הפטרת שבת זו, 'שבת נחמו', היא הראשונה בסדרת "שבע דנחמתא" שלאחר תשעה באב, והיא נושאת עמה מסר של תקווה ותפילה. בשיעור מרתק שנשא הרב ברוך רוזנבלום, נחשפים סודות עמוקים על תפילת משה רבנו, משמעות ט"ו באב, וכוחה של התפילה לעורר גאולה.
הפרשה נפתחת במילים "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", כאשר משה רבנו מתחנן להיכנס לארץ ישראל. הרב רוזנבלום מביא את דברי רש"י והספרי, המלמדים כי משה ביקש "מתנת חינם" – לא בזכות מעשיו, אלא מתוך ענווה, כפי שצדיקים מבקשים מהקב"ה. הספרי מדגיש כי גם משה ודוד, שהיו יכולים לדרוש שכר על מעשיהם, בחרו לבקש מתוך רחמים, וקל וחומר עבור כל אדם שאינו אלא "אחד מאלף אלפי אלפים". הרב מביא את ספר "אוזניים לתורה", השואל מדוע משה לא התחנן על חיי אהרון כאשר נודע לו על מותו הקרב. התשובה היא כי משה הבין שמותו של אהרון נקבע עם מינויו של אלעזר, ולכן לא היה מקום לבקשה, בעוד שגזירתו שלו לא כללה יורש, ולכן ראה תקווה לבטל את רוע הגזירה.
הרב מתעמק במשמעות ט"ו באב, יום שבו, על פי הגמרא במסכת תענית, "כלו מתי מדבר" – הדור שגזר עליו הקב"ה למות במדבר הפסיק למות. הספר "מגדים חדשים" מביא רעיון מרתק: לאחר מות אהרון בראש חודש אב, הסתלקו ענני הכבוד, ועם ישראל ראה לראשונה את הירח אחרי 40 שנה. בז' באב, כשעשו ברכת הלבנה, זכו להבטחה שלא ימותו ממיתה משונה, וכך ניצלו 15,000 האחרונים. הרב מוסיף כי משה, שראה בכך אות לביטול גזירת דור המדבר, החל להתפלל בט"ו באב – 515 תפילות, כמניין "ואתחנן", כפי שמבאר הפני יהושע בחישוב מדויק של הימים מט"ו באב עד ז' אדר, יום פטירתו. אך הקב"ה ענה לו: "רב לך", שכן משה כבר עבר שלושה גלגולים, בעוד שאהרון זכה לחזור כעזרא הסופר ולהיכנס לארץ.
עוד באתר:
הרב מחבר את תפילת משה לט"ו באב כמסר של תקווה וגאולה. הוא מביא את המסילת ישרים, הקורא להרבות בתפילה לגאולה גם אם נראה שהיא מתעכבת, כי כל תפילה מצטרפת למכסה שתביא את המשיח. ט"ו באב, יום של שידוכים ושמחה, מסמל את הבריאה מחדש של העולם, כש-40 יום לפני ראש השנה הכריז הקב"ה "בת פלוני לפלוני". הרב קורא לכל אחד להיות שותף בגאולה על ידי עיסוק בשידוכים, כפי שמספר על החתם סופר שקישר שידוך לפני כל נדרי, והדגיש כי הקמת בית בישראל היא זכות עצומה. כך, פרשת ואתחנן וט"ו באב מלמדים אותנו שתפילה מתמדת ועשייה למען הזולת יכולות להביא ישועה.
