למה עונשים לא עובדים? להיות בצד של הילד, לא מולו

איך גורמים לילדים להקשיב – בלי צעקות, בלי איומים ובלי מאבקי כוח מתישים? זו הייתה שאלת המפתח שעלתה בראיון עם חן אזולאי בתוכנית 'הבמה שלך', שיחה שעסקה בלב הדילמות ההוריות של היומיום.

כבר בפתיחה הציבה אזולאי אמירה שמאתגרת לא מעט הורים: אין לנו באמת דרך “לגרום” לילדים לעשות את מה שאנחנו רוצים. לדבריה, עצם השימוש במילה “לגרום” מעיד על גישה בעייתית, שכן לילדים יש בחירה חופשית – וטוב שכך. תפקיד ההורה, הסבירה, אינו לשלוט בילד אלא ללמד אותו איך נכון וכדאי לחיות בעולם.

אזולאי התייחסה להרגל הרווח של שימוש בעונשים ואיומים – “אני סופרת עד שלוש”, שלילת זכויות או סנקציות שונות – והבהירה כי מניסיונה, עונשים כמעט שאינם מחנכים. לכל היותר הם יוצרים ציות זמני, אך אינם מקנים לילד ערכים או כלים לחיים.

עוד באתר:

שעות לפני האלבום

"חשבתי שאני חזק מזה": פיני איינהורן בבשורה עצובה

אליעזר חסיד

צפו בקטע

מהבית הלבן ל'מיוזיק': הצצה להופעה הנדירה

מנדי וייס

התיעוד והסיפור הכואב

הצלם המפורסם פרץ בבכי נסער: "לא מסוגל לדבר"

אבי יעקב

אינדונזיה

תיעוד אימה מהנהר: התנין הענק שהציג את קורבנו

פנחס בן זיו

“עונש מאלף את הרגע”, אמרה, “אבל הוא לא מלמד”. במקום חינוך, נוצרים מאבקי כוח, תסכול הדדי ולעיתים אף רווח משני לילד, שמזהה את המאבק כזירה שבה הוא יכול להפעיל שליטה.

החלופה שמציעה אזולאי נשענת על עיקרון פשוט אך לא קל ליישום: לאפשר לילדים לפגוש את התוצאות הטבעיות של המעשים שלהם. לא כעונש, אלא כהתנסות שממנה לומדים.

כדוגמה הביאה מקרה שכיח בימי החורף: ילד שמסרב לקחת מעיל. במקום לרדוף אחריו לבית הספר או לארגן שליח שיביא את המעיל, היא מציעה לאפשר לילד לחוות יום קר – כמובן כאשר מדובר בדפוס חוזר ולא במקרה חד־פעמי. החוויה עצמה, לדבריה, היא המורה הטובה ביותר.

עם זאת, אזולאי הדגישה נקודה קריטית: הבעיה אינה רק בכך שאיננו נותנים לתוצאה הטבעית להתרחש – אלא בכך שלאחר מכן אנחנו “הורסים” את הלמידה בשיחות חינוכיות מיותרות. נאומים בסגנון “אמרתי לך לקחת מעיל” מחזירים את הסיטואציה ממפגש של הילד עם העולם – למאבק מול ההורה.

אז איך כן מגיבים? אזולאי הציעה להשוות את התגובה שלנו לילד לתגובה שהיינו נותנים לחבר או לחברה. אם חברה הייתה אומרת לנו “איזה קור, שכחתי מעיל”, לא היינו נוזפים בה – אלא מזדהים, מחממים תה ומגלים אמפתיה. כך, לדבריה, יש לנהוג גם מול ילד: להיות לצידו, לא מולו.

גישה זו מנטרלת את המאבק, משדרת לילד שהוא אינו “נגד ההורה”, ומאפשרת ללמידה האמיתית להתרחש.

בהמשך הרחיבה אזולאי והסבירה כי ילדות אינה “תקופת המתנה” לחיים, אלא החיים עצמם. הכלים שילד רוכש היום – אחריות, התמודדות, תקשורת עם מבוגרים – הם אלו שישמשו אותו כנער וכאדם בוגר.

היא שיתפה בדוגמה אישית מבתה, שביקשה ממנה להתערב מול מורה בעניין מקומה בכיתה. במקום להרים טלפון בעצמה, עודדה אותה לגשת למורה, להסביר מה מפריע לה ולהתמודד עם התהליך. התוצאה, לדבריה, הייתה לא רק פתרון הבעיה, אלא חוויה מעצימה של הצלחה ויכולת.

“יכולתי לעשות את זה במקומה – וזה היה הרבה יותר קל”, הודתה, “אבל נתתי לה כלי לחיים”.

לקראת סיום הדגישה אזולאי כי האתגר הגדול של הורים הוא לעצור את הדחף להציל את הילדים מכל קושי. לעיתים, דווקא הוויתור על ההצלה המיידית הוא המעשה ההורי העמוק ביותר.

יונת קפלן הודתה לאזולאי על השיחה הכנה והמעשית, וציינה כי מדובר בגישה שדורשת אימון, איפוק – ובעיקר אמון בילדים. הראיון נחתם בתחושה של חיזוק והבנה, עם מסר ברור: חינוך אינו שליטה, אלא ליווי בדרך לעצמאות.

האזינו לראיון המלא מתוך 'הבמה שלך' בהגשת יונת קפלן ב'קול חי':