
לקראת ימי בין הזמנים, צפויים מחירי הדרייברים – תחבורה פיראטית חצי-מוסדרת – לעלות בעשרות אחוזים. למרות המחיר הזול לעומת מוניות חוקיות, מתברר שמאחורי הקלעים שולטת מערכת מסועפת של תחנות, עמלות, קבוצות וואטסאפ וסיכונים משמעותיים. חיים, דרייבר לשעבר שכיום פועל כחוק, מתאר בשיחה עם צבי טסלר ב'המוקד הציבורי': "הבעיה שאין פיקוח ממשלתי. כל דבר כותבים פה בדם. אם יקרה משהו, אין שליטה ואין אחריות."
"נהגים בני ערובה של קרטל"
לדבריו, התחום נשלט בידי מספר תחנות מרכזיות, שפועלות כמעין קרטל. "יש מועצת נהגים שקובעת את הטון. אם נהג חדש מעז להתנגד – מעיפים אותו מקבוצות הוואטסאפ. קשה מאוד לשרוד בתחום בלי להיכנע להם." תחנות אלו גובות עמלות של כ-10% לכל נסיעה ולעיתים גם תשלום חודשי של עד 1,200 ש"ח. "הוותיקים שורדים, החדשים נשחקים," מסכם חיים.
עוד באתר:
פיראטי או מוסדר? זה תלוי את מי שואלים
בפועל, התחנות נרשמות כעוסקים מורשים ל"תיווך נסיעות", כדי להימנע מהתערבות רשויות המס. חלקן אף מעבירות מע״מ, כדי להיראות חוקיות. אולם חיים מזהיר: "אם המדינה תבדוק את משלמי העמלות, גם הנהגים יסתבכו. זו שיטה שמתחפשת לחוקית – אבל נשארת פיראטית."
"הסדרה? קונים מספר מונית"
העיתונאית מירב מורן, שצורפה לשידור, קובעת: "הדרייברים – זה אובר קטן ישראלי. רוצים הסדרה? יש דרך אחת: לקנות מספר מונית." לדבריה, רכישת מספר עולה כ-250 אלף שקל, אך כוללת הנחות בביטוח, דלק ורכב, ומבטיחה לנהג עצמאות וביטחון: "ככה המדינה יודעת מי מסיע את הבנות שלך."
המדינה שותקת – הנהגים תקועים
חיים, שכבר שלוש שנים פועל כמסיע חוקי, טוען: "אם המדינה הייתה רוצה להסדיר – הייתה עושה את זה מזמן. אפילו במוניטקס ישבו מפקחים והודו שהשוק הפיראטי משתולל." מירב מסכמת: "כדי למנוע את הקרטל – צריך להסדיר. רישיון מהממשלה, לא מהתחנה. אחרת הציבור ממשיך לשלם – פעמיים."
האזינו לאייטם המלא מתוך 'המוקד הציבורי' ב'קול חי':