"אמא, ה' לא רוצה שאלמד": המפתח לבית מאושר

בתוכנית 'עניין משפחתי' שוחחה הדס לוינשטרן על לקיחת אחריות כאמצעי לבניית חיים מאושרים, תוך חיבור לימי בין המצרים ולפרשת השבוע. דרך סיפור אישי על בנה בן ה-12 וחצי, ומדרש על משפחות ישראל, היא הדגישה כי מאמץ ואחריות הם המפתח להתגברות על אתגרים אישיים ולאומיים.

לוינשטרן פתחה בסיפור על בנה, שמתכונן לבר המצווה שלו בכסלו ומבקש לעשות סיום על מסכת מגילה. הוא התיישב לידה ואמר: "אימא, הקדוש ברוך הוא לא רוצה שאני אלמד גמרא," לאחר שלא מצא את הגמרא. היא שאלה אותו: "אתמול כשסיימת ללמוד, הנחת את הספר במקום?" כשהשיב שלא, היא הציעה: "יכול להיות שהגיעה מנקה או אחותך ופשוט סידרה את זה איפשהו בספרייה?" היא הדגישה כי במקום להאשים את הקב"ה, יש לקחת אחריות: "וואו, יש פה נקודה… ההבדל בין אנשים פרו-אקטיביים, מאושרים, פועלים בתוך המציאות, אופטימיים, לבין אנשים פסיביים, פסימיים, שכל הזמן מאשימים את הקדוש ברוך הוא." היא הוסיפה כי בסופו של דבר, "הגמרא נמצאה… המניעה הוסרה," וציינה כי "מאמץ זה דבר טוב… לקחת אחריות על החיים שלך זה דבר שעושה אותך יותר מאושר".

לוינשטרן הדגישה כי המחשבה שמאמץ הוא מניעה היא שגויה: "נקודת המאמץ, שלפעמים אנחנו מחברות בין מאמץ לבין מניעה, לא טוב, לא נכון… עבודה, עשייה בתוך החיים זה דבר טוב." היא ציינה כי מחקרים מראים שבני אדם שמקבלים הכול מוכן הופכים "מסכנים, קטנים, חלשים," בעוד שמי שלוקח אחריות על אתגרים, גם כשמשהו לא מסתדר, הופך למאושר יותר: "בן אדם שכשהוא לא מוצא משהו… לא מאשים את הקדוש ברוך הוא, אלא מתבונן איך אני יכול לקדם את המציאות הזו, הוא בן אדם שמח."

עוד באתר:

טובים השניים

מערכון קורע: התגובה בברסלב לסאגת אומן

יוסי חיים

אכיפה בררנית?

שני אירועי דריסה, חרדי וחילוני, יחס המשטרה שונה לגמרי

אלי יעקובוביץ

דברי חיזוק

הגר"י יוסף לבחורים: "תבוא משטרה צבאית? תקומו עליהם"

פנחס בינדר

דואט נדיר

קסום: יהודה בורן על הקלידים, אלחנן ענבל שר

אליעזר חסיד

לוינשטרן קשרה את המסר למדרש על פרשת פנחס, שבה מונים את משפחות ישראל: "לנמואל משפחת הנמואלי, לימין משפחת הימיני… לשמעון משפחת השמעוני." היא שאלה: "כבר אמרת שמעון, אז למה צריך השמעוני?" והסבירה כי המדרש עונה על טענת העולם שפקפק בטוהר המשפחות במצרים: "העולם אמר, מה אתם חושבים שהם שמרו על צניעות?… כל הילדים האלה זה לא באמת." בתגובה, הקב"ה "עוטף" את המשפחות בשמו: "אני שם בצד אחד ה' ובצד אחד י'… השמעוני" היא הסבירה כי בעברית, הוספת סיומת כמו "בנקאי" או "חקלאי" מסמלת לקיחת תפקיד, ו"העיטוף הזה מתחיל במוכנות שלנו לקחת אחריות."

לוינשטרן חיברה את המסר לימי בין המצרים: "כל השלושה שבועות האלה… אין להם תכלית חוץ מלתקן ולקחת אחריות." היא קראה להכיר באהבת הקב"ה: "לא משנה, נכון, התרחקנו, ריבונו של עולם… אבל אנחנו כן שמורים, אנחנו כן עטופים. אתה אוהב אותנו, אתה דוחף אותנו." היא השוותה זאת לדחיפה של הורה לילדו: "אני דוחפת רק את מי שאני אוהבת… את הילד שלי כן." היא סיכמה כי הקב"ה הסתיר את הגמרא מבנה כדי לעודד אותו להתאמץ: "הוא כל כך רוצה שתלמד גמרא, שהוא העלים ממך את הגמרא… הוא רוצה לראות אותך לוקח אחריות, לטובתך."