אדם ביקורתי כלפי עצמו, מטיל ספק בעצמו – מה עושים?
ראשית צריך לדעת: ביקורת עצמית שואבת אנרגיה, מחלישה את הביטחון ומונעת התקדמות.
לעיתים, השורש נעוץ בעבר – חוויות קשות שעיצבו את האדם כך שהוא מגביל את עצמו ומסיק אני לא שווה, כי כך למדתי מהעבר שלי.
אבל השינוי מתחיל כשהאדם מחליט: מה שהיה – לא חייב לקבוע את העתיד.
עוד באתר:
מודעות חדה יותר מגלה שהקול שאומר עליי דברים – כלל אינו אני, אלא קולות של דמויות סמכותיות מהעבר, שאמרו את דבריהם. אני לא מוגבל למה שאחרים חושבים עליי.
האדמו״ר מקוצק אמר: האדם איננו מה שהוא חושב על עצמו, לא מה שאחרים חושבים עליו, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו.
הגדלות והאחריות היא להיפרד מהתלות בגישה הזו.
אמנם טעיתי בעבר – אך אינני טעות. אני תמיד במסע של שיפור.
שינוי קטן בשפה, שינוי בדיאלוג הפנימי של האדם בינו לבין עצמו – יכול לחולל שינוי גדול: ללמוד לתקשר עם עצמנו בצורה בריאה, חדה ויעילה יותר.
נשאל את עצמנו: מה היינו אומרים לחבר טוב שנמצא במצב כזה?
לרוב התשובה תהיה עדינה, סבלנית ומכילה הרבה יותר. מה שנאמר לאחרים – נאמר גם לעצמנו.
כך אנו מחזקים את הקול הבונה בנפש.
טוב שהאדם רוצה ביקורת – אך בתנאי שהיא מחדדת ומלטשת אותו, ולא מגבילה וחוסמת אותו.
אפשר לקבוע זמן יומי של ביקורת: חמש דקות ביום לכתוב את הביקורת על עצמנו, ועוד חמש דקות לכתוב איך משתפרים. וזהו.
מעבר לזה – נזכיר לעצמנו: זה כבר לא הקול הביקורתי החכם והיעיל שרוצה בטובתנו, אלא קול חוסם.
המודעות הזו – מובילה לשליטה עצמית ולחירות פנימית.
