ערב רב: הצגת הלוחמים כפושעים זה הפשע

בימים הללו המדינה כולה חווה טלטלה סביב פרשה ציבורית חריגה ורגישה במיוחד. מדובר בפרשה שנוגעת לפרקליטה הצבאית הראשית דמות בכירה מאוד. כמובן שקשה לציבור להישאר אדיש, יש הרבה רגשות, אך בינתיים הכל בחקירה, אך וודאי שנעשה, נזק לעם ישראל בארץ ישראל ובעולם כולו, בוודאי שנעשה!

אנו לא עדיין לא מספיק יודעים מי מה וכמה אשם.

אך וודאי שהיה פה רוע, מי וכמה אשם אנו עדיין לא יודעים במדויק.

הקושי בציבור זו  התחושה, ההרגשה של פגיעה באמון, תחושה  שיש מערכת שלמה של בכירים בהרבה מערכות מכובדות ובעלות השפעה,  שידעו ושתקו, אולי טייחו, אולי העלימו, אבל שותפים לרוע בצורה זו או אחרת. יש שמועות, יש תחקירים, יש חלקי עדויות – לא יודעים בצורה מדויקת

אבל וודאי שאנו נמצאים בפרשה ציבורית שמערערת את המדינה. הכול עדיין בחקירה — אבל יש חשדות כבדים

חשדות — ולא קביעה! — מדברות על מרמה, הפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה, שיבוש הליכי משפט, מסירת מידע אסור, ופעולות נוספות שעדיין נבדקות אחת לאחת.

אך הדבר הקשה ביותר אינו רק החשדות הפליליים, אלא ההשלכות התדמיתיות של המעשה שיוחס לה: פרסום הסרטון שטען — לכאורה — שחיילי צה"ל התעללו.

ואם יתברר שהסרטון מוצג באופן מוטעה, זה עוד יותר חמור.

כל רשת חדשות בעלת השפעה בעולם דברה על כך. מחבלים שהרגו רצחו שרפו תינוקות מול ההורים שלהם…רצחו באכזריות שאין כדוגמתה…כאילו שהם לא התעללו ורק התעללו בהם

הפרשה הזאת נפלה כמתנה מן השמיים לידי כל שונאי ישראל בעולם.

בתקופה שבה האנטישמיות בעולם מרקיעה שחקים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בתשפ"ד — הפרסום הזה שימש להם דלק

הוא הפך ל"ראייה" שאינה ראייה, לעלילה שנראית כמו אמת, ולכלי נשק תעמולתי נגד עם ישראל בארץ ובתפוצות

נזק התדמיתי עצום, משבר עצום, במערכות התקשורת שהיו מוכנות לפרסם דבר כזה, לעשות נזק אדיר לכל העם בארץ ובתפוצות.

הפסד במלחמת התודעה

זה דלק ליצירת תעמולה

העולם מאמין לשקר

מתקשרים מאירופה לשאול האם אפשר להסיר מזוזה כדי שלא יזהו אותם, הם מפחדים

יהודים בארה"ב חוששים ללכת לבית הכנסת.

אנשים שואלים לגבי חנוכה האם יהיה אפשר להדליק את החנוכיה בתוך הבית, כמו שהיה בימים ההם שלא יכלו להדליק ברחובות כי זה היה מעורר אנטישמיות

בניו יורק — עיר שהייתה סמל לחרות — נבחר מי שרוחות אנטישמיות נושבות ממנו, ואחרי הבחירה שלו התחילו לראות טקסים, תפילות וצעדות מוסלמיות בהיקפים גדולים האווירה ברחובות משתנה, ובאופן מבהיל.

ובמקביל — מדינות בעולם נוטות יותר ויותר לצד הפלסטיני. לא רק מדינות מוסלמיות.
אירופה, בארה"ב, דרום אמריקה — אפילו מדינות עם שורשים נוצריים, שלא קשורות לאסלאם כלל, מאמצות תפיסה פרו-פלסטינית. נשיאי מדינות באירופה מהמשפיעים מכריזים שהם מכירים במדינה פלסטינית אבל בזמן שנורו טילים על אזרחי ישראל, בזמן שאיראן, חמאס וחיזבאללה מאיימות למחוק אותנו מעל המפה.
במקום להוקיע טרור — מעניקים לו הכרה.
במקום לדרוש פירוק מנשק — נותנים מתנות.

מדוע מדינה מערבית, נוצרית, מתקדמת — בוחרת ליישר קו דווקא עם הנרטיב הפלסטיני?
התשובות, אינטרסים פוליטיקה, דמוגרפיה, תקשורת ועוד העולם מאז חטא עץ הדעת, לא נמדד לפי צדק — אלא לפי רווח וכח.

וכך הצד שפוגע הורג עושה פיגועים, רוצח תינוקות ושורף משפחות. מקבל רוח גבית

וזה רק סימפטום של מגמה גדולה יותר:
העולם הולך למקום שבו הסיפור הפלסטיני הפך לאופנה, לאג'נדה, למטבע פוליטי.
ובזמן שישראל משחררת מחבלים בשביל גופות, או מספר עצום של מחבלים חיים בשביל חייל אחד — העולם מתעלם מהמחיר הנורא שאנחנו משלמים על האנושיות שלנו.

בכל פעם שישראל משחררת חטופים — המחיר בלתי נתפס.
גלעד שליט הוחזר — וישראל שחררה למעלה מ1000  מחבלים, חלקם רוצחים שחזרו לבצע פיגועים.
אנו כל כך מעריכים חיי אדם, כל כך מעריכים את העם שלנו, והעולם במקום לראות הוכחה לערך החיים בעם ישראל, הוא סובל משנאה קנאה ועוינות, במקום שיעריך יגיד מילה טובה יפרגן… במקום זה אנחנו רואים הפוך.
מדינות באירופה,— בוחרות דווקא ברגעים הקשים האלה לאמר שהן מוכנות להכיר בעתיד במדינה פלסטינית

וכך התעמולה בעולם עובדת, טוב מדי לצערנו.

הלב של התעמולה הוא השפעה רגשית, לא שכלית.
היא לא מנסה לשכנע בעובדות, אלא ליצור תחושת צדק, פחד או הזדהות.
המוח האנושי מגיב מהר יותר לרגש מאשר להיגיון – ולכן מסרים תעמולתיים תמיד ישתמשו בתמונות, מוזיקה, סיפורים, או סיסמאות פשוטות שטחיות שמעוררות רגש.

מה שחוזר שוב ושוב – נתפס כאמת.
כשאותו מסר מושמע בעקביות, במקומות שונים (חדשות, רשתות, שיחות)
המוח  מפסיק לבדוק אותו ומתחיל להרגיש שהוא "ידוע".

זו הסיבה שכל תעמולה משתמשת בסיסמאות קצרות שחוזרות על עצמן

כמעט כל תעמולה צריכה אויב ברור – דמות שמאיימת על הציבור, כדי לאחד אותו רגשית סביב פחד או שנאה משותפת.
זה נותן לתעמולה כוח: הוא מציג עצמו כ"מגן העם", וגורם לאנשים לחשוב במונחים של אנחנו מול הם… לכן גם אם ניתן מענה ונפתור את מה שאומרת התעמולה, לעולם לא נפתור את הבעיה, כי הבעיה היא המניעים של האנשים לעשות תעמולה הנושא הוא הנושא, אלא הנושא הוא ה'כח' השליטה על התודעה, מלחמה על התודעה

וכך מועברים מסרים קיצוניים בסגנון של "אם תאמין לי – אתה בצד של הטובים" אם לא – אתה בוגד"

תעמולה חזקה משתמשת בתמונות, צבעים, סמלים ומוזיקה.
העין והאוזן פועלות מהר מהשכל, והסמל חודר ישר ללא מודע.

התעמולה ממציאה מילים או משנה משמעויות

למשל: "שלום" במקום "כניעה", "חופש" במקום "אנרכיה".

"כיף" במקום "שטחיות ורגשות אשמה בעתיד".

'להשתחרר' במקום אחריות ורצינות.

השפה נלכדת, ואז גם המחשבה נלכדת — כי המילים שחושב האדם בראש שלו, מה שהוא חושב שוב ושוב בזה הוא מאמין.

וישנו אפקט העדר

האדם רוצה להשתייך.
כשרואה שכולם מאמינים במשהו, הוא נוטה להצטרף כדי לא להיות חריג…
תעמולה חכמה יוצרת תחושת "כולם כבר שם", גם אם זו אשליה.

כאשר יש כל כך הרבה מידע, המח האנושי לא חושב, ואז כמעט הכל נשמע אמין במידה מסוימת – הציבור מתייאש מלחפש אמת ומוכן לקבל כל "אמת פשוטה" שמציעה התעמולה. זו דרך להפסיק לחשוב

הפתרון הוא קשה, הפתרון היחיד הינו: מודעות

הדרך היחידה לא ליפול בתעמולה היא מודעות קבועה
לבדוק מי מרוויח מהמסר, מי מממן אותו, ולמה הוא חוזר שוב ושוב.

כך לדוגמה, בצרפת יש כמעט עשרה מליון מוסלמים.
פוליטיקאי שמרגיש שהוא יורד בסקרים — יודע שאמירה פרו־פלסטינית עשויה להרים אותו מחדש

כמו שבשמאל בארץ, אמירה נגד חרדים תעלה אותו מחדש.
זוהי פוליטיקה — לא מוסר, לא צדק, לא אמת.
גם אם בלחש הוא לא תומך בטרור, בשיקולים הצרים של קריירה — זה "כדאי". אולי הוא אפילו משכנע את עצמו, אחרי שהוא ייבחר הוא יהיה אדם שיעשה למען העולם, אבל זה אשליות שהוא מנחם את עצמו בינתיים כדי להרגיש טוב

ולכן אסור לנו לבטוח בשום מנהיג זר.
לא באירופה, לא באמריקה, לא באף בשר ודם.

"אל תבטחו בנדיבי"  כך אומר דוד המלך. אין מלך בלא עם אין מנהיג ללא ציבור, ואם הציבור עושה תעמולה חזקה, לא תהיה לו ברירה הוא יהיה נגד עם ישראל.
לב מלכים ושרים ביד השם.

אפילו מנהיגים שתמכו בנו בעבר — עלולים להתהפך אין לנו להישען ולאמר על מנהיג זה או אחר שהוא כמו כורש והוא אוהב יהודים, אמנם כיום הוא מתנהג נפלא, וזה נהדר, אבל צריכים להתחזק  בתורה במצוות ובתפילה להודות על העבר ולהתפלל על העתיד, כי לב מלכים ושרים רק ביד השם, לכל אשר יחפוץ השם הוא יטה את לב המנהיג

גם ידיד גדול, גם מי שזכה לכבוד עצום בישראל — אין לנו את הפריבילגיה לסמוך עליו. גם חז"ל אמרו, לא לאמר על אסתר, אחות לנו בבית המלך

כוחנו אינו באנשים — אלא בבורא עולם.

ובהחלט זה מרשים שעומד מנהיג זר מעל בימת הכנסת ומזכיר את בורא עולם, את הקשר של עם ישראל לבורא עולם.

אצלנו יש מי שמתבייש לאמר כך. ופה מנהיג גוי, טראמפ מזכיר להרבה יהודים מהי סיבת היות ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אך במקביל, זירת העולם הולכת ומתייצבת נגדנו:
סין, רוסיה, איראן — ציר כוח עולמי אדיר
טורקיה, תימן, אינדונזיה, ירדן, עיראק, סוריה,  בלגיה

צרפת מדינות רבות בעולם כולו!!!!

שורה ארוכה של מדינות שמדברות רע נגדנו

מדינות שדורשות הכרה במדינה פלסטינית "כאן ועכשיו", ללא שום אחריות ביטחונית, ללא פירוק מנשק, ללא הפסקת טרור, ללא ביטחון לאזרחי ישראל.

אז:

ישראל נותנת הרבה יותר ממה שהיא מקבלת.

העולם הולך לכיוון פרו־פלסטיני – לא מאהבת המן… אלא משנאת ישראל ומתועלת פוליטית.

אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים.

נדרשת מאיתנו זהות יהודית ברורה ועמידה נחושה מול גלי השקר העולמיים

וזה תהליך של שנים, ועוד יותר, מלחמת חרבות ברזל

זה לא "כשל", זה דפוס

כאשר רואים את הסימנים הרבים שהיו שסימנו מה הולך להיות.

תצפיתניות שזועקות זמן רב, הרבה – הרבה לפני שמח"ת תשפ"ד. השביעי באוקטובר למניינם

גבול בוער

אלפי סימנים מודיעיניים

מערכות הקשר קרסו

פיקוד שמדווח באיחור של כמה שעות

צבא שנראה מופתע כשלא אמור להיות מופתע

גופים גדולים בארץ שמגיבים הפוך מהגישה היעילה. –

קצינים בכירים שנותנים עדות שנשמעת כבריחה מאחריות

צמרת משפטית שאמורה להגן – תוקעת סכין בחיילים עצמם

כשמצרפים את הכול – זו לא טעות…זו שיטה, זו תעמולה בעולם כולו, זו לא נפילה, זו תודעה שמשתלטת על העולם וגם עלינו.

העולם כולו חי בתעמולה נגד העם הקטן כל כך, עם ישראל מתקיים מה שכתוב שעם ישראל יהיו למשל ולשנינה, יהיו בפה של אומות העולם, העולם כולו ידבר על ונגד עם ישראל

זו תודעה מעוותת לרעתנו

'הן עם לבדד ישכון' הלכה היא עשו שונא ליעקב.

והזוהר כותב על הערב רב.

הם אנשים שיהיו מעורבים בתוך עם ישראל,

הם מזייפים דאגה, כאילו איכפת להם מעם ישראל, הם נראים כאילו איכפת להם מהעם היושב בציון, אבל בפועל הם מערערים את העם

מרדימים את הציבור

מגבים אחד את השני

מייצרים מציאות שמחלישה את הכוח הרוחני של ישראל

ויש הרבה אנשים תמימים ששומעים מקשיבים ומאמינים לערב רב.

עשו שונא ליעקב, זה הגוים אבל יש ערב רב, בארץ ישראל מנהיגי ציבור שהם מרדימים את העם, הם שותפים בצורה עקיפה לתעמולה נגד עם ישראל, הם עוזרים לעולם כולו.

הם נלחמים נגד התורה ובני התורה, והרבה תמימים נשאבים לשם, הם באמת מאמינים שעם צבא חזק נוכל להתמודד.

הם באשליה, צבא חזק לא יכול להתמודד נגד האומות שזוממות לעשות לנו רע.

רק אבינו שבשמים.

יש כאן תופעת 'עדר' תסכול גדול של מערכות שלמות, אויבים מבית ומחוץ…והם הופכים לעדר

אחד מפוחד
השני שותק
השלישי מהסס
ורביעי כבר משתף פעולה.

חמישי גם

ששי גם

שביעי זה כבר עדר…ומגיעים עד ל 700 ו70.000

 

מערכת שלמה יכולה להיות חלשה, מגוננת על עצמה, ולא על החייל.

אפשר לאמר שזה פולטיקיה, אפשר לאמר שזה פסיכולוגיה, אבל באמת, זה הרבה יותר עמוק, זה הזוהר, זו התורה הקדושה

זה לא טבעי, שנאת אומות העולם לישראל, וגם בתוך עם ישראל.

יש בישראל ערבוב של נשמות שאינן מן הקדושה, והם מבפנים מחלישים את ישראל.

כשהזוהר אומר "ערב רב" הוא מתאר:

אנשים שנראים כמונו

מדברים עברית

נראים נאורים

חלקם אפילו חושבים שהם פועלים לטובה
אבל

שורש נפשם שייך למקום אחר – ולכן פעולתם הפוכה משל ישראל.

זו הסיבה:

שהם יכולים למרר את חייהם של החיילים, חיילים שלא ראויים ליחס כזה, לכן הם  יכולים לרחם על מחבלים.

הם יכולים להגן על פושעים – ולתקוף לוחמים
שהם יכולים לחזק את האנטישמיות בעולם.

הם מגבים אחד את השני כמו "כת"
הם עושים הרבה בכוונה או בלי כוונה שעם ישראל ייראו רע בעולם כולו

הם שונאים את עצם הזהות היהודית
הם מתנהגים כמו מי שפועל "בעד אויבינו – נגד אחינו"

ערב רב, תרבות ערב רב הם מראים תדמית של מנהיגים אוהבים, אבל הם מבלבלים את עם ישראל.

למה הקב"ה עושה דבר כזה?

הקב"ה מראה לנו שאין על מי לסמוך?
לא על מערכת המשפט, לא על הצבא, לא על המודיעין, לא על הפוליטיקה…

כך אומרים רבותינו

לא יועילו העצות לא יצילו הרופאים, לא הפולטיקטאים לא המנהיגים אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

כשאדם או עם ישראל מסתמך על "מערכת"
הקב"ה מסיר את המערכת, כדי שנסתמך עליו.

זו לא נקמה.
זו התעוררות.

לא צבא מציל

לא בית משפט

לא פוליטיקאים

לא בירוקרטיה

לא חוזים

לא מומחים

ולא רפורמות

"אם ה" לא ישמור עיר – שווא שקד שומר".

הקב"ה הפיל את כל הקביים.
כל התמיכה המלאכותית.
כל המערכות שחשבנו שעובדות.

כדי שנחזור להיות בני אברהם יצחק ויעקב – לא בני מערכת.

7  באוקטובר  לא היה רק כשל.
זה היה שיעור.
הקב"ה ניער את כל האשליות

כל המערכות שבנינו – קרסו.
לא במקרה.
אלא כדי שנבין:
אי אפשר לסמוך על מערכת שמנהלת אותה תודעה של ערב רב.

עם ישראל בארץ ישראל אך ורק בזכות תורת ישראל, זה מדע מדויק!

אי אפשר להיתלות בשופטים, בפרקליטות, במומחים, בפוליטיקאים.
הקב"ה אמר לנו:
'שובי אלי – ולא אל מערכות אדם'
הוא לא הפיל אותנו.
הוא הפיל את השקר סביבנו, כדי שנקום מחדש….

ערב רב, זה רק אנשים מסוימים זו תרבות זו גישה זו תקשורת

ערב רב זה אנשים רעים, אבל גם תרבות ותודעה אנטי רוחנית, שמעורבת בתוך עם ישראל, כוח שדוחף הפוך מן הקדושה.

כלומר יש בעם ישראל שתי תודעות כלליות

יש נשמות שמהותן היא קדושה, רצון לעבודת השם, ענווה, רחמים, חסד מידות טובות.

ויש תודעה אחרת — ערב־רבית — שמדברת עברית, מתהלכת כישראלית, אולי אפילו מרגישה יהודית — אבל שורש רוחני של ערב רב.

הם בתוכנו אך אינם "איתנו"

אומרים רבותינו שזה כמו מים ושמן:

מים מסמלים צלילות, טהרה, ענווה.

שמן מסמל גסות, התנשאות, אהבת שליטה, ושנאה לקדושה.

וכמו מים ושמן:

שום מאחד לא יחבר אותם לטווח ארוך

הם יכולים להיות באותה כוס, אך לא מתמזגים.

זה מסביר למה למרות שמדברים עברית, חיים בארץ, חלק מהחוקים משותפים — אין חיבור נפשי-רוחני.

כמו עם ישראל במדבר, הערב רב חטאו בעגל, חטאו והחטיאו, הם לא רק חטאו אלא גם הכניסו תרבות של חטא הם גרמו שהכעס ירד על כל העם. הם ערב רב- מעורבבים ומערבבים את דעת המון העם. זה אנשים בקונפליקט הם רוצים את עם ישראל אבל שונאים את שורש עם ישראל זה לא רציונלי. זה לא לוגי. זה לא פוליטי. זה רוחני!!!

זו תרבות שכובשת הרבה אנשים פשוטים

הזוהר שואל, איך בתואל ולבן יכולים לוותר בקלות על הבת שלהם, אל רבקה, זו משפחה? הזוהר עונה:
שורשה לא מהם.

הם משורש של טומאה, והיא משורש של קדושה ולכן בהתחלה הם אמרו לאליעזר עבד אברהם שהוא יכול לקחת את רבקה אבל אח"כ הם חזרו בהם, הם רצו שהיא תישאר בגלל שהם רצו את הקדושה, הם רצו לינק מהקדושה, הם שונאים את הקדושה אבל רוצים לינק מהקדושה

לכן כאשר ניסו לבן ובתואל להשאיר את רבקשה…זה לא מאהבה, אלא מטומאה שרוצה לינק מהקדושה.

לכן לא כל דובר עברית הוא רוצה את טובת עם ישראל, זו המהות של ערב רב.

והדבר הזה מסביר את:

השנאה

הפילוג

הרוע התקשורתי

ההתנכלות לקדושה

העגל של כוחי ועוצם ידי.

בפועל
זה שתי אומות במקום אחד… וכתוב בספר הקבלה

שהערב רב "מדמים עצמם לצדיקים" – כאילו הם דואגים לכלל עם ישראל, הם רוצים להיות ראשי הדור, הם רוצים להיראות כדואגים לעם ישראל.

אבל מהותם זה: לקלקל, לבלבל, ליצור מחלוקת, להחליש את רוח הקדושה. היום בארץ ישראל חיים שני סוגי נשמות: ישראל וערב רב.  ועם נפרט יותר, ישראל ערב רב, והרבה ישראל שמושפעים מתרבות ערב רב.
הם נראים אותו דבר, מדברים אותו דבר, אך תודעתם הפוכה.
זה כמו מים ושמן – לעולם לא יתערבו.
הערב רב פועל מן השורש שלו — שמנוגד לאהבת התורה והקדושה

זה לא פוליטיקה. זה לא דעות. זה כח רוחני, על טבעי.

מערכות משפט שבוחרות את עצמן, הרוב שותק וממשיך הלאה בחיים כי יודע שאין לו מה לעשות.

שופטים שבוחרים שופטים, זו מגמתיות מובנית, זו מערכת סגורה שתמיד משמרת את עצמה.

כאשר קבוצה מסוימת שולטת בגיוס, בוועדות חקירה ובוועדות הבחירה –
היא תבחר רק אנשים כמוה.

מיקרו־חברה שמסדרת לעצמה את כל המשרות

לפי העולם הערכי שלה

ללא קשר לפסיפס האמיתי של ישראל

ולכן ההחלטות תמיד נוטות לאותו כיוון

כשהמערכת המשפטית פוליטית – גם הצבא נהיה פוליטי

זה חוק טבע:

אם אליטה אחת שולטת במשפט

היא תשפיע על האליטה של הצבא

היא תעצב את האליטה של התקשורת

ובסוף תנסה לשלוט גם בתודעה החברתית.

וכך עוקפים את הכרעת העם

מערכות שאינן נבחרות מנסות לנטרל את ההכרעה.

אויב מבחוץ – בורחים ממנו.

אויב חיצוני הוא:

מוגדר

ניכר

ברור

אפשר להתגונן ממנו

אבל מי שבפנים, הוא רוצה עם בלי תורה ערכים בלי מקור, מוסר שמבוסס על ערכים בלי מקור, חברה שלא קשורה לנצח של עם ישראל, זה כבר לא מאבק בין ימין ושמאל בלבד, אלא מאבק בין זהות יהודית לבין זהות של ערב רב

 

יש מה שנקרא מחלה פנימית שהגוף תוקף את עצמו

כלומר, הגוף זיהה חלק מהגוף עצמו — כמו אויב.
והגוף פועל נגד עצמו.

כך בעם ישראל יש נזקים לכל העם בכל רחבי העולם, בגלל אנשים שמפרסמים רוע על עם ישראל, הרוע הזה הוא דלק לאנטישמיות

זה בדיוק מה שקורה בגוף חולה.

כך הם הערב רב, הם מנסים לעמוד בראש המערכות, הם

מנסים  להוביל את עם ישראל למקום של "יהדות ללא נצח"

הקב"ה משמיט לנו את הקרקע, כדי שנפסיק להאמין באנשים ונחזור להאמין בו.

לא סומכים רק על הצבא או רק על המודיעין או רק על מערכות המשפט, לא על טכנולוגיה ולא על שום מערכת.

אז נכון יש השתדלויות שעושים, אבל זוכרים שהברכה היא תלויה ברצון השם, ההשתדלות היא לא מקור הישועה.

ההשתדלות היא חווה שאנו עושים כדי שהברכה תחול, לא בגלל שההשתדלות היא מקור הישועה

אין על מי להישען – רק על אבינו שבשמיים.

בגלל שאבינו שבשמים ביקש שנעשה השתדלות, הוא רצה שיהיה עולם לשון העלם, ובהעלם נעשה השתדלות אבל לא שנשען עליה

עם ישראל וערב רב, הן שתי מהויות הפוכות לחלוטין:

האחד רוצה אמת

השני רוצה כוח

האחד רוצה טהרה

השני רוצה בלבול

האחד רוצה חסד

השני רוצה תוהו

האחד נמשך לאור

השני מגיב לאור כמו אדם שמסנוור אותו

 

ערב רב זה לא מי שנפל או נחשד בעבירות, זה לא .
זה אדם שנפל בידי היצר.

גם הצדיקים נכשלים.

אבל:

מי שמוכן: שגורם לתפור תיקים לא ראויים לחיילים, להעליל עלילות דם להלבין פני מחבלים להצדיק את הרשע להרשיע את החייב להחליש את עם ישראל מבחינה תדמתית בעולם כולו. לתת נשק תקשורתי לאויב, להדליף מידע שמסכן חיילים ואת עם ישראל, להציג את עם ישראל כעם לא מוסרי, אנשים כאלה שייכים לתרבות ערב רב.

אדם מישראל – גם אם נפל, גם אם כעס, גם אם ירד –
לא מסוגל לפגוע בעם ישראל

הערב רב מסוגל.
והוא עושה זאת בהנאה

הקליפה רוצה:

מדינה בלי רוחניות

עם בלי תורה

צבא בלי רוחניות

חברה בלי זהות יהודית

קדושה במוזיאון

יהדות בהיסטוריה

אור לגויים על ידי כל מיני המצאות וסטרטפים, אור לגויים אבל לא אור השם, עולם חדש בלי הר סיני.

ובדיוק כמו שאדם לא יכול "לזרוק" את היצר הרע כך עם ישראל לא יכולים "לזרוק" את הערב רב.

כי הם בתוכו בכוונה, כמו היצר הרע, זה חלק מהתסריט האלוקי

הערב רב הוא היצר הרע של כלל ישראל, רק לעתיד לבוא הקב"ה יעקור את תרבות הערב רב.

כמו שיצר הרע מבלבל את האדם, כך הערב רב מבלבל את האומה

 

ערב רב זו תרבות, נטיות שיש לבני אדם שבאים להחליש את עם ישראל.

כמו יצר הרע באדם =  ערב רב – בעם

אנו לא מדברים אל מפלגה ולא על לבוש לא על סוג אוכלוסיה אלא על תרבות ותודעה תודעה שמורדת בקדושה מתוך שנאה לקדושה.

לעתיד לבוא — היצר הרע ימות. וגם קליפת הערב־רב לא תהיה עוד הנביא זכריה אומר וספדה הארץ, על מה על יצר הרע ואז יסיר השם את רוח הטומאה מן הארץ

 

רבי חיים ויטאל בספר הגלגולים (דף צ עמוד ב ) כותב רוב אנשי דורנו מהערב רב… זה לפני 450 שנה מה נענה היום שאנחנו רואים את ההתנהלות

הזוהר כותב שיש כמה וכמה סוגים של ערב רב זוהר פרשת בראשית (דף כה וזוהר חדש דף מ) למה קוראים להם ערב רב, כשעם ישראל יצאו ממצרים, כמה ערב רב, כמה מצרים יצאו אתם?

יש אומרים על כל יהודי 5 ערב רב, יש אומרים 50 ויש אומרים יותר…

ערב רב, התערבות גדולה, גדולה מאד.

אנו לא מחפשים לדעת מי הם, לא מחפשים לתייג, מחפשים לזהות, מהי התרבות, וביערת הרע מקרבך, לדעת שהכל מתוכנן, לדעת שהכל צפוי, לדעת שאנו בשליטה בידיעה בהכוונה ובשמירה של הקב"ה, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.