אוהבים לפלפל? הקושיא מהפרשה וחמשת התירוצים

הפוסקים דנים מפרשת ויחי ומציווי יעקב לבניו על צוואה וירושה, ועל החיוב לשמוע לדבריו של המת

בספרי השותי"ם הובאו דרשות הר"י שועב שכתב בשם הרמב"ן כי מפרשת ויחי יש ללמוד עשרה דינים, אחד מהם הוא "מצווה לקיים דברי המת" ויעשו בניו כן כאשר ציוום.

מקשה רבי שאול נתנזון בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ג ח"ב קפ"ג) למה יעקב היה צריך להשביע את יוסף, הרי יוסף היה מחויב לקיים את דבריו בלי שבועה מדין  מצווה לקיים את דברי המת ולמה יעקב השביע את יוסף?

תשובה ראשונה:  מחדש בספר שבות יעקב (ח"א סי' קסח) שכל חיוב מצווה לקיים דברי המת זהו רק בממון בלבד אבל לא בשאר עניינים ולכן היה צריך שבועה כי אין זה מענין ממון

אלא שיש לשאול לשיטת שאר הפוסקים והראשונים שגם בשאר עניינים יש לקיים את דברי המת וכמו שנביא להלן:שיטת רבינו תם שיש צורך להשליש ולהפקיד את הצוואה אצל אדם שלישי כלשון התוספות בגיטין יג: בשם רבנו תם: "דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש מתחלה לכך ביד שליש"

וביאר השדי חמד "דעיקר דין מצוה לקיים דברי המת הוא כדי שיהא לבו נכון ובטוח שיקיימו דבריו לאחר מיתה, ולא תיטרף דעתו כשיהיה נוטה למות בחשש שלא יקיימו דבריו. וטעם זה לא שייך אלא כשהניח הדבר ביד אחרים".

שאר הראשונים (רמב"ן ריטב"א) סוברים שב"ציווה לבניו" מספיק  בלי שישליש ולפיהם עדיין קשה מדוע היה צריך שבועה.

אכן להלכה – הטור  והשו"ע סי' רנב סע' ב פסקו כשיטת רבנו תם: "מצוה לקיים דברי המת אפילו בריא שצוה ומת, והוא שנותנו עכשיו לשליש לשם כך".

אבל הסמ"ע חולק ואומר (שם ס"ק ד) "והוא שנותנו, או שציוה ליורשיו ליתן". משמע לפי הסמ"ע שגם כאשר לא הפקיד אצל שליש יש מצווה וכן משמע בסמ"ע בסימן רנד ס"ט שגם בשאר עניינים יש  מצווה לקיים דברי המת ולכן כתב שמי שכתב שלא יספידוהו הרי שאסור להספידו. וכן דעת הנודע ביהודה אבן העזר סי' מ"ה, שיש לקיים דברי המת בכל עניין.

אם כן קמה וגם נצבה השאלה למה היה צריך יעקב אבינו לצוות?

תשובה שניה: מחדש רבי שאול נתנזון ב"שואל ומשיב" (שם): כי גמילות חסדים עם המתים הוא מצוות עשה מדרבנן ובכלל גמילות חסדים עם המת הוא לקיים דבריו.

ונראה לומר כי לכך נתכוון יעקב אבינו ועשית עמדי חסד ואמת וביאר רש"י "חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת" היינו שהתכוון יעקב אבינו למצוות גמילות חסדים עם המת בציווי דרבנן.

ובשביל שהציווי יהיה חזק יותר כמצווה דאורייתא הוסיף יעקב אבינו שבועה בשביל שציווי קבורתו יהיה מדאורייתא.

תשובה שלישית: ניתן לומר כי יעקב אמר ליוסף רק בלשון בקשה ולא ציווי ולכן היה צורך בשבועה.

תשובה רביעית: הרמב"ן והספורנו כאן בפרשה מבארים שהשבועה הייתה בשביל שפרעה לא ימנע את יוסף מלעשות כן.

תשובה חמישית לפי רבי עקיבא איגר:

רבי עקיבא איגר רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סי' סח) דן האם  מצווה לשמוע לדברי המת אצל אביו ואמו הוא מדין כיבוד אב ואם או מדין מורא, משמע מדבריו כי החיוב הוא מדין דאורייתא ולא מדרבנן.

רעק"א מצדד כי החיוב הוא בעיקר מדין 'מורא' ולכן אולי ניתן לבאר כי על יוסף לא היה ציווי של מורא כי הוא היה מלך ועל מלך נאמר 'שום תשים עיל מלך' שתהיה אימתו עליך, ונמצא כי יעקב אבינו היה חייב במורא כלפי יוסף ולא להפך…

לכן היה צורך בשבועה מחילה כי יוסף המלך היה משנה למלך ואם כן ייתכן כי לא היה לו דין מורא (עיין מה שכתבנו בפרשת מקץ) או שהשבועה תחיל את דין הכיבוד.

ננסה לדון בדין גמילות חסדים ומה התכוון יעקב אבינו בציווי "עשה עמדי חסד ואמת" על מצוות החסד ג כאשר המקבל לא יכול להשיב ומה רצו חז"ל ללמדנו במצווה לקיים דברי המת ומה אנחנו למדים מכך.

שבת שלום ומבורך!