פערי התיווך בענף העופות בישראל הולכים ומתרחבים. בעוד המחיר הסיטוני של עוף טרי כמעט לא השתנה בעשור האחרון, המחיר לצרכן זינק בכ-30% מאז 2015, מה שמעיד על כך שחלק הולך וגדל מהתשלום של הצרכן נותר בשרשרת השיווק. כך על פי ניתוח של כלכלני החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות וביטחון המזון.
הנתונים מראים כי כאשר המחיר הסיטוני יורד, הירידה אינה עוברת לצרכן. לדוגמה, בין 2017 ל-2018 ירד המחיר הסיטוני בכ-11%, אך המחיר לצרכן ירד רק בכ-2%. בין השנים 2015–2020 ירד המחיר הסיטוני ב-24%, בעוד המחיר לצרכן ירד ב-4% בלבד – פער תיווך של 20%.
מניתוח הנתונים עולה כי מאז 2020 המחיר הסיטוני התחיל לעלות קלות והגיע בשנת 2024 כמעט לנקודת ההתחלה של 2015, בעוד המחיר לצרכן המשיך לטפס בהדרגה והגיע לכ-30% יותר. משמעות הדבר ברורה: חלק ניכר מהתשלום של הצרכן נובע ממרווחי השיווק לאורך שרשרת האספקה.
עוד באתר:
נתוני סטורנקסט על מכר "עוף שלם טרי ארוז" מצביעים על עלייה בכ-12% במכר בשנת 2024 לעומת 2023. כמו כן, חל שינוי בשוק הספקים: עד 2023 היה השחקן הגדול ביותר "נטו סחר בע"מ", אך בשנת 2024 חלקם ירד מעט ומקומם תפסו "עוף ירושלים מהדרין בע"מ". מדובר בנתוני רשתות בלבד, והמודל עושה אקסטרפולציה לשוק הקמעוני, ולכן מדובר בהערכה.
הפערים המתמשכים בין המחיר הסיטוני למחיר לצרכן מדגישים בעייתיות בשרשרת השיווק בישראל. הצרכנים נושאים בעלות נוספת בעוד שהמגדלים והיצרנים לא נהנים מהתוספת. כלכלני משרד החקלאות מסמנים את הפערים האלה כאתגר מרכזי שמצריך שקיפות רבה יותר במנגנוני השיווק והפצה.
