כל העצות והטיפים

חוזרים לשגרה: איך להכין את הילדים נכונה לשנה חדשה

הורים מביאים ילד לגן חדש, וגננות לעיתים מאיצות בהם לעזוב. "זה לא בסדר," קובעת מומחית בפסיכודרמה נחרצות. "כי זו טעות שכאימא צעירה, לא הקשבתי לאינטואיציה שלי, השארתי תינוק בוכה מאחוריי"

מיכל ירושלמי

ד' באלול תשפ"ה, 28/08/25 11:48

א+

א-

סיום החופש הגדול – הבנים כבר חזרו לת"תים והבחורים לישיבות ואילו הבנות תחלנה את שנת הלימודים בשבוע הבא. הסיום הוא גם גם תחילתו של מסע חדש, המלא באתגרים רגשיים עבור הורים וילדים כאחד. בשיחה מרתקת בתכנית 'אשת חיל', המטפלת הרגשית ציפי אהרונוב, המטפלת בפסיכודרמה, מעניקה למאזינים כלים ותובנות חיוניות להתמודדות עם המעבר הדרמטי מחופשה נינוחה לשגרה תובענית. היא מדגישה את חשיבות המודעות לאתגרים שעומדים בפני הילדים, החל מילדי הגן ועד אלו שנכנסים לכיתה א', לסמינר או לישיבה. "המעבר הזה הוא שינוי דרמטי," היא מציינת, "הוא דורש הסתגלות, ולפעמים לוקח זמן להתרגל לשינוי, למעבר, להתחלה החדשה."

הכנה מוקדמת ותיאום ציפיות ככלי להתמודדות

אחת הדרכים היעילות ביותר להקל על המעבר, לפי אהרונוב, היא הכנה מוקדמת. היא מציעה להורים לשוחח עם ילדיהם על המעבר המתקרב ועל מה שהם מצפים לו. "הכי חשוב זה להבין מה האתגרים שעומדים בפני הילדים," היא אומרת. "ככל שנטרים להם יותר ונספר להם, זה ייצור תיאום ציפיות ויכניס אותם לרוגע." אהרונוב מספרת אנקדוטה אישית על בתה שעולה לכיתה א', והדמיונות הפרועים שהיו לה לגבי המקום החדש. "היא חשבה שהמורה תעמוד על במה מסתובבת עם אורות," היא מספרת בחיוך, "אנחנו כבר יודעות איך בית ספר נראה, אבל הם באים עם דמיון. כשיש הכנה מטרימה לפני, זה מכניס אותם ברוגע."

פיתוח עצמאות ואחריות: להעניק לילדים חכה במקום דגים

אחד המסרים המרכזיים בשיחה הוא הצורך של הורים לשחרר שליטה ולאפשר לילדיהם לפתח עצמאות. אהרונוב מתייחסת לנושא המעורבות ההורית המוגברת במשימות הבית-ספריות, כמו שיעורי בית והכנת תיקים. "יש לי כלל," היא אומרת, "כל מה שהילד יכול לעשות לבד, זה התפקיד שלו." היא מסבירה שכאשר הורים לוקחים אחריות על שיעורי הבית של ילדיהם, הילדים מסירים מעצמם את האחריות הזו. היא מעודדת הורים להאמין ביכולתם של הילדים לפתור בעיות בכוחות עצמם. "במקום להתקשר למורה, תשאלי את הילדה, 'מה עשית באותו רגע? מה את חושבת על זה?'" היא מייעצת. "את מראה לה שיש לה יכולת לדאוג לעצמה."

הסתגלות בנחת ועם אמונה: גם בגיל הרך

הצורך בהסתגלות רגועה רלוונטי במיוחד גם בגילאים הצעירים, בהם ילדים אינם יכולים להביע את רגשותיהם במילים. אהרונוב מתייחסת לסיטואציה שבה הורים מביאים ילד לגן חדש, וגננות לעיתים מאיצות בהם לעזוב. "זה לא בסדר," היא קובעת נחרצות. "כי זו טעות שכאימא צעירה, לא הקשבתי לאינטואיציה שלי, השארתי תינוק בוכה מאחוריי." היא ממליצה להורים לתת לעצמם ולילדים את הזמן הנדרש להסתגל, ולהעניק לילד ביטחון בנוכחותם. היא מספרת על בנה שנכנס לגן, ואמרה לו "אני פה עד שתגיד לי ללכת," והוא שוחרר הרבה יותר מהר. המסר: נוכחות הורית בטוחה ושקטה מהווה עוגן רגשי גם לילדים הכי קטנים.

הורים כמגדלור: כוחה של אינטואיציה ואמונה

לסיום, אהרונוב מדגישה את כוחה של האינטואיציה ההורית. "אני חושבת שכל אימא היא המטפלת הכי טובה לילדים שלה," היא אומרת. היא מעודדת הורים להאמין בעצמם ולזכור שילדיהם אינם קורבנות. "הם לא קורבנות, והם יכולים," היא חוזרת ומדגישה. המסר הזה תקף במיוחד עבור הורים ששולחים את ילדיהם לפנימיות וישיבות, שכן מדובר במעבר משמעותי, שבו הילד נתון להשפעות חדשות. על ההורים לשמור על החוסן שלהם, להיות מגדלור ולתת לילדים את הביטחון שהם שם עבורם. "אם הילד שלך משתף אותך, זה אומר שהוא סומך עלייך," היא מסכמת, "הוא יודע שאת תחזיקי את זה, ואנחנו נהיה שם ונעודד אותו."

כל העצות והטיפים לסיכום:

1. המעבר מהחופש לשגרה

המעבר מהקיץ לשנת לימודים הוא שינוי משמעותי לילדים, והוא משפיע עליהם רגשית בדרגות שונות לפי גיל, אופי וסוג המעבר (למשל, כיתה א', סמינר או מעבר לבית ספר חדש).

ילדים מסוימים מסתגלים מהר, אחרים צריכים זמן (שבועיים עד שלושה חודשים) להסתגלות.

חשוב להורים להבין את הילד, לא למהר להוציא מסקנות ולבדוק אם השינוי קשור לרגשות, סביבה חברתית או למערכת הלימודים.

2. הכנה מראש

להכין את הילדים להסתגלות ע"י שיחה על הציפיות, הסבר על השגרה החדשה ותיאום ציפיות.

אפילו ילדים צעירים מבינים נימה, ביטחון והסבר מראש על שעות, פעילויות ומעברים.

3. טיפוח עצמאות ויכולת התמודדות

לתת לילדים "חכה ולא דגים": לא לפתור להם את כל הבעיות, אלא לתת כלים להתמודדות עצמאית עם קונפליקטים חברתיים או לימודיים.

שאלה מרכזית להורים: "מה הילד עשה בסיטואציה?" – כדי לעודד פתרון עצמי ולא תלות בהורים.

4. תקשורת עם המורה

לתת אמון במערכת החינוך אך לפקוח עין ולברר בעדינות על קשיים אפשריים.

המטרה היא שילד ירגיש שיש לו גב, אבל לא להיכנס לפתרון מידי או לניהול מלא של חייו.

5. ילדים צעירים (שנה–שנתיים וחצי)