מגיד המישרים הנודע הגאון הרב שלמה מילר, בדבריו אמש, ליל תשעה באב, תיאר את היום כ"תשעה באב איקרי מועד" – זמן התוועדות קדוש עם ה' להתרומם ולהתחבר. הוא הסביר שבכל מועד יש כלים להתעלות: בראש השנה – השופר, ביום כיפור – הצום והווידוי, בפסח – המצות, ובתשעה באב – הבכי והדמעות. בהסתמך על רבי ישראל סלנטר ורב חיים פרידלנדר, הוא הדגיש כי הדמעות בתשעה באב יכולות להביא להתעלות רוחנית כמו בנעילה של יום כיפור.
הרב התייחס למצב הדור, שבו למרות הירידות הרבות, כל מאמץ להתקרב לה' יקר בעיניו. הוא ציטט את המשגיח רבי ירוחם ממיר, שכתב שבני ישיבה כיום עשויים להיות גדולים יותר מדורות קודמים, כי מעשה קטן בדורנו שקול כמאה מצוות בדורות הראשונים, בשל הקליפות הרבות. הוא הביא משל מצייר שהצליח בזכות מסירות נפש, והדגיש שה' משלם על מסירות הלב, לא רק על תוצאות.
הרב עסק באבלות על חורבן בית המקדש, ששונה מאבלות פרטית – היא עולה בשלבים עד השיא בתשעה באב, כי אנו רחוקים מהקדושה ההיא. הוא סיפר על כתבה בעיתון בריטי שתיארה את נס קיומו של עם ישראל כעדות אלוקית, מה שמעורר כעס בעולם. הוא קשר זאת לסיפור יוסף, שירידותיו הובילו לעלייה, וקרא לראות את ה' ששומר עלינו גם בגלות.
עוד באתר:
הרב התפלל על התחזקות בלימוד תורה ותפילה, תוך שימוש במשל של בעל תשובה שסירב למכור את מאמציו בלימוד תורה, והדגיש את ערכה של כל דקה. הוא בכה על קרירות רוחנית, ניסיונות הטכנולוגיה, ומרחק מהקדושה של בית המקדש, וקרא להתחנן להחזיר את הטעם המתוק של התורה והתפילה, שתהיה דיבור ישיר עם ה', עד שנזכה לבניין בית המקדש במהרה.
