בתוכנית "שמור וזכור" ב"קול חי" נשאל הגאון רבי אברהם יוסף שורה של שאלות הלכתיות הנוגעות לאבלות, אזכרות וסעודות לאחר שיעורי תורה. תשובותיו של הרב היו חותכות ומלאות ניואנסים הלכתיים, כדרכו.
סעודה לאחר שיעור תורה: מתי זו סעודת מצווה ומתי זו סעודת מרעים
מאזין שאל האם אבל בתוך שנה על הוריו רשאי להשתתף בסעודה שנערכת לאחר שיעור תורה, ולעיתים מוגדרת כ"הילולה" לצדיק. הרב השיב מיד ובחר להעמיד דברים על דיוקם: "המילה הילולה היא מאוד מקוממת. היא לא שייכת לאף אדם. שיהיה צדיק גדול ככל שיהיה. לא שמענו שעושים הילולה למשה רבנו, וגם לא לדוד המלך".
הרב תקף את התופעה המודרנית: "הדור שלנו הוא דור שממציא המצאות. יש הילולה אחת לרבי שמעון בר יוחאי, לא יותר. לא לאדמו"ר הזה ולא לאדמו"ר הזה, לא להרב הזה ולא להרב הזה. עושים לאבא שלי הילולה? על מה הילולה? אם רוצים ללמוד מדרכיו ומהנהגותיו – כן. אבל לא לקרוא לזה הילולה."
עוד באתר:
ולגופו של עניין, הרב מבהיר מתי מדובר בסעודת מצווה: "אם נאמרים שם דברי תורה, וכדי למשוך את האנשים עושים את דברי התורה במקום, יש טעם לשבת שם וגם לאבל מותר לשבת שם. זו תיקרא סעודת מצווה". ומנגד: "כאשר אין דברי תורה, מכניסים את האנשים והם זוללים ושובעים, זו בוודאי סעודת מרעים, ואין לה שום קשר לסעודת מצווה".
יום השנה: פטירה או קבורה? הרב: "הכל תלוי רק ביום הפטירה"
השואל ביקש לדעת האם יום השנה נקבע לפי יום הפטירה או יום הקבורה, גם אם עברו ימים בין האירועים. הרב יוסף היה חד משמעי: "מלבד השבעה והשלושים שנגררים אחרי הקבורה, מכאן ואילך שוכחים. הכל תלוי רק ביום הפטירה".
הוא הסביר מדוע יום הפטירה הוא הקובע: "ביום הפטירה מעמידים את הנשמה לדין לפני הקדוש ברוך הוא. אנחנו רוצים לזכות את הנשמה שיהיה לה טוב בעולם העליון. לכן ביום הפטירה עושים את ההשכרה."
להמחשה הביא הרב דוגמה אישית ומדויקת: "אבי מורי נפטר ביום שני, אבל מרוב לחץ ההלוויה התארכה והקבורה הייתה אחרי עשר בלילה, כבר יום שלישי. השלושים נגזר מהקבורה, אבל יום השנה הוא תמיד ביום ג' חשוון, יום הפטירה. הקבורה אינה נוגעת כלל ועיקר".
האם יש חובה להעלות לתורה אדם שיש לו אזכרה? הרב: "אף אחד לא חייב לאף אחד כלום"
מאזין נוסף ביקש לדעת האם גבאי חייב להעלות אדם שיש לו יום השנה לעלייה לתורה. הרב יוסף דחה את התפיסה הרווחת: "ממחילה מכבודו, אף אחד לא חייב לאף אחד כלום. אין דבר כזה". הרב הבהיר כי החובה האישית היא על קרוב המשפחה בלבד: "החובה לכבד את הנפטר מוטלת על מי שהוא קרוב משפחה. הגבאי לא אמור להיות מחשב שיודע לכל אחד את התאריך."
וכיצד ראוי לנהוג? "מי שרוצה לעלות, ישתדל לקנות עליית משלים או מפטיר אם יודע לקרוא את ההפטרה. אבל אין חובה להעלות. כל העליות שוות". עם זאת, הרב ציין ניואנס מנהגי חשוב: "כשאני בא לכבד אדם גדול, אם הוא אשכנזי אתן לו שלישי. אם הוא ספרדי אתן לו שישי. אם הוא חב"דניק יקבל שישי. כל אחד לפי מה שהוא. אבל לאבל אין חובה מהגבאי כלל".
האזינו לדברים המלאים מתוך 'שמור וזכור' בהגשת הגאון הרב אברהם יוסף ב'קול חי':
