שנה! כי נצחיות מעשה משה מתמזגת ומתערה עם טהרת פרה אדומה ומי מעיין החיים בשעת אובדן ומיתה.
ועוד משהו: מוות הוא לא רק האובדן היחידי, בכל פעם שאדם מאבד משהו נמשך בו רוח טומאה כזאת שיש לטהרה בשמחת על הקשר שלנו במעשינו לנצחיות האומה היחידה שלא ניתנת לאובדן, זהו מעשה פרה אדומה טהרתה ומעיין מים החיים שלה.
פרשת חוקת מלמדת אותנו כי ביהדות אנחנו מצווים לחיות ולהוליד חיים בכל מצב.
