1.
לאחר שקראנו על הברכות והקללות בפרשת כי־תבוא, וכמעט סיימנו את פרשת ניצבים שגם היא עוסקת באותו עניין, בא פסוק שכמו מסכם את שתי הפרשיות: “העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך.”
במבט ראשון, הכל מובן: שתי אפשרויות מונחות לפנינו, שתי ברירות פתוחות, והתורה ממליצה ומיטיבה למי שבוחר באפשרות הטובה יותר.
עוד באתר:
אך אם נחשוב רגע, תעלה השאלה מאליה: איזו מין ברירה היא זו? האם יעלה על הדעת שאדם יבחר במוות על פני חיים? מי ירים יד ויאמר: “אני מעדיף קללה על פני ברכה”? האם זהו חופש בחירה?! אדרבה, זה נראה דווקא המקרה הקלאסי של חוסר ברירה! זה נשמע כמו אולטימטום חד משמעי: “או שתעשה או שתמות!”
2.
אחד הסיפורים המפורסמים בדורות האחרונים עוסק בשתי משפחות שחיו בארה"ב לפני עשרות שנים, וראשי המשפחה מסרו את נפשם על שמירת השבת.
המסחר היה פעיל גם בשבת, ולכן שני האבות יצאו ממקום עבודה אחד לאחר, שוב ושוב באותה תבנית: מיום ראשון עד שישי עבדו במסירות ואף הצטיינו, אבל בשבת לא הופיעו. ביום ראשון חיכתה להם מעטפה מוכרת ובתוכה מכתב פיטורין.
כך נמשך הדבר תקופה ארוכה. שניהם עמדו בניסיון, ושניהם הפסידו את פרנסתם למען קדושת השבת. אבל כאן מתחיל ההבדל: אחד מהם זכה, שהדור הבא ימשיך את דרכו. בניו ובנותיו גדלו להיות יהודים יראים ושלמים, לתפארת אביהם הדגול שמסר נפשו על השבת. לעומת זאת אצל השני, למרבה הצער, רוב הילדים ירדו מהדרך.
בני הקהילה תמהו: מה זכה האחד יותר מחברו? והעלו את השאלה הקשה בפני גדול הדור, רבי משה פיינשטיין זצ"ל.
השיב להם הרב: אכן, שניהם שמרו על השבת במסירות נפש. אך היה שוני בדרך ובאווירה שנשבה בבית. האחד חזר מהעבודה בשמחה ובטוב לבב. גם ביום הפיטורין החיוך לא סר מפניו והוא הודה על הזכות לקדש שם שמיים. השני, אמנם קיים מצווה עצומה, אך שמר על השבת בכאב ובצער.
והרי זה הפלא: הילדים שראו אבא שמח, למדו לשמוח עמו; הילדים שראו אבא מתייסר, הלכו בדרך אחרת.
3.
כעת ניתן לראות את הפסוק באור חדש. הוא אינו מדבר על הבחירה בין חיי תורה ומצוות לבין חיים ריקים, אלא על יהודי שכבר בחר בדרך הישר, אך אינו בטוח באיזה מסלול ללכת. האם לשים את הדגש על החיים שבתורה או לחשוש מן המוות שיבוא אם יחלל אותה? האם להתמקד בברכות שיורעפו עליו אם יעמוד בדרך או שמא בקללות שיבואו אם יסטה ממנה?
ליהודי כזה באה התורה ואומרת: אתה תחיה בין כך ובין כך, הרי אתה יהודי ירא שמיים, שומר תורה ומצוות, אבל "למען זרעך" בחר בדרך של חיים. בחר בעבודת השם מתוך שמחה ואהבה. בחר במסלול שבו כל צעד, כל מעשה וכל נשימה הופכים לחיבור מתמשך אל השם. ובחרת בחיים של ברכה, חיים של אור גדול שמקרין החוצה, מחלחל פנימה, ועובר הלאה לדורות הבאים.
"ובחרת בחיים" למען תחיה לא רק אתה, אלא גם זרעך.
