וועדת העבודה והרווחה אישרה רפורמה מקיפה שמשנה את כללי המשחק ביחס המדינה למשפחות השכולות. הצעת החוק הממשלתית, שזכתה לכינוי "תיקון היסטורי", מרחיבה באופן תקדימי את רשת הביטחון הכלכלית והסוציאלית ליתומי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. במרכז הרפורמה עומדת ההחלטה להעלות את גיל ההכרה ביתמות מ-21 ל-30, מהלך שפותח את הדלת לגמלה חודשית של 3,500 ש"ח עד גיל 30, והמשך תמיכה של 2,000 ש"ח בחודש עד גיל 40. בנוסף, אושר זינוק דרמטי במענק הנישואין והדיור, שיוכפל ויעמוד מעתה על סכום חסר תקדים של 300,000 ש"ח לזכאים.
החקיקה החדשה, שעלותה נאמדת בכחצי מיליארד שקלים בשנתה הראשונה, שמה דגש מיוחד על הטרגדיות הקשות ביותר – יתומים שאיבדו את שני הוריהם. עבור קבוצה זו נקבעה קצבה חודשית משמעותית של כ-8,700 ש"ח למשך 13 שנים, או עד הגיעם לגיל 50, שיפור ניכר לעומת המצב הקודם שהגביל את הסיוע עד גיל 25 בלבד. המעטפת החדשה כוללת גם סיוע נרחב לאלמנות ולהורים שכולים המגדלים ילדים קטנים, עם השתתפות במימון מטפלת בסכומים של עד 6,000 ש"ח לחודש, לצד מימון לימודים אקדמיים, הכשרות מקצועיות וטיפולי פוריות.
יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר, סיכמה את המהלך בהתרגשות והדגישה את הצורך להתאים את החוק למציאות של ימינו: "אחרי תקופה ארוכה של עבודה מאומצת העברנו תיקון מוסרי והיסטורי. הוועדה בראשותי העבירה חוק שתואם למדינת ישראל 2026 ומשנה סעיפים שנחקקו מימי בן גוריון ודרשו תיקונים קריטיים. החוק הזה מייצג את הלב הפועם של החברה הישראלית ותיקון החוק הזה פורע במעט את החוב העמוק שלנו למי ששילמו את המחיר היקר מכל, מחיר השכול". היא הודתה לשותפים במשרדי האוצר והביטחון והבטיחה כי הדאגה למשפחות השכולות ולפצועים תימשך גם בשגרת הוועדה.
עוד באתר:
לצד הברכות, הדיון היה רווי בכאב ובדרישה להמשך תיקון העוולות מצד בני המשפחות. גלית ויינר, יתומת צה"ל ממלחמת יום כיפור, ריגשה את הנוכחים כשאחזה בתמונת אביה ואמרה: "אני ילדה בת 57 ועדיין בוכה כשאני אומרת את שמו... אתם באמת חושבים שהיתמות נגמרת? אם אבא שלי היה יודע שהוא משאיר אותי ואת אחי עם אמא שלי ואתם לא תדאגו לנו הוא היה מניח את התיק ואומר 'תסתדרו, אני צריך לדאוג למשפחה שלי'".
גם בקרב יתומי ה-7 באוקטובר נשמעו קולות המבקשים השלמות לחוק, כאשר ליאורה בן צור שאיבדה את שני הוריה ציינה כי יתומים מעל גיל 50 עדיין נותרים ללא מענה, וגל גורן, אחיין שכול, סיכם את התחושה המעורבת: "בהחלט ניתן להגדיר את התיקון היום כ'תם ולא נשלם', יש עוד הרבה לאן להתקדם".
