נתינה מעוררת רחמים לא רק בגלל החסד שיש בה אלא בגלל מתיקות הדין הטעימה והחיבור שנוצרו דרכה, כאשר אדם עושה חסד הוא כמובן מעורר על עצמו את חסד ה' אבל לא רק אלא יוצר השפעה ותיקון בכל העולמות, עשיית חסד נוצרת שרשרת של מיתוק הדינים וחיבור עולמות המנוגדים זה לזה.
בתורת הקבלה יש משמעות מיוחדת לכל פעולת שיוצאת ממנו אל הזולת: הנתינה היא נשארת בודדת בעינה אלא היא מעוררת חיבור כזה שיוצר דבר עצום ושינוי בכל העולמות: מיתוק הדינים.
יעקב אבינו שהיה מידת התפארת-שילוב של חסד ודין, הביא מטעמים לאביו יצחק בעל מידת הגבורה להטעים את מידת הדין על ידי מידת הרחמים ולהכלילם יחד לקדושת שמו יתברך.
עוד באתר:
לאחר מיתוק הדין הגיעו הברכות הגדולות והשפע הגדול מיצחק ליעקב אבינו. הכוללות ברכות רוחניות וגשמיות, עולם הזה ועולם הבא. כי מי שעובד את השם ברוחניות מגיע לו גם את הגשמיות של העולם הזה.
מסיבה זו נאמר במדרש כי היין והענבים שהביא יעקב אבינו היו כנגד נסכי היין שהיו על המזבח:
עניינם של הקורבנות הוא מיתוק הדין וחרון אף בעיקר של חטא ופשע. המטעמים היו בדיוק כמו הקרבת קורבנות ותקיעת שופר שמיד לאחריה הקדוש ברוך הוא עובר מכסא דין לכסא של רחמים.
מסיבה הברכות נאמרות ממידת בשם המורה על מידת הדין ולא הרחמים: 'ויתן לך האלוהים'. הברכה מגיע מצד החיבור ומיתוק הדינים.
זהו גם המשמעות של תחילת הפרשה "אברהם הוליד את יצחק" מידת החסד הביאה את מידת הגבורה לעולם בשביל שהנשמה תקבל את מה שמגיע לה על פי מעשיה בדין ולא בחסד, ובשביל שיהיה למידת החסד את מה להטעים ולמתק את הדין.
חסד, נתינה, וחיבור, קורים כאשר אנחנו יוצאים מעצמנו ומתחברים לזולתינו או יותר נכון לעצמנו ולעולמות העליונים שלנו.
נכתב על פי רבי יוסף חיים בשו"ת רב פעלים סימן ב' :
דע כי הרב המקובל וכו' שומרי אמונים כתב: זכר ונקיבה הם כינויים למשפיע ומושפע כי המשפיע לזולתו נקרא זכר והנשפע נקבע, וסוד הזווג המיוחד לספירות הוא חיבור ודיבוק הספירה המשפעת עם ספירה המקבלת, ועניינו מיתוק הגבורות הנקבה בחסדים של הזכר כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל וכו' וזה השיתוף של מידת הרחמים הוא עצמו סוד הזווג.
