תשעה באב, יום שבו נקבעה בכייה לדורות, החל עם בכיית חינם של המרגלים שחזרו מארץ ישראל והוציאו דיבה עליה, מה שהוביל לבכייה שהפכה לסמל לדורות. ביום זה חרבו שני בתי המקדש, ובית המקדש הראשון, שנבנה בידי שלמה המלך ועמד 410 שנים, חרב בידי נבוכדנצר הבבלי.
בתקופת בית ראשון, כאשר חזקיהו המלך חלה והבריא, הקב"ה החזיר את השמש עשר שעות לאחור כנס. מלך בבל, מרודך בלאדן, שם לב לכך ושלח מכתב לחזקיהו: "שלום לחזקיהו, שלום לירושלים, שלום לאלוקי ישראל." נבוכדנצר, אז סופר בלבד, גילה שהמכתב ממקם את הקב"ה אחרון. הוא עשה שלושה וחצי צעדים לעצור את השליח ולהקדים את שם ה' במכתב. בת קול הכריזה: על כל צעד זכה נבוכדנצר – להפוך למלך העולם, לבנו, לנכדו ולנינתו (ושתי, המוכרת ממגילת אסתר).
חז"ל מלמדים שבית המקדש הראשון חרב בגלל שלושה עוונות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. הידרדרות התחילה עם ירבעם בן נבט והמשיכה דרך שבעה מלכים, עד שהעם עבד עבודה זרה בסתר, מאחורי הדלתות, ואחר כך בגלוי, כשהעמידו צלם בהיכל. זכריה הנביא, שבא להוכיח, נרצח בעזרת בית המקדש בשבת וביום הכיפורים – שבע עבירות באירוע אחד.
עוד באתר:
נבוכדנצר שלח את נבוזרדן, שר הטבחים, שהרג 2,110,000 יהודים, מתוכם 900,000 בירושלים. כשראה את דם זכריה מבעבע על רצפת המקדש עשרות שנים לאחר הרצח, שאל הכהנים לפשר הדבר. הם טענו שזה דם קורבנות, אך נבוזרדן, מומחה לדם, הבין שזה דם אדם. הוא שחט בקר וכבשים להשוואה, אך הדם המשיך לבעבע. הוא הרג סנהדרין, צדיקים, בחורים ובחורות, ולבסוף 40,000 פרחי כהונה, עד שקרא: "זכריה, האם תרצה שאשמיד את כולם?" רק אז הדם נרגע. נבוזרדן הבין את חומרת מעשיו, עשה חשבון נפש, עזב הכל והתגייר.
ירמיהו הנביא כתב את מגילת איכה, הספד על ירושלים, והזהיר את העם לחזור בתשובה. המלך יהויקים קרע את המגילה והשליך אותה לאש, וירמיהו נכלא. כשהחורבן התקרב, הקב"ה שלח את ירמיהו לבקש מהאבות וממשה להתפלל. אברהם, יצחק ויעקב ניסו, אך ללא הועיל. רחל אמנו התחננה לפני הקב"ה: "ויתרתי לאחותי לאה, מסרתי לה את הסימנים ולא קינאתי. אתה, בורא עולם, מקנא בעבודה זרה?" הקב"ה הבטיח: "מנעי קולך מבכי, כי יש שכר לפעולתך." בזכותה, עם ישראל חזר מגלות בבל לאחר 70 שנה.
כשירמיהו חזר מענתות וראה את העשן מעל ירושלים, חשב תחילה שהעם חזר בתשובה והקריב קורבנות, אך גילה את החורבן. הוא ראה את הגולים קשורים בשרשראות, הצטרף אליהם והלך תחת אזיקיהם. הוא אמר: "לו בכיתם בכייה אחת בירושלים, לא הייתם גולים."
תשעה באב הוא יום של חשבון נפש. חורבן בית המקדש הראשון נגרם ממעשינו – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. נבוזרדן, רוצח המונים, עשה תשובה. מה איתנו? רחל אמנו ויתרה על כבודה, ובזכותה זכינו לגאולה. כל צעד שלנו – לבית הכנסת, לשיעור תורה, לחסד – הוא לבנה בבית המקדש השלישי. בכייה אחת אמיתית יכולה לחסוך דמעות רבות. יהי רצון שכל דמעה שנשפכת מעומק הלב תבנה את בית המקדש, אמן.
