שיטה מפתיעה

"אם הילד לא מתנהג טוב; הבעיה היא בנו"

כעס על בן זוג, ביקורת על קולגה, רוגז בפקק או עלבון מחבר: נעצור ונשאל – איפה אני מתנהג כך? מה אני מוזמן לתקן?

אפרת ברזל

י"ט בכסלו תשפ"ו, 09/12/25 12:12

א+

א-

אפרת ברזל עומקא דליבא

ילד חרדי בדרך לתלמוד תורה, תמונת אילוסטרציה למצולם אין קשר לנאמר בכתבה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בתוכנית 'עומקא דליבא' התארחה השבוע סיגל קופרמן – מדריכה למערכות יחסים על פי תורת הבעל־שם־טוב הקדוש – לשיחה ארוכה ומעמיקה על אחד הרעיונות המרכזיים בעבודת הנפש היהודית: האדם רואה באחר את עצמו.

כבר בפתיחה הדגישה אפרת ברזל כי אין תחום בחיים שאינו מערכת יחסים – זוגיות, הורות, קשרים חברתיים, עבודה, ואפילו הקשר עם בורא העולם. מתוך המקום הזה נפרשה השיחה לעיקרון שמלווה את כל התוכנית: "כל מה שאני רואה באחר – קיים בי”.

לדברי קופרמן, תורת המראות של הבעל־שם־טוב מלמדת שהעולם החיצוני הוא השתקפות של העולם הפנימי. כאשר אדם נפגע, כועס, מקנא או מתרחק – אין זו סיבה לברוח מהקשר, אלא הזמנה להתבוננות פנימית. "אם מישהו מפעיל אותי”, אמרה, "העבודה איננה עליו – אלא בי”.

העיקרון הזה קיבל ביטוי מעשי דרך דוגמאות יומיומיות: כעס על בן זוג שאיחר, ביקורת על קולגה, רוגז בפקק תנועה או תחושת עלבון מחבר. בכל אחת מהן, קופרמן הציעה לעצור ולשאול: איפה זה קיים בי? איפה אני מתנהגת כך? מה אני מוזמנת לתקן?

אחת הנקודות החזקות שעלו הייתה היחס לרכילות ולדיבור שלילי. קופרמן טענה שרכילות אינה פוגעת רק בזולת אלא יוצרת הרס במעגל הקרוב ביותר – שלום הבית. "דיבור שלילי יוצא – ואחר כך חוזר הביתה”, אמרה, והוסיפה כי מילים נושאות אנרגיה, והאדם עצמו הראשון שסופג אותה.

במעבר חד אך טבעי, השיחה נגעה גם בהורות. ילדים, כך הסבירה קופרמן, הם אולי המראה המדויקת ביותר של הוריהם. בלאגן, סירוב, חוצפה או איטיות – אינם בעיות שיש "לתקן” בילד, אלא סימנים להזמנה פנימית אצל ההורה. גם כאן, לא מדובר בויתור על גבולות – אלא בהבחנה בין גבול לבין גאווה, בין חינוך לבין כעס.

אפרת ברזל חלקה במהלך התוכנית חוויות אישיות, ובהן רגעים שבהם זיהתה כיצד אירועים חיצוניים – סיפורים, מפגשים ואפילו דברי חטופים שחזרו מהשבי – הפכו לקריאה פנימית לשינוי, חיזוק ודיוק רוחני. לדבריה, ההתבוננות היא לא בריחה מהמציאות אלא הדרך העמוקה ביותר לפעול בתוכה.

בהמשך התוכנית הורחב הדיון למצבי משבר בזוגיות. קופרמן ביקשה לא לראות במשבר קלקול – אלא לידה. "משבר מתחיל במחשבה. ואם הוא מתחיל שם – אפשר גם לפרק אותו שם”. שינוי מחשבה, לשיטתה, מסוגל לשנות מציאות שלמה עוד לפני שנאמרה מילה אחת.

גם נושא הרווקות עלה באופן ישיר. קופרמן טענה כי ביקורת עצמית והקטנה – הנרכשות לעיתים בבית הילדות – הן מהחסמים המרכזיים לזוגיות. כאשר אישה מפסיקה לבקר את עצמה, המראה שמגיעה מולה משתנה. "בורא עולם רוצה שכולם יהיו בזוגיות”, אמרה, "והתיקון מתחיל מבפנים”.

לקראת סיום התוכנית סוכמה השיטה באופן מעשי: אם משהו באחר אינו מפעיל – אין צורך לגעת בו. אם הוא כן מפעיל – שם נמצאת העבודה. אין האשמה, אין מלחמה, אלא התבוננות, תיקון וחיבור מחדש לעצמי, לזולת ולבורא העולם.

"זו דרך מקוצרת לחיים של שלווה", סיכמה קופרמן. "בלי להיתקע בקיר, בלי לחכות שהכאב יחריף. לראות את הרמזים הקטנים – ולבחור לגדול”.

האזינו לדברים המלאים מתוך 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':