במדרש מבואר כי בין יום כיפור לסוכות אין חטאים ועוונות, כי נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עוונות"
וכן הטור מביא מדרש כי הקב"ה אומר להם לישראל מה דאזיל אזל מן הכא ולהלן נחיל חושבנא.
כיצד ייתכן שהימים שבין כיפור לסוכות נחשבים ימים ללא עוונות הגם שאינם ימי חג?
עוד באתר:
איך נטילת ארבעת המינים לרגעים בודדים משפיעה עלינו, הרי מדובר במעשה טכני של כמה שניות וכיצד המצווה קושרת עצמה אלינו?
בכל מצווה או עבירה יש שתי חלקים: את עצם המצווה ואת המחשבה של המצווה וההכנה אליה.
כשם ש'הרהורי עבירה קשים מעבירה' כך גם הרהורי המצווה יותר גדולים מהמצווה עצמה:
כאשר אדם מחפש טורח ועסוק בחיפוש ארבעת המינים ובניית הסוכה הוא 'מהרהר' במצווה ומשייך את עצמו בכל כוחו לגוף המצווה יותר מהמעשה הקצר והמהיר של נטילת ארבעת המינים.
בקיום התורה והמצוות אנחנו צריכים להכין את עצמנו רוחנו ונשמתנו, קיום המצווה ותוצאתה קשורה לשמיא אבל ההכנה למצווה קשורה לאדם עצמו.
בין כיפור לסוכות אנחנו בהכנה למצוות סוכה וארבעת הימים וההכנה אל המצוות יותר גדולה מהמצוות בעצמם.
יתירה מכך: בהכנה אל המצווה אנחנו מקדשים את החומר, ובערב סוכות אנחנו מכניסים את רסיסי אור הקדושה אל החומר וחפציו, ולכן העבודה הרוחנית בימים אלו מרחיקה כל חטא ועוון.
במיוחד שבעשרת ימי תשובה התחברנו אל הרצון בפנימי: החל מתקיעת שופר שמבטא את הקול הפנימי ללא תוספת מלל ועקימת שפתים עד כל נדרי שביטל את הרצונות החיצוניים, ולכן יש ביטוי לכח הרצון דווקא בימי המעבר בין כיפור לסוכות.
על כך בדיוק מרמזת התורה במילים 'יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי' הטל והמטר מכינים את הזרע באדמה להוציא פרי תבואה ועל כך עיקר תפלתינו ועיניינו.
כך בדיוק המחשבה הרצון והכיסופין אל המצווה הם ההכנה והאור של האדם עצמו אליה וממנה.
לסיום: התורה לא מצווה רק על נטילת ארבעת המינים בלבד, אלא לשייך את עצמנו אל המצווה ולהכין את עצמנו אליה.
נכתב על פי השפת אמת לפרשת האזינו.
