יעקב אבינו לא מת: חייו של דוד ניתנו לו כתרומה

פרשת ויחי עוסקת בהסתלקותם של שני ענקי רוח – יעקב אבינו ויוסף הצדיק. בתחילתה נאמר: “ויקרבו ימי ישראל למות”, ובסיומה מתוארת פטירת יוסף. חז״ל קובעים כי יעקב אבינו לא מת, ובכל זאת התורה משתמשת בלשון של קירוב ימי המיתה. בעל הטורים מעיר שבכל התנ״ך מופיעה לשון זו פעמיים בלבד: אצל יעקב אבינו – ואצל דוד המלך. ואכן, ההפטרה לפרשה עוסקת בצוואתו של דוד לשלמה: “ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו”.

מכאן נפתח שער להבנת חיבור עמוק: יעקב – יוסף – דוד. יעקב מופיע בראשית הפרשה, יוסף בסופה, ודוד בהפטרה. התורה עצמה כבר קושרת את יעקב ליוסף – “אלה תולדות יעקב יוסף” – וחז״ל מונים למעלה מעשרים הקבלות ביניהם. אך השיעור מבקש להתמקד בחיבור שבין יעקב ודוד, ובין יוסף ודוד, ולגלות את המשולש השלם.

שנות החיים והתהילים – מתנת יעקב לדוד

חז״ל במסכת סופרים מלמדים שדוד המלך חיבר 147 מזמורי תהילים, כנגד 147 שנות חייו של יעקב אבינו. בזכות זאת זכה דוד למתנה מיוחדת: כשם שיעקב זכה לראות את בנו יוסף מולך בחייו, כך דוד זכה ששלמה בנו ימלוך בעודו בחיים.

מדוע יעקב לא הגיע לשנות חייהם של אבותיו? יצחק חי 180 שנה, ואילו יעקב רק 147. מפרשים מסבירים שחסרו לו 33 שנים – כמניין המילים שבהן תיאר בפני פרעה את חייו כקשים, או כנגד אמירתו “אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה” על רחל. כך או כך, אותן שנים חסרות הן חלק מהחיבור לדוד.

גם דוד המלך עצמו לא הגיע לשנות חייו של אביו ישי. על פי הזוהר, חייו של דוד ניתנו לו כתרומה: חמש שנים מאברהם, עשרים ושמונה מיעקב ושלושים ושבע מיוסף – סך הכול שבעים שנה. לכן התורה מדגישה את פטירת יעקב בראש הפרשה ואת פטירת יוסף בסופה – שכן שניהם העניקו לדוד את חייו ממש.

מקבילות מופלאות: יעקב ודוד

רבותינו מציינים שורה ארוכה של הקבלות בין יעקב לדוד:

• שניהם נרדפו: יעקב על ידי עשו ולבן, ודוד על ידי שאול ואבשלום.

• שניהם נרדפו על ידי חמיהם.

• שניהם השתמשו בעיזים ובתרפים כסימן והסתרה.

• שניהם נקראו “עבדי ה’” – תואר של אצילות רוחנית.

• שניהם נולדו מהולים.

• לשניהם היו ילדים שמתו בלא חטא (בנימין וכלאב).

גם במועדי השנה יש חיבור: שלושת הרגלים כנגד האבות, ואילו שמיני עצרת והושענא רבה – כנגד דוד המלך. לכן נוהגים בלילה זה לעסוק בתהילים, שכן דוד “לא ישן אלא שיתין נשמין”.

יוסף ודוד: נפילה, סליחה ומלכות

החיבור בין יוסף לדוד מתגלה דרך מסלול חייהם:

• שניהם נזרקו מביתם.

• שניהם נדדו וירדו לשפל.

• שניהם עלו מן הבור אל המלוכה.

• שניהם סלחו למי שפגע בהם.

יוסף מוחל לאחיו באומרו: “אתם חשבתם עלי רעה – אלוקים חשבה לטובה”. דוד מוחל לשמעי בן גרא, שקילל אותו קללה נמרצת. שמעי מזכיר במפורש את יוסף: כשם שיוסף מחל לאחיו, כך דוד נדרש למחול – כדי שכל ישראל ילמדו ממנו דרך תשובה.

חז״ל מלמדים שמחילתו של דוד הולידה את מרדכי היהודי – ומכאן שהכוח של מחילה, שמקורו ביוסף, ממשיך לדורות דרך דוד.

תוספת האות – יסוד ומלכות

ליוסף נוספה האות ה’ (בעת שלמד שבעים לשון), ולדוד נוספה האות י’ (דוד – דויד). יחד הן יוצרות את שם ה’. הקבלה מלמדת: יוסף מייצג את מידת היסוד, ודוד את מידת המלכות – ושתי המידות הללו אינן נפרדות לעולם.

לכן דוד מתפלל: “תעיתי כשה אובד בקש עבדך” – בקשה להיות כיוסף, לעמוד בניסיון, לזכך את המלכות ולחבר אותה ליסוד.

סיום: שני משיחים וגאולה אחת

בסיום חומש בראשית אנו פוגשים את היסוד לשני המשיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. יוסף מכין את הקרקע, ודוד מביא את הגאולה השלמה. חודש אדר מיוחס ליוסף, וחודש ניסן לדוד – “בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל”.

יהי רצון שזכותם של יעקב אבינו, יוסף הצדיק ודוד מלך ישראל תעמוד לנו, ונזכה במהרה לגאולה שלמה – חזק חזק ונתחזק.