
בליל שבת פרשת וירא, עם השבת גופתו של ליאור רודאיף הי"ד, נסגר מעגל כואב בן 25 חודשים: צוות החליטה המיוחד (צח"ם) של הרבנות הצבאית השלים את משימתו במלחמת חרבות ברזל – 21 חללים נחלטו, 18 מהם כאלו שהיו חטופים בידי ארגון הטרור חמאס, ו-3 שנעלמו עקבותיהם בשטח הארץ. עם השבת גופתו של סגן הדר גולדין הי"ד, הושלמה גם משימת הצח"ם של מבצע 'צוק איתן'. הרב הראשי לצה"ל הרב איל קרים, שיגר איגרת מיוחדת שבה הוא מספר על ההתרחשויות מאחורי הקלעים.
"בשבועות האחרונים שמחנו שמחה גדולה על חזרת אחינו החטופים משבי ארגוני הטרור האכזריים ברצועת עזה", כותב הרב קרים. "בצד השמחה, ליווינו בכאב וביגון את החטופים החללים, שאותם זכינו להביא לקבורה באדמת הקודש. בעת כתיבת שורות אלה, נותרו 4 חללים נוספים שטרם הובאו לקבורה וביניהם גם עובד זר. חובתנו הערכית, הצבאית, הדתית והמוסרית – לעשות כל שביכולתנו כדי להביא את כולם, עד האחרון שבהם, לקבר ישראל".
"בשבת הקרובה, פרשת חיי שרה, ימלאו 31 שנים להסתלקותו של מייסד הרבנות הצבאית, האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל. הרב גורן הניח את היסודות לפעילותה של הרבנות הצבאית בתחומים רבים, ובין היתר במשימת הקודש הזו של התרת העגונות, וקביעת מותם של אלה שיצאו לקרב ולא נודע מה עלה בגורלם. לאחר מלחמת ששת הימים חוקקה הכנסת את 'חוק רישום פטירות חיילים במלחמה', אשר מסמיך את הרב הראשי לצה"ל – באישור מיוחד בזמן מלחמה מטעם שר הביטחון והרמטכ"ל – לקבוע את מותו של חייל שיצא לקרב, אם היו בידו ראיות מספיקות לכך שהחייל אינו בין החיים", מדגיש הרב קרים.
עוד באתר:
"הכרך השלישי בשו"ת 'משיב מלחמה' הוקדש כולו לתשובותיו של הרב גורן בהלכות עגונות, ובתוך דבריו (במאמרו על היתר עגונות הצוללת 'דקר') הסביר: 'ברציפות הדורות התפתח הנושא הזה של התרת עגונות … ונתרבו הדעות והשיטות לקולא ולחומרא. דור דור ופוסקיו, דור דור ובעיותיו הספציפיות בהלכה, ואם יש את נפשנו לדעת וללמוד את מאורעות הדור ומצבם של היהודים בעולם, עלינו לפתוח את ספרי השאלות והתשובות, המהווים אספקלריה של החיים היהודיים בכל זמן ותקופה, ובכל מדינה ואתר'", הוא מצטט.
"אכן, לא פעם סיפורן של העגונות מספר את סיפור המערכה כולה. כך, למשל, גדולי ישראל שהתירו את עגונות השואה באירופה, היו למעשה כמעט הראשונים לתעד, לחקור ולהבין את סיפורם של הנספים ואת סיפורם של הניצולים. על דרך זו, תשובותיהם של הרב הרצוג והרב גורן להתרת עגונות מלחמת הקוממיות, משקפות היטב את מהלכי המלחמה ואת מאורעותיה. דומה, שגם את סיפורה של מלחמת חרבות ברזל ניתן לספר במידה רבה דרך משימת הקודש שהוטלה עלינו: לדון ולהכריע בתיקים של לוחמים ומפקדים שיצאו לקרב ולא נודע מה עלה בגורלם", כותב הרב קרים.

"במוצאי שבת שמחת תורה, כאשר החלו להתקבל הנתונים הקשים על המספר העצום של החטופים והנעדרים, הנחיתי את ראש ענף ההלכה ליצור קשר מיידי עם ראש הענף לאיתור נעדרים באכ"א, ולבקש פגישה דחופה. רע"ן הלכה עודכן שהתמונה עדיין מעורפלת, ויחלפו מספר ימים עד שניתן יהיה להתחיל להבין מי הם הלוחמים החסרים, והאם יש מספיק מידע כדי לקבוע מה עלה בגורלם. ואכן, בחלוף ארבעה ימים מפרוץ המלחמה, כבר נקבע דיון ראשון – בהרכב מצומצם מאוד ותוך חשיפה למידע מסווג – שביקש לקבוע את גורלו של אחד מן החיילים שיצאו לקרב. דיון זה היה הראשון בסידרה של עשרות רבות של דיונים שהתקיימו לאורך המלחמה בימים ובלילות, ובהם נדרשנו יחד עם נציגים בכירים מטעם 'צוותי החליטה' של הרבנות הצבאית, לקבוע האם אכן יש בידינו ראיות מספיקות לקביעת מותו של חלל צה"ל", הוא מפרט.
"הראיות ששימשו לקביעה זו היו ראיות מגוונות. לעיתים, אותר ממצא רפואי בזירת ההיתקלות, שבמחקר מעמיק במכון הלאומי לרפואה משפטית, ניתן לקבוע כי הוא חלק מ'איבר שהנשמה תלויה בו', ואם ניתן לשייך אותו בבדיקת דנ"א לנעדר, הרי שניתן להגיע למסקנה רפואית שהוא אינו בין החיים. במצבים אחרים, התקבלו תיעודים של הקרבות שהתחוללו על גבול רצועת עזה, או של מעשי זוועה שהתבצעו בתוך שטח הרצועה, ועל פיהם ניתן היה לקבוע שאדם אינו בין החיים. תיעודים אלה נחקרו ונבדקו באופן מעמיק על ידי מיטב המומחים בכל זרועות הביטחון, הן כדי לקבוע שמדובר על תיעודים מקוריים ואותנטיים, והן כדי להחליט האם האדם הנראה בתיעוד מזוהה בזיהוי ודאי וכי ניתן לקבוע שהוא אינו בין החיים. קביעת מותם של חטופים בדרך זו היתה חדשה, אך הרבנות הצבאית פסקה – בגיבוי מלא של גדולי הדור – שמדובר על דרך בעלת תוקף הלכתי מלא", מסביר הרב קרים.
קראו את האיגרת המלאה, בקובץ ה-PDF המצורף.
























