באולפן "עומקא דליבא", אפרת ברזל מארחת שלוש נשים גיבורות – קרן, עדי ומימי – לפאנל שעוסק באחד הנושאים הרגישים והמושתקים ביותר בציבור החרדי: התמודדותן של נשים חד-הוריות וילדיהן. השיחה, שהחלה ממייל כואב של קרן, הפכה לזעקה קולקטיבית הקוראת לשינוי תודעתי, להסרת מעגלי האשמה והבושה, ולהנכחת קשיים שהם שקופים לחלוטין ביומיום הקהילתי.
עבור אישה בעלת המשפחה, שבת היא מקור של מנוחה, אך עבור אם חד-הורית מדובר לעיתים במבחן נפשי שבועי. עדי, גרושה שבע שנים, יועצת חינוכית ומטפלת רגשית מרכסים, מתארת את השעות שלפני כניסת היום הקדוש: "כל יום זה הספירה לאחור – עוד מעט שבת. מה יהיה בשבת? איפה נהיה? איך ניתן לזה צורה?". היא מספרת על נשים שיושבות בעצמן ולומדות גמרא עם בניהן, פשוט כי אין דמות גברית שתעשה זאת.
הבדידות הזו מועצמת שבעתיים אצל מימי, גרושה שנה וחצי ואם לילד בן ארבע על הרצף האוטיסטי בתפקוד נמוך. "אני חיה בשתי נישות נפרדות שאני מתמודדת איתן לבד ממש", משתפת מימי. "עם ילד מיוחד קשה מאוד להתארח. משפחות לא תמיד יכולות להכיל את זה, העול של הלילה כולו עליי, והלופ מול הבירוקרטיה ובתי הדין הוא אין-סופי. אני מחפשת את עצמי ולא מוצאת".
עוד באתר:
קרן, הגרושה מזה 14 שנה, מובילה קו תקיף נגד הנטייה החברתית לחפש אשמים בפירוק הבית. "אנחנו בציבור מאוד מסודר שמחנכים אותו שלא מפרקים בית. אבל אף אחד לא יודע מה קרה שם בפנים, באותה מערכת. אל תדונו. זה לא התפקיד של העולם לבדוק".
עדי מחזקת את דבריה ומציעה אלגוריה ברורה: "זה כמו תאונת דרכים. אף אחד לא רוצה שהיא תקרה ושמישהו יישאר נכה. לפרק בית זה פחד אלוקים, אף אחת לא עושה את זה סתם. הציבור למד להכיל אלמנות בצורה מקסימה, להביא אותן לבית משופץ, להוציא אותן לנופש בשוויץ כדי שיהיו פנויות רגשית לילדים. למה מגרושות מפחדים? אף אחת לא תתגרש בשביל לקבל דירת שני חדרים או טיול קייקים. אל תפחדו לרפד להן את הקרקע".
הכאב הגדול ביותר של האימהות נוגע ישירות ביחס שהילדים מקבלים במוסדות החינוך. הנשים מתארות מציאות שבה ילדים קטנים נאלצים לשקר ולהסתיר את המצב המשפחתי מחשש לדחייה חברתית. "הבן שלי כשהיה קטן היה נורא מתבייש", מספרת קרן. "כשהחברים שאלו איפה אבא, הוא היה משקר ואומר שהוא גר בקומה למעלה".
עדי מתארת אפליה כואבת בקבלה למוסדות: "ילד או ילדה צדיקים וטהורים, שהיו מתקבלים יופי לחיידר או לבית יעקב, נדחים רק בגלל שהרקע הוא הורים גרושים. הציבור שלנו מאבד ככה יקרות וטובות. הנפש בועטת באופן טבעי כשהיא סובלת, והם הולכים לחפש חום במקומות אחרים".
במהלך השיחה, מקריאה אפרת ברזל הודעת וואטסאפ ממאזינה בשם שרה, שמציעה להחליף את המושג "אם יחידנית" בביטוי עוצמתי: אימהות רב-הוריות. הן ממלאות את תפקיד האם, האב ולעיתים גם תפקיד הרב בבית.
קרן מסכמת בקריאה חמה לציבור הגברי, למלמדים ולרבנים: "כשאתם רואים ילד כזה מגיע לחיידר או לבית הכנסת, אל תסתכלו עליו ברחמים או במסכנות. תושיבו אותו לידכם בחבר'ה, תגידו לו כמה חיכיתם לו. המילים הקטנות האלה מחיות נפשות. תהיו אתם הדוגמה של בני התורה עבורו, ותזכרו שכל אחד מאיתנו יכול להיות ארגון חסד של איש אחד".
האזינו לשיחה המלאה בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
