1.
כשקוראים את הפסוק הראשון בפרשת שופטים: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", מתעוררת מיד שאלה פשוטה: למה צריך את המילה "לך"? לכאורה, די היה לכתוב: 'שופטים ושוטרים תתן בכל שעריך'. מה מוסיף לנו ה"לך"?
האור החיים הקדוש עומד על כך ומבאר, כי התוספת הזו אינה פרט סגנוני. היא קובעת עיקרון יסודי בחיי החברה, בצדק ובאמת. התורה מבהירה: אין חסינות! גם מי שממנה את השופטים, גם המנהיגים, גם "בעלי השררה", אינם מעל החוק.
עוד באתר:
במילים אחרות: התורה לא מסתפקת בדרישה למנות מערכת משפטית בעבור העם. היא תובעת, שהמערכת הזאת תחול גם על עצמה. השופטים והשוטרים אינם פועלים רק "בכל שעריך" – אל העם הפשוט אלא גם "לך". אליך, הממנה. אליך, בעל הכוח.
ההיסטוריה מלאה דוגמאות של מערכות צדק שנועדו "לאחרים", אך לא לאלו המחזיקים במפתחות הכוח. מלכים, מושלים, שופטים בכירים, כל אלה, בכוחם היה ועדיין, להשתמש בסמכותם כדי לחמוק מאחריות, אבל התורה, כבר במילים הראשונות של הפרשה, מניחה עיקרון ברזל: אין חסינות. דין השופט כדין העם!
2.
על פי האור החיים, התורה מטילה עלינו חובה כפולה – גם לבנות מערכת משפט, גם להבטיח שהיא איננה הופכת לכלי של בעלי הכוח. שופט שאינו כפוף לאותה אמת שעליה הוא מצווה, כבר איננו שופט אלא שליט.
זהו לקח שלא מתיישן: גם בימינו, לא פעם אנו עדים למצבים שבהם האמת מיטשטשת כשהיא נוגעת לבעלי שררה, בין במערכת הציבורית, הפוליטית או אפילו בתוך מסגרות קהילתיות קטנות יותר. דווקא שם, במקום שבו ההשפעה הגדולה ביותר, התורה מציבה תמרור: "לך". גם אתה אינך פטור.
אם אנחנו רוצים חברה שיכולה לעמוד, אם אנחנו רוצים אמון ציבורי, אם אנחנו רוצים מציאות שיש בה עתיד, צריך להתחיל דווקא מלמעלה: צדק לכולם או שאין צדק בכלל.
3.
הציווי "תתן לך" אינו מכוון רק לשופט היושב בדין אלא לכל אדם. אתה שופט את האחר, כי אתה מרגיש ערב לו? אתה מוכיח אותו, כי אתה באמת רוצה בשובו אל דרך הישר? אשריך, אבל אל תשכח. "שופטים ושוטרים תתן לך" – כן, גם לך. כל אחד מאתנו חייב להחיל על עצמו אותם סטנדרטים שאנו דורשים מאחרים. רק כך נבנה חברה שבה דין צדק אינו רק רעיון אלא אורח חיים. כל אחד אחראי; כל אחד כפוף; אין אדם שהוא מעל החוק.
