הירושלמי (במועד קטן פ"ג) מספר על זקן אחד מהגליל ששאלוהו מהיכן חוכמתו והוא ענה: "מקלו של רבי מאיר הייתה בידו והיא מלמדת לי דעת"
כיצד אפשר להכניס דעת במקל?
בפרשתנו חוזרת התורה שוב על עשרת הדברות ומוסיפה את הדרך שבה הקדוש ברוך הוא דבר לישראל ב: 'קול גדול ולא יסף'
עוד באתר:
המדרש מבאר כי 'קול גדול ולא יסף' הכוונה כי קולו של הקדוש ברוך הוא היה קול צרוף 'ללא בת קול'. מה ההבדל בין קול, לבת קול?
המחשבה הרווחת היא כי יש סתירה בין רוחניות לגשמיות אבל האמת היא שאור התורה כה זך ונקי שיש בכוחו להכנס לכל דבר גשמי ולעורר בו את הנקודה הפנימית של בריאתו מצד דבר ה'.
כאשר יש קול רוחני שנתקע בחפץ גשמי אזי יש קול חוזר כי הקול נתקע בדפנות ובקירות ולכן הוא חוזר, כמו שזורקים כדור על קיר. אבל כאשר יש לקול לאן להמשיך ולהכנס, הוא ממשיך הלאה, הקול לא חוזר.
אנחנו לומדים תורה בבית המדרש, אבל אנחנו צריכים לחשוב כיצד הם משפיעים על עצמנו והסובב לנו ומעלים אותנו לדרגה נעלית יותר.
מסיבה זו מדגישה התורה כי עשרת הדברות שנאמרו לישראל היו ב:"קול גדול ולא יסף' ללא בת קול. ללא הד וללא קול חוזר שנוצר כאשר הוא מקבל קול שפוגע בו.
כאשר התורה היא תורת אמת אזי היא נכנסת לתוך החפץ עצמו מכח הדיבור האלוהי במעמד הר סיני.
זהו ההסבר גם בדברי הירושלמי על זקן אחד מהגליל ששאלוהו מהיכן חוכמתו והוא ענה: "מקלו של רבי מאיר הייתה בידו והיא מלמדת לי דעת"
החפצים של רבי מאיר יכלו ללמד דעת כי רבי מאיר עצמו היה מלא בקדושה ודעת תורה שהשפיעה גם על מקלו עד כדי שגם המקל יכל להשפיע הלאה.
כלשון המסילת ישרים בפ"א…"הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך… ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו".
נכתב על פי ליקוטי שיחות פרשת ואתחנן ד'
