כמו רבים מגולשי אתר 'אמס' נחשפתי לדברים שנשא האדמו"ר המהר"א מסאטמר בסוף השבוע שעבר לצעירי החסידות, בהם יצא חוצץ נגד הדרך של ברסלב והנסיעה לאומן. כחסיד ברסלב הדברים צרמו לי מאוד, תופעה טבעית המצויה אצל כל אדם שמדברים נגד הקדוש והיקר לו.
אין זה מקומי חלילה להעביר ביקורת על אדמורי"ם, ומנהיגי קהילות קדושות בישראל, להתנגד או להסכים לדבריהם. לכן לא אתייחס כלל לדברים אותם אמר האדמו"ר לחסידיו, אך כן אחלוק את תובנותיי באיזה חלל נאמרו הדברים, שיש שיאמרו, חריגים ומעט תמוהים.
חסידות ברסלב, אחת מהחסידויות הגדולות ביותר כיום, ספגה לאורך השנים התנגדות והשמצות רבות, וגם אלימות. לא הייתה זו ההתנגדות הקלאסית של הליטאים על דרך החסידות, כפי שסבלו כל החסידים, אלא התנגדות של החסידויות האחרות על דרכה הקדושה של ברסלב.
עוד באתר:
לא ניכנס כלל למהות ההתנגדות, ולדברי ימי ההיסטוריה אשר המה בכתובים, מי שחפץ לדעת ולהחכים מוזמן לפתוח את הספרים ולקרוא על ההתנגדות שהייתה, אי שם בעיירות אירופה.
ברבות השנים, ההתנגדות הפומבית והאלימות שהופנתה נגד ברסלב דעכה, אך תמיד נותרה ההתנגדות הממוסדת של כלל החסידויות על דרכה של ברסלב. ברוב החצרות לא מכבדים את ברסלב בלשון המעטה, ויש כאלה שאפילו דואגים מידי פעם להזכיר ולחדד את ההתנגדות שהייתה פעם.
בכל חצר חסידית ידוע ומקובל שמי שהופך ל'ברסלבר' נהיה סוג ב'. במשפחה, בקהילה, ובכל מקום אליו הוא יגיע בחסידות תמיד יסתכלו אליו כאל מישהו מוזר, גם אם הוא עדיין נראה בדיוק כמוהם, מה שלא יקרה אם נניח הוא יילך לטיש או כל אירוע של סתם אדמו"ר אחר.
אני לא יודע אם זה בעקבות ההתנגדות, או למרות ההתנגדות, אך מה שקורה היום בחצרות הקודש, וגם בקהילות הליטאים זה דבר מדהים. על אף ההתנגדות לברסלב, גם זו השקטה יותר מבעבר, ישנה תנועה בלתי פוסקת של אנשים רציניים ומכובדים מהקהילות לברסלב. אין תנועה הפוכה. יש רק תנועה בכיוון אחד, מגור, בעלזא, ויז'ניץ, סאטמר, תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק, ליטאים, ספרדים, ושאר קהילות – לברסלב.
התנועה הזו, חיה, קיימת ובועטת. ולא, אני לא מדבר על בחור או שניים שחיפשו סיבה לעלות על מטוס ומצאו אותה בהזדמנות לנסוע לאומן. גם זה יש, בכמויות, ובעיני זה מבורך. אני מדבר על תנועה של אנשים רציניים, 'ערליכער'ס', שמחפשים איפה הם יכולים להתעלות בעבודת ה', ומוצאים את ברסלב.
אצלנו קוראים להם 'מקורבים'. לכותב השורות נודע על כמה אירועים גדולים שהיו אך בעת האחרונה למאות! 'מקורבים' כאלה, שנשמרו תחת מעטה חשאיות פן יבולע להם בקהילותיהם. ולמרות הקושי, הם באים, ובכמויות אדירות.
מי שהיה פעם באומן בראש השנה, וקצת הסתובב בין המתחמים הרבים, לבטח ידע לספר על מתחמים שלמים של קבוצות מקורבים. אלה שכבר הפכו להיות חלק, ובאים בכל שנה לאומן. מלבדיהם, ישנם עוד אלפי חסידים ששותים בצמא את תורת ברסלב, מי בהצנע ומי בריש גלי.
אשתף בסיפור קצר, לו הייתי עד ממש בשבועות האחרונים. באחד הימים בדרכי מהעבודה הביתה, עלה עימי יהודי חסידי מבני ברק לירושלים. אני לא ידעתי איזה חסיד הוא, והוא לא ידע איזה אני. במהלך הנסיעה דיברתי איתו, ונודע לי שהוא חסיד בעלזא. אני שיתפתי אותו שאני חסיד ברסלב. הוא היה נראה אדם רציני, שמקסימום יגיד יופי, וימשיך הלאה. אך להפתעתי הרבה, הוא שלף מכיסו עלון, עם דברי תורתו של הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר, ואמר לי שזה מה שהוא קורא כל שבוע.
לא זו בלבד, הוא סיפר לי שהוא היה פעם אחת באומן, לא בראש השנה, ושהוא לומד תדיר בספרי רבי נחמן מברסלב זיע"א. כמוהו, אני בטוח, וגם יודע, יש עוד אלפים. שמתקרבים לדרכה של ברסלב, ויודעים היטב להבדיל בין הרעש והצלצולים בחוץ, לאור הזך שיש בפנים.
מה שקורה כאן בארץ, זה על אש נמוכה ביחס למה שקורה בארה"ב. שם ההתקרבות לברסלב היא בעוצמות גדולות הרבה יותר. העניין הוא, שזה לא נוער שוליים שטס פעם בשנה לאומן, וממילא כבר לא מחובר לחסידות. זה אברכים מסלתה ומשמנה של היהדות החרדית בארה"ב, מה שמסביר מעט את הרקע בו נאמרו הדברים.
בברסלב שהורגלו למחלקות, לא מאוד התרגשו מהדברים שנאמרו. אפילו להיפך, יש שיגידו שככל וידברו יותר נגד ברסלב, זה רק יעורר יותר סקרנות אצל השומעים ללכת ולבדוק מה היא באמת דרכה של ברסלב, שככה מדברים נגדה, ומשם הדרך לא רחוקה מלהפוך לחסיד מן המניין.
בדבר אחד אני בטוח, מי שכבר התקרב מסאטמר לברסלב, לא יעזוב כזה מהר. אך מעניין יהיה להכיר את המקורבים חדשים שיהיו, ויהיו, בעקבות הדברים שעלו שוב לכותרות.
