במהלך דברים חריפים שנשא האדמו"ר מסאטמר בפני קהל חסידים ובחורים, הוא התייחס בחריפות לשיטת חסידות ברסלב ולתופעת הנסיעות ההמוניות לאומן בראש השנה. בדבריו הזהיר מפני מסרים שלדבריו עלולים לערער את יסודות היראה, התשובה והאחריות האישית – בעיקר בקרב צעירים.
בדבריו שהגיעו לידי 'אמס', האדמו"ר פתח וסיפר כי במהלך סעודת שבע ברכות שנערכה לבחורים צעירים, נשאלת שם שאלה “עדינה ומסוכנת” בענייני ברסלב. לדבריו, כבר לפני למעלה משישים שנה נתקל במקרה דומה, כאשר בחור ישיבה סטה מדרכו והצטרף לברסלב, דבר שגרם צער גדול למשפחתו. “זה עניין עדין מאוד. אני מדבר על זה דווקא לבחורים, כי הסכנה כאן היא בעיקר בגיל הצעיר".
האדמו"ר התייחס בחריפות לתופעת הנסיעות ההמוניות לאומן בראש השנה, ואמר כי אין מדובר רק בעניין פרטי, אלא בהשפעה רחבה: “כל מי שנוסע – נעשה משפיע. ואני לא רוצה השפעה כזו, לא עליו ולא על בחורים אחרים”. הוא תיאר כיצד עשרות אלפים – “10,000, 20,000 ואפילו 30,000 איש” – נוסעים לאומן, ובהם גם חסידים יראי שמים, אך לצד זאת נוצרים מסרים בעייתיים.
עוד באתר:
עיקר ביקורתו של האדמו"ר הופנתה כלפי הבנה מסוימת לדברי רבי נחמן מברסלב, שלפיה אמירת התיקון הכללי מבטיחה הצלה אוטומטית מגיהנום: “יש מי שאומר: ‘רבי נחמן הבטיח – אני אומר עשרה פרקים והוא מוציא אותי מגיהנום’. זה מסר מסוכן מאוד. מה צריך תשובה? מה צריך פחד מיום הדין?”. לדבריו, אם נאמרו דברים כאלה – הרי שנאמרו רק בצירוף תשובה, ולא כהבטחה אוטומטית: “בלי תשובה – אין כלום. בלי תשובה לא יוצאים מגיהנום. נקודה".
האדמו"ר הדגיש כי מדובר בסכנה רוחנית אמיתית, לא רק לבחורים אלא גם למבוגרים: “זו סכנה לקטנים ולגדולים. כשבחור שומע שיש ‘קיצור דרך’, שהוא יכול להשליך מעליו את עול היראה – זה דבר נורא”. לדבריו, ישנם צעירים שמתחילים לראות את ראש השנה כ"חוויה", “גוד טיים”, במקום יום דין ויראה, דבר שלדעתו סותר את יסודות עבודת הימים הנוראים.
בהמשך הביא האדמו"ר עדות אישית משנת תשל"ז, כאשר בהיותו בחור צעיר שאל את האדמו"ר הקודם מסאטמר (ה’ויואל משה’) על דרכה של ברסלב. לדבריו, התשובה הייתה ברורה וחד־משמעית: “רבי נחמן היה קדוש עליון, חס ושלום לומר עליו דבר. אבל הדרך – דרך פראית, לא מתאימה לבחורים, ומי שנכנס לזה עלול להשתגע". האדמו"ר הקודם אף חזר על הדברים פעמיים, והדגיש כי אין לפרסם את השיטה בקרב בחורים, מחשש שיאבדו את שיקול הדעת והאיזון הרוחני.
האדמו"ר חתם את דבריו בקריאה ברורה: “זו לא הדרך שלנו. בחור צריך יציבות, עול, יראה ותשובה. לא הבטחות, לא קיצורי דרך, ולא מסרים שמחלישים את הפחד מיום הדין.” לדבריו, האחריות החינוכית מחייבת להזהיר, גם אם הדברים אינם פופולריים: “כשאני רואה סכנה – זו חובתי לומר.”
























