1.
מאז דיבר השם אל משה בסנה הבוער ועד לרגעי הסיום של יציאת מצרים, התורה שבה ומדגישה בעקביות את העובדה, כי הכבדת לב פרעה אינה תהליך מקרי אלא מהלך אלוקי מכוון.
עוד בתחילת השליחות, ביציאת משה ממדין, אומר לו הקב"ה: "ואני אחזק את ליבו ולא ישלח את העם", ובהמשך, כאשר הוא כבר ניצב במצרים, נאמר למשה: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים".
עוד באתר:
גם במהלך המכות עצמן חוזרת התורה ומדגישה זאת: לאחר מכת שחין – "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' אל משה"; בהקדמה למכת ארבה – "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותיי אלה בקרבו"; לאחריה – "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שילח את בני ישראל". ואחרי מכת חושך נאמר שוב: "ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם".
אף לאחר שכבר יצאו בני ישראל ממצרים, טרם נחתם המהלך, הקב"ה שב ומדגיש מראש: "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם", וכך כמובן התרחש בפועל: "ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל".
2.
גדולי המפרשים מקשים, שהרי עיקר היסודות שעליהם עומדת התורה כולה הוא עקרון הבחירה החופשית, שמכוחו יש שכר ועונש, תשובה ודין. כל אדם, באשר הוא אדם, ניתנה לו האפשרות לבחור בטוב או ברע.
אם כן, כיצד ניתן להבין שהקב"ה הכביד את לב פרעה פעם אחר פעם? וכי ייתכן שנשללה מפרעה הבחירה החופשית?
3.
בעקבות שאלה זו כתב הרמב"ם בהלכות תשובה בזו הלשון: 'ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה… לפיכך כתוב בתורה: "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר: "הבה נתחכמה לו", נתן הדין למנוע ממנו התשובה, עד שנפרעין ממנו; לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו.'
הרמב"ם מבחין הבחנה יסודית בין הבחירה בין טוב לרע – הנתונה לכל אדם באשר הוא, לבין היכולת לשוב בתשובה לאחר הבחירה.
לדבריו, גם לאחר שהאדם בחר ברע, ומצד הדין ראוי היה להיענש על מעשיו, הקב"ה מרחיב לו דרך ופותח בפניו אפשרות לשוב בתשובה שלמה ולחזור אל דרך הישר. אולם היכולת לשוב בתשובה, בשונה מן הבחירה החופשית עצמה, אינה זכות אוטומטית המובטחת לעולם. ישנם מצבים שבהם אדם מרבה לחטוא ולהכעיס לפני המקום, עד שנגזר עליו, שמונעין ממנו את התשובה.
4.
מקובל בשם המשגיח מפוניבז', שכן הדבר נכון גם בצד החיובי: אדם שצבר זכויות בעבודת השם ועמל במעשיו הטובים, משמיים ידאגו שלא יסטה מדרכו הישרה. ואדרבה, מכיוון שמידה טובה גדולה ממידת פורענות, ניתן ללמוד זאת בדרך קל וחומר: ומה אם אדם שהרבה לחטוא, עלול להגיע למצב שבו ננעלים בפניו שערי התשובה, על אחת כמה וכמה אדם שהרבה להיטיב ועמל בעבודת השם, הקב"ה יקשה את ליבו שלא יסור מדרכו הטובה, יחזקו בדרך הישרה, ויאפשר לו לקבל את השכר המלא על כל פועלו.
