בצל המעבר לשלב השני במלחמה, גורמים בצה"ל מציבים עמדה נחרצת בנוגע לעתיד רצועת עזה ומבהירים כי הטעות האסטרטגית של העבר לא תחזור. המסר המרכזי העולה מהדיונים הוא התנגדות מוחלטת לפתיחת מעבר רפיח למעבר סחורות בעתיד. "אסור לחזור לזה", מבהירים בצבא, ומציגים נתונים מדאיגים: לפני אוקטובר 23' נכנסו לרצועה כ-10,000 משאיות, זינוק דרמטי לעומת 4,000 בלבד בשנים קודם לכן. עודפי הסחורות הללו, כך נטען, "הניבו שורה נאה לחמאס כולל אמצעי לחימה", ולמעשה תידלקו את התעצמות הארגון.
גם ביחס למציאות הנוכחית, בצה"ל מותחים ביקורת על היקף הסיוע הנכנס, העומד על כ-650 משאיות מדי יום (כ-4,200 בשבוע). לפי גורמי הצבא, אפילו נתוני האו"ם מצביעים על צורך ב-134 משאיות בלבד ליום, אולי מעט יותר עם ציוד רפואי, אך בוודאי לא הכמויות האדירות שנכנסות כיום במימון אמריקאי. המציאות בשטח עגומה: חמאס משתלט על המשאיות, גובה מחירים מופקעים מהתושבים וממשיך לשלוט כלכלית ברצועה. ההמלצה הצבאית היא חד משמעית: להוריד משמעותית את כמות המשאיות ולמנוע את פתיחת רפיח לסחורות.
בזירה הפנימית בעזה, בצה"ל סקפטיים לגבי הפתרונות המדיניים המוצעים כדוגמת "ועדה טכנוקרטית". בצבא מסבירים כי חמאס מוכן להעביר סמכויות רק למראית עין, בעוד ש"הדרג הניהולי הבכיר יישאר בידי חמאס ואת זה צריך לעצור". גורם צבאי מזהיר כי אם חמאס לא יתפרק מנשקו וינסה להחביא את האמל"ח במחסנים, העימות הוא בלתי נמנע: "סביר שנצטרך לפעול במוקדם ובמאוחר בשטח ברצועת עזה כדי לנקות את השטח". לדבריו, גם ארגונים פלסטיניים אחרים אינם מרוצים מהמצב הנוכחי, שכן אופק של מדינה פלסטינית אינו נראה באופק.
עוד באתר:
יהודה ושומרון
במקביל ללחימה בעזה, העיניים נשואות בדאגה גם ליהודה ושומרון ולגבול הצפון. ביו"ש, הדילמה הביטחונית חריפה: האם פנינו להסלמה, שעלולה לכלול "היפוך קנים" של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים נגד ישראל, או לשמירה על הסטטוס-קוו של מלחמה בטרור ללא הכרעתו המוחלטת.
סוריה
בצפון, הדאגה מתמקדת במתרחש בסוריה, שם נערך לאחרונה מצעד צבאי שכלל קריאות מפורשות ל"שחרור ירושלים". במערכת הביטחון נערכים לאפשרות של נפילת המשטר ויצירת מרחב חיץ שימנע איום עתידי על ישראל ויגן על האוכלוסייה הדרוזית.
לסיום, בצה"ל מבקשים להנמיך ציפיות בכל הנוגע ללגיטימציה הבינלאומית לפעולות ישראל. המסר העולה מחדרי הדיונים הוא מפוכח וכואב: תמיד יהיה לחץ בינלאומי, וצריך להפנים כי "העולם לא מקבל אותנו. העולם לעולם לא מוכן לקבל את שליטתנו ואת המציאות החדשה שיצרנו בתחומי המזרח התיכון". תובנה זו עומדת בבסיס ההבנה כי ישראל תידרש לפעול בכוח עצמאי ועל פי האינטרסים הביטחוניים שלה, גם מול התנגדות עולמית.
