ביום שלישי, סביר להניח שרובנו נצביע בקלפי כל אחד לפי השיוך הקבוצתי שלו, אשכנזים – לאשכנזים, ספרדים לספרדים, אוסף השוליים – לאוסף השוליים.
אפשר לומר שדי חבל שאלו המסגרות שלנו, בחברה מתוקנת – נציג ספרדי יכול לשרת את האשכנזים וכן להיפך. ואז החלוקה בין מפלגות היא יותר אידיאולוגית, המחלוקות הן עמוקות יותר מבחינה ערכית.
כדי שזה יקרה עלינו לפתח בציבור את הדיון והחשיבה על ערכים והשקפות עולם בניהול מדינה. ביום יום זה קצת קשה כי יש באזור הזה הרבה מאוד "מילים של בית מרקחת": קפיטליזם/סוציאליזם, תאיזם/אתאיזם, מיליטריזם/פציפיזם, ליברליזם/אטטיזם ועוד… למי יש כוח?
עוד באתר:
אבל הבעיה היא שכשלא נכנסים לדון בסוגיות האלו, אנחנו נראים כמו "העטלף המתחלף" בסיפור הילדים – זה שקופץ כל רגע בין המחנות – לפי מי שנראה כמנצח. גרוע מכך, אנחנו יוצרים רושם שהתורה לא מורה דרך בתחומי המדינה, ואם הימין מנצח – אנחנו יכולים להיות בממשלת ימין, ואם השמאל מנצח – אנחנו יכולים לשבת בממשלת שמאל. כביכול אין לנו שום עקרונות, העיקר בצע כסף.
זה לא נכון כמובן, התורה מלמדת אותנו בכל תחומי החיים, רק שאנחנו צריכים לדון בכל הנושאים האלו ולהתעקש על העקרונות התורניים. אנחנו כבר לא יכולים לבקש "תן לי יבנה וחכמיה" ולשבת בצד, כי אנחנו רוצים להיות חלק מהקואליציה, להיות אחראים על וועדות הכספים, ועל משרד הבריאות, על משרד הפנים ועל משרד הבינוי. בתוך כל משרד ממשלתי צריך לקחת שיקולים כבדי משקל על תקציבים שנוגדים את דעת התורה, על תעדוף בין הנושאים, ובעיקר על התוויית דרך – לאיפה המדינה כולה תגיע באמצעות אותו משרד
ולכן חשוב לחדד את ההבדלים בין הימין והשמאל בישראל. לפעמים נוטים לבטל ולומר ששניהם חילונים – אז מה זה משנה מי הפריץ? רוסי או אוקראיני? אבל ההבדלים ביניהם חדים והתהום פעורה ביניהם.
זו לא סתם חלוקה בין גישה האומרת שלאדם יש זכות להרוויח כמה שהוא מצליח? (קפיטליזם) או שהממשלה צריכה לפקח על המחירים ולקחת מיסים? (סוציאליזם), זו חלוקה בין גישה שמאמינה בייחודיותו של האדם ושלכל אחד יש תפקיד (ימין) לבין גישה שכופרת באיכות האדם ובמטרותיו (שמאל).
אם אנחנו מאמינים באיכות האדם, ושיש לכל אחד את תפקידו בעולם – אזי הממשלה לא תכפה על העשיר לתת מחצית מכספו לעניים, כי יש לעשיר תפקיד לתת צדקה, זה הניסיון שלו בחיים. ולצדקה כמו כל מצווה אחת יש כללים, ובמקרה הזה נאמר "המבזבז לא יבזבז יותר מחומש".
בימין מאמינים בייחודיות העם היהודי, ולא מחפשים להתרפס כל הזמן בפני האמריקאים והאירופאים, גם לא חוששים כל הזמן "שיחרימו אותנו".
בשמאל לעומת זאת מנסים למחוק ולטשטש כל הבדל בין האנשים, בין העמים, בין המינים ובין המעמדות.
אבל כמו הקומוניסטים בזמנו – עושים את זה בכפיה ומתוך חוסר כבוד לשאר הדעות.
משום מה רווחת בציבור חשיבה שבשמאל הרבה יותר טוב לנו. שם יתנו קצבאות ילדים, שם יזדהו איתנו נגד הגיוס בכפיה, ועוד כהנה וכהנה. אבל זו הטעיה. זה כמו מי שירצה להתחבר עם הדבורה משום שגילה את הדבש המתוק שלה, ועל זה בדיוק נאמר לבלעם כשרצה לברך את ישראל "לא מדובשך ולא מעוקצך".
עלינו לזכור שכשהשמאל מקבל שלטון הוא עוקץ ללא רחמים, כל הביזוי והמשיסה שיש לנו בתקשורת – מקורה בשמאל הכפרני, כל פסיקות הבג"ץ שבאופן עקבי פוסק לרעתנו – מקורן מהשמאל שרוצה את כולם בלי תורה ומצוות. ולא לחינם הכסף האמריקני והאיחוד האירופי – מגיע תמיד לארגוני שמאל.
כך שאין לנו הרבה ברירה, וזו לא קלישאה, "זה או אנחנו או הם".
הכותב שותף ופעיל במיזמים חברתיים לקידום אחריות חברתית תורנית
