
קיום התורה והמצוות הוא לא רק בקיום המעשה אלא גם נדרש לשלמות המחשבה וטוהר הרצון.
האמת שלקיים מצוות בטוהר המחשבה ולאהוב את הטוב, מאתגר שבעתיים את הנפש היהודית: אנו מצד אחד מצווים על קבלת עול התורה והמצוות ויראת שמים, ומצד שני לעשות את המצוות מתוך בחירה. מה גם שהאדם מוקבע בשגרה של קיום מצוות מתוך הרגל, שלא לדבר על קושי הגלות שהפך והרגיל את עם ישראל לקושי לסבל ולשעבוד.
ה' יתברך לא מעוניין בקיום המצווה אלא במחשבה ובבחירה שלה ובה, בשמירת כוונת ורוח המצווה.
עוד באתר:
לכן התורה לא רק מצווה על "ועשיתם" אלא גם "ושמרתם" השמירה היא לא עצם המעשה בעצמו, אלא שמירה הכוונה, הזוך והטוהר. עם כל הקושי הגדול יש צורך לשמור את כוונת המצווה.
שכר מצווה הוא לא רק שכר, אלא סימן ואות שקיום המצוות נעשו מתוך בחירה, טוהר ושלמות:
כאשר אנחנו מקיימים מצוות בשלמות מגיע שפע רוחני לעולם. זהו לא מדין שכר ועונש אלא סימן והוכחה כי אנחנו 'שומרים את התורה והמצוות בשלמות ובכוונה הנרצית לפני השם יתברך.
פרשת עקב מלמדת אותנו כי עצם קיום התורה המצוות גורם שפע רוחני בעולם, לא רק מדין שכר אלא שזהו מעצם הטבע שטבע הקדוש ברוך הוא ביקום: קיום מצוות בשלמות מביא טוב לעולם.
יתירה מכך: השכר והשפע שיורד לעולם בגלל קיום התורה והמצוות הרי הם סימן ואות כי המצוות נעשות בשלמות ובנפש חפיצה, ולכן יש להקדוש ברוך הוא נחת רוח שיביא שכר ושפע לעולם.
שכר העולם הבא שהוא להנות מזיו השכינה לא מוזכר בתורה שבכתב, כי אי אפשר להראות ממנו סימן בעולם הזה לשלמות כוונת השמירה בקיום המצוות.
לסיום: 'מצוות שאדם ד"ש בעקביו התורה לא רק מצווה על המצוות אלא על המחשבות – 'מחשבת המצווה' שאותה אין אדם דש בעקביו אלא בוחר בכל פעם מחדש בצד השני של הגוף: במוחו
נכתב על פי משנתו של הנתיבות שלום לפרשת עקב.