טביעת אצבע בישיבה: מה מסתתר מאחורי התוכנית של יולי

יש השואלים בתמימותם או בחוסר הבנתם, מה כל כך גרוע בהצעה לחייב את כל בני הישיבות והכוללים לרישום על ידי טביעת אצבע בכניסתם וביציאתם. עצם השאלה לוקה בחוסר הבנה בסיסי של כל הסוגיה.

א. לפני כל דבר צריך לבחון את הנקודה כחלק ממערכת ולא כדבר נקודתי בפני עצמו. והמערכת שהכינו אדלשטיין וחבריו נובעת משאיפה אחת. לקעקע, לצמצם, לגרום לנשירה ולהרוס את עולם הישיבות. מי שחושב לרגע אחד שמטרתם נובעת מדאגה לחוסר בחיילים ושוויון, פשוט עיוור.

ממילא, כאשר הופכים את בני הישיבות לאזרחים סוג ב' מוגבלים אחרי סנקציות נרחבות ושלילת זכויות אזרח בסיסיות, אז הדרישה להזדהות שלוש פעמים ביום, בכניסה לכל סדר וביציאה, היא חלק ממערכת של דיכוי, השפלה, שמטרתה לגרום לנשירה. מי שחושב שמדובר בצעד אובייקטיבי של פיקוח נוכחות אינו אלא טועה.

עוד באתר:

צפו בתיעוד

הצגה חולנית: כך 'נמצאו' שרידי הגופה ברצועה

שלמה ריזל וקובי פינקלר

במקום שאין איש

ירושלים: ח"כ סוכות תפס שב"חים והזעיק מג"ב

פנחס בן זיו

החטוף משחזר

בשיחה עם ההורים השכולים: כך נראו רגעי האימה

פנחס בן זיו

הישורת האחרונה

היכונו לצעדה ממושכת: זה המקום שבו תרדו מהאוטובוסים

בצלאל קאהן ודוד חכם

ב. כל השוואה או יותר נכון ניסיון להשוואה, בין הזדהות בטביעת אצבע של דורשי עבודה מקבלי דמי אבטלה, או לכוללי אברכים שיש בהם שעוני נוכחות, היא השוואה לא רלוונטית, שטחית ונטולת הבנה.

נסביר. יש הבדל אדיר ויסודי בין מגבלות שאדם נוטל על עצמו מרצונו, לבין מה שכופים עליו. כל מה שנעשה בכפייה הופך להיות נטל כבד ואיום. כאשר דורש עבודה אני מקבל דמי אבטלה צריך להגיע פעם אחת בשבוע בשעות שנוח לו למשך שתי דקות כדי להניח אצבעו על הסורק, וכדי לקבל סוג של משכורת חודשית, מי שמשווה את זה לחובה יומיומית שלוש פעמים ביום בכניסה או ביציאה ללא איחורים וללא חיסורים, כאשר מצבת הנוכחות שלו עוברת באופן ממוחשב לסריקה ומיון, ומי שנכשל מוזמן מיד לגיוס, זהו מצב שהופך אדם לאסיר. זהו מצב מאיים מעיק מכביד ומפחיד, שיגרום לרבים להישבר ולנשור. גם לאחרים זה יהפוך את לימוד התורה למשהו כפוי נטול חדווה ושמחה. את זה בדיוק הם רוצים הרשעים.

בדומה לכך ההשוואה למעט כוללים, שיש בהם שעון נוכחות. שם מדובר באברכים שקיבלו על עצמם נטל זה, תמורת הטבות מפליגות. וגם שם, כישלון נוכחות כלשהו איננו איום קיצוני של גיוס לצבא, אלא הפחתת מלגה וכדומה. אפילו לא אחוזים בודדים של השוואה לנושא שלנו.

ג. ניקח לדוגמה משהו יותר קל. ישיבתו של הרב יגאל רוזן, אור ישראל. ידועה שיטתו ועמידתו בפתח בית המדרש בתחילת הסדרים. יש אחוז מסוים של בחורים מכלל בני הישיבות, אחוז קטן ממש באופן יחסי, שזה מתאים לו והוא מעוניין בכך.

האם ניתן להחיל את השיטה הזאת על כל עולם הישיבות? האם זה יצליח או יכשל? התשובה היא חד משמעית : יכשל. והתוצאות עלולות להיות הרסניות. זה לא משהו שמתאים לרוב בני אדם. צריך לדעת וכל מי שלמד בישיבות יודע, שלרוב בני הישיבות יש מאבק פנימי מול הצורך להתמיד בלימוד, בשמירת סדרים, וברציפות.

היצר הרע ממקד מלחמה יום יומית מול רוב מוחלט של הבחורים. ולכן עולם התורה בנוי על רצון פנימי, ואחוזים קטנים מאוד של כפייה. העידוד וההתעוררות ללימוד בחשק וברצון, הוא הבסיס לקיום עולם התורה ובני הישיבות, ולא הכפייה.

כמעט לכל בחור יש ימים של עליה וירידה גם שבועות וחודשים ותקופות כאלו וכאלו. העיקרון הוא להמשיך לנסוע לא לעצור את הרכבת. הגיל והבגרות וכוח התורה עושים את שלהם, ורוב מוחלט של בני הישיבות נשארים בני תורה. כאשר תהיה חובת התייצבות שלוש פעמים ביום מול המכשיר הסורק בכניסה וביציאה, בני הישיבות הופכים בפועל לאסירים. סוג של…

אחוז המשברים יעלה פלאות וחשק הלימוד ירד פלאים אצל רוב רובם. זה פשוט. זו פסיכולוגיה אנושית בסיסית. זה בדיוק מה שרוצים הצוררים. אם נצרף לכך את כל שאר המגבלות ושלילת הזכויות האזרחיות, ומעל הכל והמסוכן מן הכל, יצירת פרופיל משתמט, אזרח בזוי, מוגבל ומגונה, תיווצר אצל רבים במיוחד חלשי האופי, או אלה שיש להם בעיה מסוימת של יציבות, או כאלה שנאבקים בסביבה משפחתית של אנטי, ואחרים, אצל כל אלו תיווצר אצלם תחושת השפלה פנימית ודימוי עצמי שלילי. אצל חלקם זה יגרום לנשירה, ואצל אחרים ירידה רוחנית, חולשה בהתמודדות ועם תוצאות ארוכות טווח.

ד. הענות לדרישות המשפילות וההרסניות הנוכחיות, לא יעצרו כאן. אחרי סדרת התקנות הרומסות והמשפילות הנוכחיות, אם וכאשר יתרגלו אליהם (מה שלא נראה לי) תבואנה תקנות וגזרות חדשות מחמירות יותר. זה פשוט וברור .

הרי המטרה היא לא להשיג עוד חיילים. שהרי גדודים שלמים וחטיבות, שוחררו בשנים האחרונות מן הצבא ולמרות שהם עדיין בגיל גיוס וצעירים הם לא גויסו שוב. הצבא גם לא מתאמץ בכלל לגייס משתמטים חילוניים למרות שמדובר בכמות שווה לבני הישיבות ואולי יותר במחזור שנתי. כי הצבא איננו רוצה חיילים נטולי מוטיבציה. ולכן גם הוא באמת איננו חפץ בבני הישיבות.

החרדים המגויסים לחטיבת חשמונאים ונצח יהודה, הם לא בני ישיבות שהצבא התאים את עצמו אליהם. זה בדיוק הפוך. זה בוגרי ישיבות או כאלה שלא היו מעולם ממש חרדים, שהתאימו את עצמם לצבא מרצון. אינספור דוברים מימין ומשמאל ומתוך הצבא, הודו ומודים בפה מלא שהצבא איננו מעוניין בבני הישיבות ובחרדים אמיתיים. ההפך זהו חלום הבלהות שלהם.

הוי אומר שכל הנושא של גיוס בני הישיבות הוא אחד מהשניים: או צורך פוליטי מלוכלך, או רצון לפגוע בעולם הישיבות ובלומדי תורה שהם הבסיס של היהדות החרדית. אותה חברה חרדית נראית בעיני חילונים רבים מימין ומשמאל איום חברתי ופוליטי ועל גבול איום קיומי לדעתם.

לכן הסכמה לגזירות הנוכחיות כולל טביעת האצבעות, היא רק התחלה של תהליך דיכוי, רדיפה השפלה ורמיסה, במטרה להרוס את עולם הישיבות. אם נסכים לזה זאת תהיה התחלה של אסון גדול.