במחאה האלימה נגד חברי הכנסת: חסידים, ליטאים וספרדים

אלימות יש לגנות, אלימות אינה דרך בשום מצב – גם אם המטרה היא עקרון חשוב ביותר כמו ההתנגדות לגיוס. אחרי שאמרנו את זה, צריך לומר כמה מילים על המתרחש סביבנו, בבוקר שבו קמפיין ההתנגדות לחוק הגיוס, שובר את הכללים ועובר מאלימות פשקווילית לאלימות מעשית.

אין דרך להצדיק אלימות. אבל מה רוצים המוחים? ומדוע אנו רואים אמש בין המפגינים את כל סוגי הקשת: חסידים, ליטאים וספרדים. יהיו מי שירצו לשייך כל אחד מהם לקבוצה מסוימת, אלה 'הפלג', אלה 'העדה', ואלה 'הקיצוניים בתוך הספרדים". לכל הסיטואציות יש הסברים ואין ספק שהמפגינים בסוף משרתים גם את האינטרס של הנציגים מטעמנו, אל מול היועמשיות השונות.

כשהצד שטוען שעל החרדים להתגייס, רואה תמונת "הקצנה" אצלנו, איך תוקפים ח"כים חרדים שמעזים לדבר על פשרה בגיוס, מאמין אני שזה יוכל לעזור להם במו"מ, אל מול החפצים בגיוס של "כל החרדים". ובמילים אחרות: הפגנות הללו מוציאות אויר מהטיעון שמדובר בחוק פטור מגיוס..

עוד באתר:

נשא דברים בשבחו

ר' מיילך הלהיב את ההמונים בהילולת ה'בת עין'

נתי קאליש

הקטע המלא לצפייה

מדהים: כך מצא הזמר אבי אילסון את רעייתו

מנחם טוקר

מעורר השראה

טובים השלושה: צבי שלף ראשי תיבות בשידור חי

אלעד כהן ויהודה שוקרון

המלחינים 4

יוסף אבגי הציג שיר על "פחדים" • זה עבד לו?

המלחינים

אז איך הגענו לכאן?

אנו ניצבים בימים בהם עדיין לא נפלה ההכרעה. והימים שלפנינו, אפשר ויהיו דרמטיים אף יותר.
נתחיל בהתחלה – מהי עמדת היהדות החרדית לעניין חוק הגיוס?

נניח רגע את העמדה החדה, האם מותר בכלל להתגייס לצבא או לא. נזכיר שיש גדולי עולם, כמו הרב מטשעבין זצ"ל או כמו הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א – שאינם העדה החרדית או הפלג הירושלמי, הסבורים, שמעיקרא כניסת אדם חרדי לכפיפות של מפקד יהודי שאינו דתי, שיכול לצוות עליו לעבור עבירות בהתאם לשיקול דעת לא-הלכתי גם כשאין בכך פיקוח נפש, הוא איסור מוחלט.

לצד עמדה זו, שיש כמובן עוד ועוד שצידדו בה, לא כולם סברו כך, והיו בהחלט פוסקים שהתירו גיוס, ליחידים בתנאים כאלה ואחרים. בשנים הראשונות לקום המדינה, היו בכלל פלוגות חרדיות מסוימות, היה גם מיזם הנחל החרדי בתמיכת ה'אמרי חיים' זיע"א. ועוד. לסיכום, מרוב הפוסקים – לא שמענו שהתשובה על השאלה האם ללכת להתגייס לצה"ל, היא שאלה שבוודאות התשובה עליה היא לא, לכל אחד.

ובכן, בבואנו לדון בעניין חקיקה בכנסת, בעוד בעבר אפשר היה "לשחק" עם העניין ההצהרתי הגדרתי, כיוון שבפועל החוק בא 'להסדרת מעמד בני הישיבות' – כלומר התמקדות בהגנה ושמירה על עם ישראל, באמצעות חוק שיתיר את לימודם של החפצים להקדיש חייהם לתורה. כעת המצב התהפך. ה'מכסות' ו'יעדים', אותו נושא שכבר היה קיים בחוק שלפיד רצה להעביר, הפך לסיפור המרכזי בחוק הנוכחי, של הליכוד.

החוק המדובר, הוא חוק שאמנם יאפשר את המשך לימוד התורה של רבבות, אבל הוא גם חוק שייקבע במפורש, שיש מי שחייבים להתגייס, אמנם כאלה שפחות לומדים, אבל הצבעה בעד חוק זה, פירושה ש'שלוחי דרבנן' מאשרים בידיהם, שצעירים שהתחנכו לאמונה וביטחון בה' יתברך וקיום תרי"ג, בסופו של דבר ישרתו בצה"ל.

אסור או מותר? דעתם של גדולי ישראל אינה צריכה את דעתנו. אבל צריך לחדד ולומר, שזו הסוגיה שעומדת בימים אלו על המדוכה. בפעם הקודמת שמועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל' הביאה לכך שהחוק ירד מסדר היום, היה זה בגלל ה"מכסות ויעדים".

עמדת כמה מחברי מועצת החכמים של ש"ס, לפי מה ששמענו מפיהם מספר פעמים עמדות בעניין הגיוס, קרובה אף היא לעמדה הנ"ל של חברי מועצת אגודת ישראל. אמנם לא תחת הכותרת "מכסות ויעדים", אבל בפועל דעת מרן הראש"ל הרב יצחק יוסף, אמנם מסיבות אחרות – כמו זו ששמענו רבות, בחורים ספרדים בחלקם מגיעים ממשפחות, שבהן סנקציות ולחצים עלולים להביא אותן לשלוח לכתחילה לגיוס. כלומר, עמדתו היא נגד 'חוק גיוס' עם מכסות ויעדים.

המפגינים אמש נגד בן צור, היו אלימים בחלקם. אין מקום להגן עליהם, אלא למחות נגדם. כך גם הקמפיין נגד דרעי, הוא מכוער ומגעיל, ואין דרך להצדיק אותו, בקרב יהודים שומרי תורה. גם לצעוק 'בוגד' מתחת לבית יעקב אשר, אינה דרך של תורה והלכה.

אבל בבסיס המחאה – יש טענה חזקה, יש לה על מי לסמוך, יש לה על מה להשען.