
יש שני סוגי צדיקים: "צדיק בפרווה" שעוסק בצדקתו לבד ועולה ומתעלה בקדושה אבל רק הוא עצמו ולא משפיע על בני דורו, ו"צדיק המשפיע" שמשפיע על בני דורו ומעלה אותם לרוחניות ולקדושה.
האר"י ז"ל מבאר כי משה רבינו היה גלגול נשמתו של נח שבא לתקן את מאה ועשרים שנות חייו הראשונים לא השפיע מהודו וצדקתו על בני דורו.
משה רבינו חי מאה ועשרים שנה בדיוק כמו שנות נח לפני המבול, כי משה רבינו בא לתקן את שנות נח שלא עסק בהשפעה וקירוב על בני דורו.
עוד באתר:
מסיבה זו גם נח וגם משה רבינו היו בתיבה, ולכן הגמרא אומרת 'משה מן התורה מנין ? דכתיב "בשגם" הוא בשר "בשגם" בגמטריא משה.
האור הרוחני יורד לעולם דרך כ"ב אותיות התורה: בלימוד התורה ובתפילה אנחנו מקבלים קשר ויוצרים קשר עם הבורא יתברך דרך כלי המלל והאותיות.
בחיבור האותיות וייחודם אנחנו מהווים כלי קיבול להשראת השכינה.
נח הגיע אל האור שבאותיות התורה ולכן נאמר: "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה" הכניסה אל התיבה היא בעצם כניסה אל המילה שהרי תיבה היא צירף אותיות למילה אחת.
משה רבינו הוריד את לוחות התורה יחד המילים שבא עם צמצום הארה למידים בשביל לקשר ולחבר את הבשר ודם לרוחניות.
לכן ברגע שראה משה רביו את החטא העגל הוא שבר את הלוחות והאותיות "פרחו באוויר" לא היה ניתן לשמר ולצרף בקדושה את האותיות בתוך התיבה-המילה.
רק לאחר ארבעים יום נוספים ה' יתברך הביא פתרון לשמירת הלוחות האותיות והמילים: "משכן העדות" מקום שישמור על אותיות הקודש בתוך הארון, קדש הקדשים וחצר העדות-שמירה בתוך שמירה.
נח ניסה להיכנס אל הקדושה ולהכניס את בני ביתו אל התיבה – האותיות ומשה רבינו ניסה להכניס את כל עם ישראל דרך האותיות זאת למרות שהוא עצמו היה צדיק שקבל אור רוחני וקרני הוד למעלה מן הדעת שלא ניתן לצקת אותם אל דפוס המלל.
שאנחנו מזכירים את מילות ואותיות התורה אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מקבלים אור רוחני ואלהי, וכך אולי נזכה להרגיש משהו.
נכתב על פי רבי לוי יצחק מברדיטשוב-בספר קדושת הלוי לפרשת נח
























