בפרשתנו מספרת לנו התורה פעמיים על החששות של יעקב אבינו וההתמודדות שלו מולם:
"ויירא יעקב וייצר לו" אמר שמא יגרום החטא (רש"י וגמרא בברכות).
עשו הרשע בא להלחם עם צבא אנשים ביעקב אבינו, אזי מאד מובן למה היה חשש ופחד, למה יש צורך לומר שהחשש הוא מהחטא?
עוד באתר:
דרך החיים ועולם המחשבה של יעקב אבינו הייתה אופטימיות, כזאת שבאה מתוך אמונה ובטחון בה'.
ברירת המחדל של יהודי היא שיהיה טוב והקדוש ברוך הוא טוב ומטיב. צמד המילים 'יהיה טוב' הוא דרך אמונה ודרך חיים של די אן אי יהודי.
באם קורה משהו לא טוב הרי זה אחד מהשניים: או שאנחנו לא רואים את הטוב או שאנחנו צריכים להתחזק ביראת שמים, ולקחת את החששות למקום בריא.
מסיבה זו מבאר המלבי"ם כי כאשר שמעון ולוי מחריבים את שכם ויעקב אבינו חושש ואומר: "עכרתם אתי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי".
יעקב אבינו לוקח את החשש והפחד למקום של יראת שמים ומיד המציאות מתהפכת: "ויסעו ויהי חתת אלוקים על הערים אשר סביבותיהם".
יראת שמים של יעקב אבינו גרמה לחתת אלוקים, היממה והשתיקה ברגע אחד את יושבי הארץ ולכן "לא רדפו אחרי בני יעקב".
היראה מבני אדם מחלישה את הנפש הפנימית, אבל יש אפשרות לקחת את אירוע התבהלה ליראת שמים ואז להפוך את הגלגל ולהשפיע מהפחד והיראה של יראת שמים על אנשים אחרים.
ועוד משהו: החשש והפחד משפיעים על האדם והופכים אותו ל'נרדף' החכמה היא לקחת את האדרנלין הזה למקומות הנכונים כמו יראת שמים.
יעקב אבינו לא התעלם מהצורך הנפשי בעת מלחמה ומשבר אלא תיעל את החולשה לחוזק רוחני.
נכתב על פי המלבי"ם פרשת וישלח.
לשון המלבי"ם: "שעל ידי שבני יעקב הכינו לבבם אל ה' ויראו מה' התפשטה יראה זו שיראו בני יעקב מה' והפילה יראה על כל הערים, ור"ל שחתת אלוקים ויראתו שיראו ב"י התפשטה על כל הערים".
