חג הסוכות הוא ביטוי לאהבת ה' כלפינו בשונה משאר החגים מסמלים את האוכל שהוא הבסיס לקיום האדם:
בחג הפסח אנחנו אוכלים מצה שנכנסת לגופנו וכן בשבועות מקריבים את שתי הלחם שנכנסים לגופנו.
אבל בחג הסוכות קבלנו את ענני הכבוד שהם מחוץ לגופנו, מעין מתנה חיצונית ובונוס שהם מראית את הנתינה של ה' יתברך לעמו גם בדברים שאינם בסיסים.
עוד באתר:
ענני הכבוד הם מעין 'פינוק' לצורך נוחות והגנה בהליכה בשממת המדבר בארץ ציה ושוממה.
לכן חג הסוכות נרמז בציווי אהבת ה' "בכל מאודך" להפוך את הממון לנתינה בין האדם לקונו בין האדם לעצמו ובין האדם לחבירו.
מסיבה זו אנו מצווים בעתות שמחה על הנתינה, כי רק כאשר האדם נותן הוא מביט במה שיש לו, רק כאשר האדם נותן הוא יודע להעריך את היותו נותן: גם את האפשרות לתת וגם את היכולות.
לכן מבאר החידושי הרי"ם כי שלושת הרגלים הם כנגד הקנאה התאווה והכבוד, כאשר סוכות מסמל את הכבוד:
בעוד התאווה והקנאה הם מתוך האדם (ורקב עצמות קנאה) הכבוד הוא משהו חיצוני ונפרד מהגוף, ולכן ענני הכבוד מסמלים את חג הסוכות בו האדם נותן כבוד לזכר חסדי ה' ביציאת מצרים ועוזב את ביתו לדירת עראי.
בחג הסוכות אנחנו מצווים על השמחה כי אנחנו רואים את חסדי ה' שמקיפים אותנו מכל הכיוונים בכל תחומי החיים הגם שאינם צורך בסיסי אלא מתנת חן מאת ה' יתברך.
דווקא בחג בו אנו נידונים על המים שהוא הבסיס לחיי האדם, אנחנו נזכרים להודות גם על העשירות הגדולה שהקדוש ברוך הוא מקיף ומשפיע עלינו בכל עת.
בחיים שלנו אנחנו מוקפים בחסדים גדולים של ה' יתברך, אנחנו רק צריכים להביט ולהודות עליהם ובהם.
לשון השפת אמת: שנת תרל"ד : ג' רגלים בכל לבבך נפשך מאודך. בפסח נגאלו מיצה"ר. ושבועות הרגשה בנפש נפשי יצאה בדברו. ובסוכות מאודך צא מדירת קבע כמ"ש ז"ל שלא לסמוך על ממונו ובנינו רק לבטוח בהשי"ת. וכן חיבת ענני הכבוד הוא חיבה יתירה כענין העשירות שחוץ לגוף. וכעין זה שמעתי ממו"ז ז"ל אשר ג' רגלים נגד קנאה ותאוה וכבוד. והוא ג"כ כנ"ל. קנאה בגוף כמ"ש רקב עצמות קנאה. ותאוה לנפש. וכבוד חוץ לגוף כנ"ל:
