האם ליהודי מותר לציין את השנה הלועזית החדשה

בירושלמי (ראש השנה פ"ב ה"ח) מובא על הפסוק עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו… אנו מחשבים את החודשים לפי חודשי הירח, והשאלה האם מותר למנות לפי חודשי הגוים, ואם אסור האם יש אופנים שכן יהיה מותר

ונראה שיש אומרים שיש איסור להשתמש בתאריך לועזי, כי כתוב 'ושם אלוהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג יג) וגם משום 'בחוקותיהם לא תלכו' (ויקרא יח ג)

וגם כתוב בתורה 'החודש הזה לכם לחודשי השנה' (שמות יב ב) ולכן אין להשתמש בתאריך לועזי

כתב הרמב"ן בפירוש הפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", כי נצטווינו למנות את חודשי השנה ראשון ושני, זכר לגאולתינו ממצרים, כשם שאנו מונים את ימי השבוע בשם אחד בשבת שני בשבת. ונמצא "כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו".

ובענין מנין ימי השבוע הוסיף הרמב"ן בפרשת יתרו שאנו מונים אותם לשם שבת, ולא קוראים לימים בשמות בפני עצמם כמו הגויים, (מקור הדברים במכילתא) "לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת".

 

בסמוך להגיעו לארץ ישראל בשנת ה"א כ"ז, דרש הרמב"ן בעכו דרשה בראש השנה, שבה הרחיב בביאור דברי הירושלמי "שמות החדשים שעלו עמהם מבבל", וכתב: "שמתחילה לא היו להם שמות בישראל עד שיצאנו מבבל והעלינו השמות משם, והסיבה בזה לפי שמתחילה נצטוינו למנותם בזכרון גאולת מצרים, וכשיצאנו מבבל ונצטוינו (ירמיהו טז, יד-טו) לא ואמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון וגו', חזרנו לקרות חדשינו לגאולת צפון". וסיים: "לא שנשנה השמות הראשונים ונשכח גאולת מצרים, אלא שנצרף שם שמות בבל להודיע ולזכור ששם עמדנו ומשם הוציאנו ה'".

כלומר החודש הראשון זה ניסן והשני ליציאת מצרים זה אייר והשלישי זה סיון אנו סופרים את החודשים ביחס לחודש הראשון מיציאת בנ"י ממצרים. לכן מונים את החודשים ראשון שני שלישי – הכל זכר לחודש הראשון ניסן החודש שיצאנו ממצרים

ועוד, מדוע אנו גם משתמשים בעוד שמות כמו אלול תשרי חשוון כסלו…זכרון שלא רק ממצרים נגאלנו, אלא גם נגאלנו עוד פעם מעוד גלות, מבבל כלומר עושים עוד זכר לעוד גאולה = את השמות הלועזים העלו ישראל מבבל לזכור את גאולתנו מגלות בבל (מקור בירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב בראשית רבה מח ט)

השמות ניסן אייר סיון מוזכרים בספרי נביאי בבל, (זכריה א ז עזרא ו טו נחמיה א א מגילת אסתר ג ז)

האבן עזרא כתב שכל השמות אלול תשרי חשון ועוד הם לא שמות מלשון הקודש אלא הם לשון כשדים,

בביאור הגר"א בהל' גיטין (סימן קכו)  הביא את המקור לשמות החודשים שמקורם מתרגום שני על מגילת אסתר

בגורל של המן הרשע באיזה חודש ייצא הפור – כתובים חודשי השנה

בספר בני יששכר כותב שוודאי שהשמות האלה נתקבלו בסיני (מאמרי חודש ניסן מאמר א אות ו) הם מאז מעמד הר סיני, זה פשוט לא היה כתוב אך בוודאי שהשתמשו בשמות האלה

 

 

במנחת חינוך העיר הערה (מצוה שיא אות ה) למה לא נמנה במניין תרי"ג מצוות לרמב"ם – מצווה למנות את ניסן ראשון וברמב"ן משמע שזו מצוה מהתורה, והרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בהשגותיו שזו מצווה מהתורה.

 

 

בערוך השולחן (סימן מב) כתב בהל' מקח וממכר שאסור להשתמש כדי לציין זמן, את החודשים ינואר פבואר אלא ראשון שני שלישי, לדוגמא לא יאמר 1 ל דצבמר אלא 1 ל 12 או במקום ינואר יאמר 1 ל 1 רק יאמר את המספרים.

 

ויש חסרון בהזכרת שם החודש הלועזי כמו דצמבר ינואר פבואר, מדוע? כי בגמ' סנהדרין (סג) דרשו על הפסוק 'ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך'

הנודר בשמו של ע"ז או המקיים בשמו של ע"ז עובר בלא תעשה – שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו

שלא יאמר אדם שמור לי חפץ מסוים או תחכה לי ליד ע"ז פלונית.

זהו איסור שנמנה בספר החינוך ויש להתרחק מכל עניין שמזכיר דת אחרת, או עבודה זרה

רק עבודה זרה שמוזכרת בתורה מותר להזכיר את שמה כמו 'פעור'. וכיוצא בזה

יש אומרים שחלק משמות החודשים הלועזים קשורים לעבודות זרות או שמות של אלילים

לדוגמא חודש ינואר נקרא על שם האל יאנוס, אל ההתחלות, סמל של התחלות חדשות.

פברואר טקס רומי של טיהור וריפוי שנערך בתקופה זו

מרץ נקרא על שם אל המלחמה הרומי.

מאי  קרוי על שם האלה מאיה

יוני נקרא על שם יונו, מלכת האלים ברומא

יולי  יוליוס קיסר, הדמות הרומית המפורסמת

אוגוסט נקרא על שם קיסר  ועוד…

בספר יוסיפון פרק מג כתב שרק מקצת מחודשי השנה הם על שם חודשים של ע"ז של נוצרים.

הוא כותב שחודשים מאי יוני יולי ואוגוסט הם לא על שם ע"ז אלא על שם גיבורים של אומות העולם

וגם השמות ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר נגזרים מהמספרים הלטיניים שבע (septem), שמונה (octo), תשע (novem) ועשר (decem). בלוח השנה הרומי הקדום, שהיה מורכב מעשרה חודשים בלבד, הם ייצגו את מקומם בלוח השנה.

 

אז למדנו שחלק מהשמות של החודשים הם שמות שמזכירים ע"ז לכן יש איסור להזכיר את השמות החודשים.

כי חלק מהחודשים מסמלים שמות של ע"ז.

ונפסק בשו"ע יור"ד סימן קמז שהנודר או נשבע בשם עבודת כוכבים לוקה ואסור להזכירה בשמה בין לצורך ובין שאינו לצורך, לפי זה אין להזכיר את שמות החודשים

ומופיע בספר גט פשוט לא להזכיר שמות של חודשי אומות העולם ואפילו באגרות חול יש לכתוב רק את החודשים העברים, ולהזכיר את השנים מאז בריאת העולם ולא להשתמש בתאריך לא חודש ולא שנה לועזית ואפילו כותב שיש צד לאמר שהגט פסול אם כתוב תאריך לועזי בגט (מובא בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן ח)

בספר היפה ללב (חלק ה יור"ד סימן קעח סעיף ג) כתב לא לכתוב את שמות התאריכים של אומות העולם, שלא לעבור על 'בחוקתיהם לא תלכו' .

אבל רבים חולקים על הגישה הזו, בגלל שבחוקותיהם לא תלכו זה רק כאשר ישנה הנהגה של אומות העולם שאין לה הסבר הגיוני, אז החשש הוא בחוקותיהם לא תלכו אבל אם יש הגיון במה שעושים, זה לא נקרא בחוקותיהם לא תלכו אפילו שגויים רבים עושים כן.

ולכן פסק הרמ"א יור"ד סימן קעז שמותר לרופא יהודי ללבוש בגדים שהרופאים הגויים לובשים וכך הוא לכאורה גם לגבי שמות החודשים, כל דבר שיש בו הגיון ומערכת חשיבה שעוזרת לתפקוד בני אדם, אין בזה חסרון של 'בחוקותיהם לא תלכו'. ויש אומרים כל הנהגה אפילו שיש בה הגיון אבל כל מה שגורם להיות 'דומה לאומות העולם'  יש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו, לכן לשים בגדי רופא זה לא להידמות לאומות העולם, זה עניין טכני שהאדם 'שונה' משאר האנשים, הוא עובד, הוא שונה משאר האנשים, כך יידעו החולים לפנות לרופא

אבל למנות את חודשי הגויים יש בזה עניין שלילי, עניין רע של הידבקות לחוקות הגויים כי החודשים שלהם, זה לא רק חודש – אלא גם 'מראה להיסטוריה'.

ופרטי הדינים מופיעים בשו"ע יור"ד סימן קעח בשם מהר"י קולון.

שכל איסור בחוקותיהם לא תלכו זה כאשר עושים אחד משני הדברים

או מעשים משונים כמו הגוים וזה בגלל הדתות שלהם

או משום פריצות

החתם סופר בתורת משה פרשת בא כתב שאין לכתוב במכתבים את התאריכים של אומות העולם

ובחתם סופר דרשה לז אב שנת תקע – כתב שאין למנות את החודשים למנין אומות העולם, לא למנות לפי המנין של משיח הנוצרים ומי שכך כותב וחותם אין לו חלק באלוקי ישראל – והוא בגדר 'בתורת השם מאסו'

 

בשו"ת יביא אומר הוא דן באריכות בעניין זה והוא אומר שהספירה שאנו סופרים היא לא ספירה למניין מיתת יש"ו, שהרי  יש"ו היה חי בזמנו של רבי יהושע בן פרחיה (שדחה אותו בשתי ידיים)  ותלמידי רבי יהושע בן פרחיה הם יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ותלמידיהם שמעיה ואבטליון ותלמידיהם הלל ושמאי…והלל נהג נשיאותו 100 שנה לפני חורבן הבית (שבת טו)  נמצא ששנים רבות לפני תחילת המניין שלהם, כבר מת יש"ו.

ויש אומרים שהיו שני אנשים, ולא רק אחד, ולכן כן מונים ליש"ו השני.. (הגאון יעב"ץ בהגהותיו גמרא ע"ז יז)

ולפי זה יש צד לאמר שמנין השנים שאנו אומרים 2026 הוא מנין למלכות הרומאיים ולא ללידת יש"ו.

ולכן כתב ביב"א שאין איסור מוחלט למנות את השנים של אומות העולם, ובטח אם יש מקומות שרק מונים לפי מנין השנים האלה, בכל המקומות בארץ ובעולם שכך מונים אפשר למנות לפי מנין השנים 2026 ואין בזה משום בחוקותיהם לא תלכו, ועוד אומר ביבי"א מי שמתכוון לכתוב תאריך הוא לא מתכוון לכתוב תאריך בשביל כבוד האיש ההוא או הדת ההיא…אלא רק כי זו דרך ההתקשרות בין בני אדם בעולם כיום

 

מביא היב"א את דברי המהר"ם שיק שאומר שכל מנין השנים לפי אומות העולם זה אסור ועוברים על האיסור להזכיר את שם האלוהים שלהם… אבל יש להעיר על הדברים, אמנם לגבי השנים מנין השנים לבריאת העולם, אכן ראינו שיש לדון האם זה קשור לפטירת אותו האיש או שזה קשור למנין מלכות הרומאים

אבל לגבי שמות החודשים כן ראשינו שזה על שם ע"ז  – אלילי אומות העולם , וכפי שראינו שמות החודשים הם שמות של ע"ז.

והיבי"א מביא כמה וכמה מגדולי עולם שעשו מעשה – כמו הש"ך שכתב באגרת לגוי פילוסופוף  3 בפבואר 1660

וגם בשו"ת מהרא"ם פדאווה כתב יום שלישי לינואר

רעק"א כתב באגרת 5 בספטמבר

וגם המהר"ש איגר כתב איגרת וסיים 1 ביוני 5602 ואפילו החת"ס שלח אגרת את הממשלה נדפס באגרות שלו

וכתוב תאריך לועזי 8 בנובמבר 1821

ולמרות שהחת"ס בדרשות שלו כתב שאין להזכיר תאריך של גוים  וכתב היבי"א שכנראה שהחת"ס כתב נגד המשכילים (מסכילים) שאצלם שינוי שם התאריך הוא לשם התנגדות ליהדות, ולכן נגדם הוא כתב כן. הם ניסו לעקור את התאריך היהודי, אבל לכתוב לגוי כפי התאריך של הגוים, אפשר שאין בזה איסור.

אבל במצבות בוודאי שאין לכתוב תאריך של גוים

וגם בכל איגרת שהיא בין יהודים ואין צורך להזכיר תאריך של גוים, צריכים להזכיר תאריך יהודי שמזכיר את בריאת העולם

תאריך יהודי שמזכיר את החודשים היהודים עם כל המשמעות היהודית.

ובכלל כאשר כותבים את התאריך הלעוזי במקרה אם אפשר וראוי אז רצוי לכתוב בסמוך לתאריך הלועזי 'למניינם'.

ומה הדין בכתיבת חודשים לועזיים במקום הצורך, האם עדיף לכתוב מספר [1] או שם [ינואר / January].

דעת הגר"ע יוסף "שלא יקראו את החודש ינואר החודש הראשון, או פברואר השני וכו', וכן בכתיבה. אלא יש לבחור הרע במיעוטו שיקראום בשמותם המפורשים, וכמ"ש הרמב"ן. שכל חודש צריך להזכיר שהוא קשור ליצי"מ

ולכן החודש הראשון זה ניסן ושני זה אייר שלישי זה סיון וכאשר הוא מונה החודש הראשון למניינם, עדיף שיאמר ינואר ולא יאמר את מספר החודש

וכך כתב בשו"ת באר משה (חלק ח סימן יח) וכך מובא בקונטרס בית אהרן שכך הורה מעשה הגרש"ז אוירעבאך שעדיף בהזמנה לחתונה לכתוב תאריך לועזי – את השם של התאריך ולא את מספר החודש.

אולם לדעת הציץ אליעזר (חלק ח סימן ח) כתב אחרת, הוא כתב אדרבה, "להזכיר במפורש שמות החדשים שלהם הוא יותר גרוע כי שמות החדשים שלהם מכוונים לשמות אלילים,  וכפי שאמרנו השמות של החודשים, חלקם זה שם של אלילים ולכן כאשר מזכיר במפורש שמות החדשים שלהם אז הו"ל כמזכיר שם עכו"ם.

ולכן עדיפא יותר שיכתוב בסתם במספרים השנה והחדש שלהם

 

ומסקנתו: "ויש להדר ולהנהיג לכתוב לפי התאריך העברי. אבל כשיש הכרח מסחרי או משרדי, ומכל שכן מדיני לכתוב למנינם, על כגון דא לא אמורים תוקף דברי החתם סופר".

ועוד כתב שם: "אם בסמוך לתאריך האזרחי ידקדק בעצמו לכתוב במפורש גם התאריך העברי בשניו ובחדשיו, אזי באופן כזה לא יהא בדבר גם משום גנאי כי מראה במפורש שאינו מזניח מלמנות למנין בני ישראל".

 

ועי' בדברי הציץ אליעזר במה שהביא מדברי הפוסקים בנדון תאריך לועזי שנכתב בגט – האם נפסל הגט.

 

לעומתם, בשו"ת באר משה ( ח"ח סימן יח ) יצא כנגד ההיתרים שהזכרנו.

הוא אומר שהרמב"ן אומר שיש למנות מבריאת העולם ולציין את חודשי היציאה של בני ישראל ממצרים, כלומר לספור בהשוואה לחודש ניסן. (או החודשים שמציינים את היציאה של בנ"י מגלות בבל  – אלול תשרי חשוון כסליו, ועוד הדברי יואל אומר שחודשים אלו  – לא רק עלו מבבל הם מופיעים בתרגום יונתן ולכן הם ניתנו בסיני)

ואדרבה כל הספירה של השנים היא לכבוד אמונתם, הוא טוען שזו כן ספירה שהיא קשורה ללידת אותו האיש, גם אם אין זה התאריך המדויק כל מנין זה הוא לכבוד אמונתם. וממילא, כל שימוש בתאריך לועזי הוא כבוד לאמונתם. רוב בני אדם שיישאלו אותם מהי משמעות המספר 2025 – הם יאמרו שזה קשור ללידת אותו האיש, אפילו אם נוכיח שזה לא נכון, בכל אופן בוודאי שהתאריך הזה מסמל את הת האמונה שלהם את החשיבות שלהם במניין הזה והקשר לאותו האיש

ועוד שלל  הבאר משה את דברי הציץ אליעזר, שהמהר"ם שיק אסר רק אם כותב "למספר הנוצרים", כי בוודאי בזמנינו שכולם יודעים שמנין זה הוא לספירת הנוצרים, גם בסתמא אם לא כתב "לספירת הנוצרים", אסור.

ומה שמצינו שהחתם סופר עצמו השתמש בתאריכים לועזיים היה זה משום 'שלום המלכות', או כי היה מוכרח לכתוב כן כדי לברר המעשה המדובר וגם אז הוא הזכיר גם את התאריך העברי וגם את הלועזי וגם על התאיך הלועזי הוא הוסיף  – למניינם – כמו היינו אומרים להפריש עצמו מהחשבון שלהם. אך מה שכתב לאומות העולם היה משום כבוד המלכות ועוד מכתב של הח"ס עם תאריך של אומות העולם, הוא כותב שזו לא ראיה שהרי שם מדובר על העתק מכתב שקיבלו משרי החיילים שבו מודיעים על חייל יהודי שנפטר ולמען התרת עגונה הוא העתיק את הלשון של המכתב המקורי של הגוים

ועוד הוא אומר שאין לאמר שהחת"ס חזר בו – שהרי בדרשות הוא כתב כמה זה חמור

והמעשים שבהם כתובים התאריכים הלועזים היו מכתבים 20 שנה לפני הדרשות, משמע הדרשות ששם כתב לחומרא היו אחרי המכתבים שהוא כתב, לא רק שלא חזר בו אלא שהוא חיזק את החומרה בעניין שימוש בתאריך לועזי

[בענין התרת עגונות, שהיה מסמך ממשלתי ששימש כראיה].

ומסקנותיו, שאסור למנות למנין שנות האומות, ובמקום הצורך יוסיף "למספרם". ובהמחאות שמוכרח לרשום תאריך לועזי לא יכתוב מספרים אלא את שמות החודשים: "אבל לא לכתוב תחת חודש נובמבר את המספר 11, וכן יש לכתוב דצמבר ולא 12 וכיו"ב. דחודש י"ב הוא אדר ולא דצמבר. וכשכותבים השנה בצ'ק בודאי יהיה נזהר רק לכתוב 980 או 80, ומעיד אני על עצמי שתמיד כתבתי 80 או 980 ושום צ'ק לא חזר אם היה מעות בבנק…  כלומר לא לכתוב את התאריך במלואו

אבל  בשו"ת אבני ישפה  ח"א יור"ז סימן קנג תמהה על דבריו: "ולא ידעתי מאי אהני בזה כיון שהטעם הוא משום זכרון של ע"ז, א"כ אף בזה יש זכרון…

 

לסיכום: לכתחילה ראוי לכתוב במכתבים והמחאות רק תאריכים עבריים, ומקיים בזה מצוה לזכור בזה את יציאת מצרים, =  מנין החודשים הוא זכרון לכך, כדברי הרמב"ן.

מסקנת רוב הפוסקים שאין בזה איסור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", וכן איסור 'ובחוקותיהם לא תלכו', ולכן הותר הדבר לצרכי פרנסה מסחר וכל צורך הגיוני

וכשנצרך להשתמש בתאריכים לועזיים נחלקו הפוסקים מה עדיף: לדעת יביע אומר ובאר משה: עדיף לכתוב שם החודש ולא מספר [דצבמר]. אך לדעת ציץ אליעזר, עדיף לכתוב בסתם במספרים השנה והחדש שלהם [12].

עוד דבר טוב הינו לכתוב לאחר התאריך הלועזי "למספרם" או למניינם", וגם עוד אפשרות לכתוב את התאריך העברי בנוסף לתאריך הלועזי.

כשכותב מנין השנים הלועזי, יש אורמים שיקצר ולא יכתוב במלאוו [06' ולא 2026].

ויש אומרים שזה כבר לא משנה מכיוון שמזכיר את השנים של אומות העולם ולכן גם בקיצור זה כמו באריכות

ובכל מקום שאפשר יזכיר תאריך עברי ומקיים בכך מצווה

מנין ימי השבוע

בדברי הרמב"ן בפרשת יתרו כתב יש למנות את ימי השבוע לשם שבת, ואין אנחנו כאומות העולם אשר קוראים לימים בשמות בפני עצמם. ואכן, לפי זה תמה האדמו"ר מסטמאר [הובא בבאר משה; לעיל) מהו ההיתר שנהגו רבים וכן שלמים להשתמש בשמות לועזיים לימות השבוע [Sunday, Munday].

ויישב האדמו"ר מסטמאר, שאם מזכיר פעם אחת ביום שהמנין הוא ליום שבת, ואת זה עושים בשיר של יום.

אז שוב אין צורך להקפיד בשאר היום, דזה שפיר נקרא זכירה

החיי אדם  כתב שטעם מנין הימים על שם השבת [דהיינו יום ראשון בשבת] הוא "כי קדושת השבת היא נמשכת לכל יום, כי הוא המרכז האמצעי שכל ימי השבוע יונקים ממנו", בספר שמירת שבת כהלכתה כתב כעין זה בשם הפרי מגדים. ==  "ונמצא אם מזכיר בכל יום את היום שבו אנחנו עומדים, הוא מקיים מצות עשה מהתורה".